פרחי כהונה קב

לא סגי אלא אם הוא מבפנים. ואם נשבר הצלע סגי לן אף אם אינו אלא מבחוץ. ולדעת מנהגי המערב אם יש כעין נגע לא מיקרי מכה אפי' אם הוא מבפנים ואם נשבר הצלע הוי שפיר מכה אף אינו אלא מבחוץ. דנמצאת אומר לענין נשבר הצלע כולי עלמא לא פליגי דאף אם אינו ניכר רק מבחוץ כשרה: והשתא חל עלי חובת ביאו"ר מנא תימרא דהיכא דנשבר הצלע מבחוץ הוי שפיר מכה? ונראה דנפקא לן ממ"ש במנהגי "פאס" יע"א אהא שכתב בעל העי' וכן ריאה הסרוכה לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא וכן נמי אם יש מכה בדופן והסירכה במכה וחוצה לה אזלינן בתר רובא. ע"כ. שכתב וז"ל ומנהגינו בזה בכולהו אזלינן בתר רובא. חוץ ממכה בדופן דבכל ענין שתמצא האומא סרוכה לדופן שיש בו מכה במקום הסירכה כשרה. בין אם היה הרוב במכה או לא בכל ענין כשרה. דהטעם לפי דלא הויא מכה אלא בשבירת העצם. ואי אפשר שישבר העצם ולא יכאבו כל סביביו וכשהמכה קולטת הריאה ונסרכה. תיסרך ג"כ כל סביבותיה הנכאבים מהמכה. וא"כ שפיר אמרינן שכל הסירכה היא מחמת המכה וכשרה עכ"ל. הרי לך לשון חכמים מרפא דקאמרי רבנן שאי אפשר שישבר העצם ולא יכאבו כל סביביו ודוק מינה ואוקי באתרין שנמצא השבר לצד חוץ והסירכה כנגדה מבפנים שפיר אמרינן דנכאבו כל סביביו וקלטה הריאה ונסרכה סביב הכאב דלפי זה כך לי סביב המכה בעיגול מצד זה לצד שכנגדו. או באורך. כולן שוין לקלוט הריאה בסירכה: ומ"ש במנהגי "אוראן" "ותלמסאן" בכתי' סי' שמ"ט וז"ל אומא שנסרכה לדופן ואין המכה נראית מבפנים אלא מצד העור מהו תשובה. טריפה. (עה"ש אות ל"ה והביאו זב"ת ע"ק נ"ד) עכ"ל. צ"ל דמיירי במכה דהיא כעין נגע דבהכי מיירי הערך השלחן עיי"ש והנמשך: אלא דצ"ע ממ"ש מהרימ"ט ז"ל בתשו' סי' ט' ח"ב על דברי מקצת השוחטים האומרים שיש להכשיר כשהסירכה ע"ג הצלע והצלע יש בו שבר. אעפ"י שהסי' יוצאה רובה או כולה חוץ לשבר. שאומרים כשנשבר הצלע כולו נשבר וחזר ונקשר יפה ואינו ניכר. וכתב עליהם הס כי לא להזכיר ומילתא כדיבא ושחיתא היא אשר בדו מלבם וכו' והכם בשבט פיו לבטל דבריהם אלו ומסיק דמדברי הרא"ש והריב"ש ז"ל נראה דבעינן שתראה בהדיא שהיתה בה המכה. ואעפ"י שנחלמה תולין בה בתחילה. שהסירכא היא ריעותא ואין מוציא אותה אלא ריעותא אחרת כיוצא בה, וכל זמן דלא אשכחן ריעותא במקום הסירכא, חיישינן דריעותא דריאה הנראית לעין. כ"ש היכא דאנו רואין שבמקום השבר אין שם סי'. היאך נתלה בסי' במקום הבריא שהגיע המכה עד לשם ונפרק מן העיקר ונשארה על התוספת ע"כ, הרי מוכח מזה דמהרימ"ט ז"ל לא סבר לה מר כמנהגי המערב שכתבו דמכאב המכה נסרך כל סביבותיה וא"כ לגבי דידן נמי ליכא למימר דמכאב המכה שמבחוץ נסרכה ונקלטה הריאה כנגדה מבפנים. אך אחר ההתבוננות נראה לומר דשאני ההיא דמהרימ"ט ז"ל שהסירכא כולה חוץ למכה ממש ואינה נוגעת כלל במכה אלא שמקצת השוחטים מכשירים מטעם דסברי לה דכשנשבר הצלע נשבר על פני כולו. אלא דנקשר יפה ואינו ניכר. ועל זה קרא תגר עליהם וביטל טעמם כאמור. משא"כ הכא שהסי' שמבפנים היא כנגד המכה שמצד חוץ ממש ובאותו עיגול נקלטה הריאה. נראה פשוט דמודה הרבז"ל דמכאב המכה שחוצה לה נקלטה הריאה. כדאמרינן גבי סירכא שבמכה וחוצה לה. שמחמת כאב המכה נתפשטה הסירכא. ואעג"ב דהכא המכה מבחוץ והסי' מבפנים. איכא למימר דכיון שהעור סגר בעדה אין מקום מרווח להתפשטות הליחה שבמכה ונתפשטה מבפנים עד מקום דכאיב לה, ותדע לך דמודה הרב בזה שהרי כשכתבו לו ראיה ממנהגי פאס יע"א דמכשירין בכל ענין שתהיה האומא סרוכה לדופן ויש שם מכה, בין שהרוב במכה או חוצה לה. מטעם ששבירת העצם מכאיב כל סביבותיה. כמש"ל. כתב על דבריהם. שאעפ"י שמצד אחד הקילו שאפי' רובה חוץ למכה כשרה. מ"מ משמעות דבריהם כשעיקר הסי' היא במקום השבר. אלא שהוא אומר שנתפשטה הליחה ויצאה רובה לחוץ ע"כ. הרי לך דשאני ליה להרב ז"ל כשעיקר הסי' הוא במקום השבר. איכא למימר דמכאב המכה מתפשטת הסי' סביב סביב לה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות. כיר"א הצעיר מסעוד הכהן ס"ט סימן ד שאלה מעשה בא לפני בעוף אחד שבשעת אכילתו. נמצא שבור בעצם הקולית רחוק מן הגוף באופן דלא חיישינן לאיעכול ניביה. וחזק ונקשר שבר אל שבר אך לא יחדיו ידובקו. רק זה נמשך למעלה וזה למטה ומוח לא עבר ביניהם. ועדיין חצי העוף קיים לא נתבשל ונדרשתי להשיב מה דינו וכן לענין הכלים אם צריכין הכשר: תשובה כתב מרן הש"ע סי' נה' סי"ב נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר ונקשר אין ידוע אם יצא רובו אם לאו כשרה והוא שחזר למקומו הראשון ונתחבר שאשי"י. אבל אם לא חזר למקומו הרא' אלא שני שברי העצם שוכבים זה על זה. זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה טריפה. ע"כ. וכתב בב"י שמ"ת חילוק זה והוא שחזר למקומו וכו' הוא מדברי מוהריק"ו ז"ל שורש ל"ח ענף ג' שכתב דוקא כשחזר ונתקשר וחזר למקומו הראשון ונתחבר שאשי"י. הוא דאיכא למימר אם יצא לחוץ לא היה חוזר ונתקשר. אבל אם לא חזר השבר למקומו הרא'. אלא שני שברי עצם שוכבים זע"ז. זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה אעפ"י שנתחברו שני העצמות הנשברים וקרם עליהם