פרחי כהונה קד

והנה העצם ערום מבלי לבוש עור ובשר בזה צריך עיון מי אמרינן אם איתא דהוי ביה ריעותא בעו"ב. היה ניכר לעין כל בשעת מריטת נוצה והדחה ומליחה. ומדלא ניכר אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. או דילמא הו"ל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ולאו אדעתיה. והנה המחב"ר ז"ל שם אות כ"ו כתב דהרב מהר"י הלוי בשו"ת מטה יוסף שם דיש להכשיר דלא מחזקינן ריעותא והרב מהר"י זיין שם אסר. והרב מהר"י מולכו ז"ל בס' אהל יוסף סי' כ"ח כתב דלא שבקינן פשיטותיה דהרב מט"י משום אפשר דחתנו מהרי"ז. הילכך לענין מעשה כך נראה להתיר ע"כ הביא דבריהם הר' ויאמר יצחק י"ד סי' ע"ט עיי"ש. אלא שכתב דהמשד"ר ח"א י"ד סי' נ"ה כתב דאין לסמוך על הנשים הרוחצות דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' עיי"ש. אך מ"מ במנהגי "אוראן ותלמסאן" כת"י פסק בסי' תקנ"א וז"ל בא לפנינו עצם שבור במקום המטריף ונקשר והיה ערום מן הבשר או אחר אכילתו. כשרה. אפילו לא נתחבר שבר אל שבר. (מחב"ר משם מט"י) ע"כ, דנמצא לפי המנהג פשוט הוא להתיר בנדון הבא לפנינו אפילו בחצי העוף הנשאר עודנו חי לאכלו לכתחלה: אכן לפי דעת הכנה"ג ז"ל יש להחמיר. שכתב על דברי הרדב"ז הנז' שאין אנו נוהגין כן אלא כל שלא חזר ונקשר יפה. דהיינו שאינו עובר המחט. אף עפ"י שאין שום שינוי בבשר טריפה. כן כתבו אחרוני אחרונים ז"ל משמו עיין תורת זבח אות ע' סעיף ל' והרב ויאמר יצחק יו"ד סי' ע"ט והזב"ת שם. גם המחב"ר ז"ל שם אות כ"ד הזכיר בדיקה זו וז"ל מנהג קדמונים בארץ הצב"י. לחתוך ראשי עצם הקולית, ומכניס קיסם דרך מוח העצם. אם עובר מעבר אל עבר. אז הוא שבר אל שבר יחדיו ידובקו. אבל אם יוצא הקיסם לצד שבר העצם. לא קרינן ביה שאשי"י. ומורה שיצא לחוץ ויש להטריף עכ"ל: ועיין במנהגי המערב כת"י משם ה' מבי"ן ז"ל שהזכיר מנהג בדיקה זו. ושכן מ"כ בשם הרש"ץ ז"ל ותמה הרבה על מנהג זה. והעלה דנ"ל שהעיקר יש לנהוג כדברי האחרונים ז"ל שאם אין ריעותא בבשר יש להתיר בכל ענין, ואם יש ריעותא בבשר או שנאכל. אז יש לראות אם נקשר העצם קשירה מעליא, אעפ"י שלא נתכוונו השברים ממש יש להתיר כמ"ש מהר"ם סירירו ואפי' לא עבר המוח יש להתיר בשעה"ד. אבל בלא דחק יש לבדוק במוח ע"כ. אשר עין בעין נראה דאף להנוהגים לבדוק בקיסם וכו' אין להחמיר במקום הפמ"ר ושעה"ד. שהרי כל החשש בזה משום שמא יצא לחוץ. וכמ"ש מור"ם ז"ל שם ס"ה שהמנהג להטריף כל שבירה בעצם וכו' ועכ"ז כתב שבמקום הפמ"ר יש להקל להורות כהלכה. ואף למי שלבו נוקפו שלא להקל בכל ענין אם לא עבר המחט וכו' מ"מ אין לאסור רק דוקא באותו עוף עצמו. אבל מה שנמלח או נתבשל עמו אף דליכא ס' מותר. וכ"כ הש"ך ס"ק י"ג דהיכא דאיכא ספיקא אם יצא לחוץ. אפי"ה אם נמלח או נתבשל עם אותו אבר אין לאסור אף בדליכא ספיקא. וכ"ש היכא דאין ריעותא בעו"ב וכו' עיי"ש וה"ה לנשבר במקום שמטריף נמי דחד טעמא לכולהו, וכ"כ הרב שמש צדקה יו"ד סי' נ' וכ"כ הרב ויאמי"ץ סי' ע"ט עיי"ש. וה' ינחני בדרך אמת לאמיתה ש"ת הצב"י מסעוד הכהן ס"ט: שאלה סימן ה אם נסרכה הריאה בגג שכנגד חיתוך האונות לשדרה אי דיינינן ליה כמיצר החזה וכשרה בלא בדיקה. או לא: תשובה בס"ד הנה כתב רבינו הטור בסי' ט"ל ופסקו מרן הש"ע שם סעיף ח' ריאה שניקבה במקום חיתוך האונות בגב האונה כנגד הדופן כשרה. וכן הדין בכל השלם שכנגד האונות למעלה עד הערוגה כשירה מפני שהמקום צר ונדחקת לדופן והוא סותמו ע"כ. ועיי"ש בב"י שהביא שיש חולקין בזה ולענין הלכה כתב דנקטינן כדברי המתירין. וכתב הרב תב"ש סי' ט"ל ס"ק ע"ט שלשון הטור והש"ע סתומים וקשה להולמם קצת שכתבו וכן הדין בכל השלם וכו' עד הערוגה. דאין כל מקום מהחיתוך עד השדרה נק' ערוגה. א"כ מאי עד הערוגה. הא הכל בערוגה קיימינן ואם יש מקום מהחיתוכים ולפנים קרוי ערוגה. היל"ל עד אותו מקום ולא עד בכלל. וגם זה אינו עולה כהוגן לפי משמעות הפוסקים. אבל לשון שאר הפוסקים מבואר וז"ל הבדיקות דאנשי קנדיא"ה המובא במרדכי גב האוני וגג האוני כולם כאוני להכשיר בנסרכה לדופן: אבל גב וגג האומי כאומי להטריף עכ"ל. וז"ל תה"ב להרשב"א גג האונין שהוא סרוך אל השדרה כשירה שכל מה שהוא למעלה מחיתוך האונין יש לו דין חיתוך האונים וכו' עכ"ל: וכ"כ האגור בשם בה"ג דבין בגובהה ובין בגגה וכו' וז"ל האגודה ואפילו השלם שסמוך לשדרה נגד חיתוך האונות קרוי מיצר החזה. וכן השלם שכנגד האומא קרוי רוחב עכ"ל, וסיים מכל הלין נשמע שאין גבול לדבר. רק כל מה שלפנים מהחיתוכים בכלל חיתוך וכן מורה להדיא לשון הרא"ש והגמי"י פ"ז מה"ש וא"כ ילמד לשונות הפוסקים הסתומים מן המפורשים עכ"ל. ועפ"י זה כתב בשמ"ח שם סעיף נ"ה וז"ל גב האונות (שנסרך לדופן) לאו דוקא. דה"ה כל מקום שבריאה מסוף החיתוכים ולפנים. ורואין מהחיתוך שבין אונות לאומה. כאלו חוט מתוח משם לצד פנים עד מקום דבוקה בשדרה. מהחוט ולמעלה לצד הצואר הכל נידון כגב האונות שכולו מקום צר. ומהחוט ולמטה דינו כאומה. דשם מתחיל להתרחב עכ"ל. נמצאת אומר מעתה דגג הריאה שכנגד חיתוך האונות הדבוק בשדרה נידון כמיצר החזה וכשרה בלא בדיקה אם נסרך שם. וכן כתוב במנהגי המערב סי' ט"ל סוף סל"ג: אך אמנם עמדתי משתומם על המראה אשר ראיתי כתוב במנהגי אוראן ותלמסאן' סי'ש"י שכתבו אם