פרחי כהונה קא

וז"ל משום רושם סימן שהיו עושין בקרשי המשכן וכו' ואתא ר"י למימר דאפי' לא כתב אלא רשם שתי רשימות בעלמא לסימן חייב עכ"ל וכן פי' הרמב"ם שם הל' י"ז שהרושם וכו' חייב משום כותב. ולטעמיה אזיל שכתב בפיה"מ שהחילוק שבין ת"ק לר"י הוא כך. דלת"ק רושם הוי תולדה דכותב. ולר"י הוי אב מלאכה בפ"ע ולא קיימ"ל כר"י. ולהכי כתב שחייב משום כותב וכ"כ הה"מ שם. ואף שהרמב"ם ז"ל בפיה"מ על סימניות כתב וז"ל כמו שכותבין בני אדם א' שיורה על אחד וב' שיורה על שנים. וכ"כ הרע"ב. מ"מ עיין בהתוי"ט שם שכתב מ"ש הרע"ב וכו' וכן לשון הרמב"ם לא נתכוונו לאחד ושנים ממש. אלא בדוגמא נקטינהו ומשנתנו בשאר רשומין וסימניות קאמרה וכמו רשומין שרגילין לעשות בהן המספר. ומאנשי הודו העתיקום וכמ"ש הה"מ בשם רהא"ג וכו' עכ"ל: הראת לדעת שהסימן שכותבין מקבלי המכס הנז' יש בה משום כותב וחייב עליו מדאורייתא. ונמצאת אתה אומר דמ"ש מרן ב"י דכתיבה דמקבלי מכס היא דאורייתא. בהכי מיירי ומעולם לא שמענו מדברי מרן ז"ל דכתיבת העמים היא דאורייתא. ותדע דבהכי מיירי דיש להוכיח כן מדקא מתרץ בתר הכי אמאי דמקשה כיון דאין בקבלת המכס אלא איסורא דרבנן. אמאי נשרי אמירה לגוי. ומתרץ דהא הכא נמי איכא למיחש לאיסורא דאורייתא. דהיינו שמא יכתוב שכן דרך מקבלי מכסים ע"כ. שעכ"ז קשה דמ"מ ליכא איסורא דאורייתא. שהרי אם יכתוב הישראל הלא יכתוב בכתי' דקה כשאר שטרי הדיוטות. כמ"ש בב"י יו"ד סי' רפ"ג משם תשובת הרמב"ם דגנאי הוא להשתמש בכתב אשורי' לדברי חול, ולכן שינו כתיבתם ושמו אותותם אותות להשתמש בהם בדברי חול ע"כ וכמש"ל. ובכתיבה דקה כו"ע מודו דל"מ כתב. ואף הרמג"א שהקשה על הגמי"י בכתב העמים, מודה הוא דכתיבה דקה לא מקרי כתב כמ"ש סי' שכ"ד. וא"כ הדק"ל דאין בקבלת המכס רק איסורא דרבנן ולמה התירו בו אמירה לגוי. במקום פסידא. אלא ודאי דמיירי שיש לחוש שמא יבוא לכתוב קשר מוכסין לסימן שקבל המכס. ובהא איכא איסורא דאורייתא. וכאמור, את זה מה שהעליתי במצודתי. כתבתי לפי עניות דעתי. ועליה דמר מצוה רמיא ברוח מבינתו. יעלה ויביא בכור המבחן את הדברים האלה אם יעלו לרצון לפני"ק מה טוב. ואם לאו אתי תלין משוגתי. ותהי זאת נחמתי. שעל כל פנים בפיטפוטי אורייתא טבין שעשעתי. ועיני לשמיא נטלית ינחני במעגלי צדק. היטב היטב הדק. לכוין לאמיתה של תורה. בעיון וסברא. אמן כי"ר הצב"י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ג' מעשה בא לפני בריאה הסרוכה לדופן רחב. ובדקתי בדופן אם יש איזה מכה. ומצאתי מצד חוץ לצד העור סימן שבר בצלע שכנגד הסירכה. ומבפנים לצד הריאה לא נראה שום שבר בצלע. ונסתפקתי אי מיקרי שפיר מכה או לא: תשובה. הנה נמצא כתוב משם מנהגי המערב והביאו הרב זבחים שלמים בכסף אחר פרק ז' הל' ה' וז"ל אם ימצא מכה מצד חוץ אפילו אינו ניכר מבפנים כשרה. והגם דזובח תודה והרב בית יהודה ח"ב חלק על זה. מנהגינו להכשיר כמ"ש במנהגים בשם הא' זיע"א עכ"ל, וכ"כ בס' זבחי רצון כת"י. אך אמנם חזו"ן הרביתי להרב שמלה חדשה סי' ט"ל סעיף ס"ו שכתב שאם יש מכה בחוץ ובהרות מבפנים. שפיר קרינן לה מכה. אבל אם יש מכה בחוץ ואין רואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה ע"כ. ופירש בתב"ש שכן משמע מסתימת לשון הג"מ דלא אמרו אי חזינן מכה בדופן נגד הסירכה. וכ"מ נמי לשון הרא"ש בתשובה כלל כ' סעיף ז' שכתב ומעולם לא היתה בפנים מכה. דמאגב אורחיה תדייק דבפנים בעינן. ואפילו אי ספיקא הוה אין להקל בדאורייתא עכ"ל: ופניתי אני לשחר פני הלכה זו על בוריה בס"ד ולראות אי פליגי המנהגים על מ"ש השמ"ח או דילמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וראיתי מ"ש מרן ב"י בסוס"י ט"ל לענין מאי דמיקרי שפיר מכה. וכתב משם הרא"ש בתשובה כלל כ' סעיף י"ז. דמכה היינו כעין נגע בדופן ומחמת המכה וגליד שעליה נדבקת הריאה וכו' עיי"ש. וכתב עוד שממנהג אנשי קנדיאה שבסוף המרדכי דחולין משמע דלא מיקרי מכה אלא בנשבר הצלע. ולא משמע כן מדברי הרא"ש עכ"ל והנה כתב הרב מוצב"י ח"ב סי' פ"ח וז"ל נהגו דלא מיקרי מכה בדופן אלא אם היה העצם שבור דוקא מההיא דתשובת הרא"ש כלל כ' והביאה הטור ומרן סוסי' ט"ל, ואינם מפרשים תשובת הרא"ש הנז' כמו שפירשה מרן שם. אלא דוקא בשבירת עצם. ואפילו אין בו אלא סדק דק אדום. דנין אותו כשבר. אבל אם אין בעצם שבר כלל אין דנין בו דין מכה ע"כ. דהשתא לפי זה. נוכל לומר דמא"ח ומא' ולפ'. דהשמ"ח שכתב דבשיש מכה בחוץ ואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה. מיירי במכה דהוי כעין נגע בדופן. דבהכי נמי מיירי הרא"ש לפירוש הטור ומרן בב"י שם דבכהאי גוונא לא סגי אלא שניכר הריעותא מבפנים, אבל בנשבר הצלע דהוי נמי שפיר מכה כמ"ש הטור משם הרשב"א שם. אף שאינו ניכר שום ריעותא מבפנים כ"א בחוץ קרינן ביה שפיר מכה. אליבא דכו"ע. ובכה"ג קמיירי מנהגי המערב דנשבר הצלע אף שאינו ניכר מבפנים אלא מבחוץ כשירה. ואף דסתם כתבו סתמו כפירוש. דלדידהו לא מיקרי שפיר מכה אלא בנשבר הצלע כמ"ש הרב מוצב"י ז"ל כנ"ז. דבכעין נגע בדופן למנהגי המערב לא הוי מכה. ונמצא כלל הדברים לפי מ"ש הטור ומרן ב"י ז"ל בדעת הרא"ש ז"ל וכן דעת השמ"ח ז"ל דתרי גווני מכה איכא. דאם יש נגע בדופן