פלפולא חריפתא על סנהדרין כט

דתנן אלו הן הפסולים. ב"ק דר"ה:

הלכך לא הוי כשוחד מאוחר. דאסור כמו ברבית מאוחרת כדתנן בסוף פרק איזהו נשך דמאי שנא גם בא וראה דבר גדול שהשמיענו רבינו דשוחד אסור אף בדבר שאינו דין תורה אלא דרך קנס בעלמא כהך דהכא דפירש"י דקנסא הוי ואפ"ה מפרש רבינו דקביל עליה כרגא דשלא בדרך שוחד היה כתבתי זה להורות לנתמנים על הצבור אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך אפילו הכא יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם:

הפסולים גרסינן וכן הוא בקצור:

דשלישי בראשון פסול. והיינו הבן והחתן עם אחי אבי אביו וחמיו דהיינו ובנו וחתנו דקאמר ובירושלמי דלקמן ס"ל דהחתן כשר דלא אמרינן בעל כאשתו היכא דאפליג דרא:

וה"ל למימר אין הלכה כרבא. אי לא אחא אלא לאפוקי דרבא ורבא לא אתי אלא לפלוג אדוקיא ולא על מה שאמר ר' אבא בפירוש הלכך ה"ל למימר אין הלכה כרבא דלא שייך לומר הלכה כר' אבא דלא מיירי בפירוש באותו דבר שבו פוסק ההלכה ורבא הוא דמיירי ביה וה"ל לומר אין הלכה כרבא ומדלא אמר הכי ואמר הלכה כרבי אבא דאע"ג דודאי דמהא שמעינן נמי דאין הלכה כרבא מ"מ ודאי דאתי לאפוקי עוד אחר ומנו כו':

כדאמרינן. לקמן:

ה"ג בגמרא כי הוינן בי עולא אבל ברי"ף איתא נמי רב עולא: