פלפולא חריפתא על בבא מציעא ז

וחכ"א משמנין ביניהן. פרש"י בינוני'. ואע"ג דבריש האומנין אמרינן דעתיה דאינש אתרעא זילא התם סתמא ולא אמר כאחד וכשנים כו' ועיין מה שכתבתי עוד בזה בספר תוספות יום טוב בסוף פרק בית כור:

רעך ולא הקדש. וכן העתיק הרי"ף ותמיהא לי דבגמרא הכי תניא רעך ולא בנכסי כנעני כלומר דבכרם כנעני אפילו אל כליך תתן הניחא למ"ד גזל כנעני אסור היינו דאצטריך קרא למשרי פועל אלא למ"ד גזל כנעני מותר לעלמא שרי פועל מבעיא מוקים לה בכרם רעך ולא הקדש דשל הקדש אסור. והשתא רבינו והרי"ף שכתבו בפרק הגוזל בתרא דגזל כנעני אסור אמאי לא שבקי לברייתא כדמתניא רעך ולא של כנעני וצריך לי עיון ומצאתי בנימוקי יוסף שכתב ומדלא אמרינן איפכא ולא של כנעני לומר דרעך הוא דקאמר קרא ואל כליך לא תתן אבל בשל כנעני תן שמעינן דגזל כנעני אסור עכ"ל ולפי הסוגיא איפכא הוה דכיון דדרשינן ולא של הקדש היינו משום דבעלמא גזל כנעני מותר בפועל מבעיא. ואי דבריי אמורין על דברי הרי"ף בלאו הכי שמעינן ליה הכי בהגוזל בתרא וצריך לי עיון:

יצא המנכש כו'. דאף ע"ג דדיש בתלוש ממעטין דבר שבמחובר דהא בהך קרא גופיה הוקש נחסם לחוסם דאף נחסם אוכל במחובר:

ה"ג שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו. ופירשו התוספות היכא דלא שייך חלה אזלינן בתר מעשר וכגון תמרים כו' והיכא דשייך אלה כגון חטים וכו' אזלינן בתר חלה:

ומהנך ברייתות דלקמן ליכא למפשט לפי המסקנא ועיין בתוספות בד"ה פועל מהו שיהבהב כו':

תניא אין הפועל כו'. תוספתא רפ"ח והביאה הרי"ף ובגמרא איתא המציעתא בלחוד:

כתב בהג"ה שבדפוס כתב רב אלפס ודוקא כו'. ומוקים לה בגמרא דף צ"ג דכשלא ניטל פיקס שלהן שלא נגמרה מלאכתן למעשר:

לעובד כוכבים שאין מזונותיו עליך. כלומר אפילו שאין וכו':

וקנה בשבת כך וכך. דהוי נמי איסור סקילה דהוצאה מרשות לרשות וא"כ קנין עצמו אע"ג דליתא אלא שבות כדאיתא במסכת ביצה מ"מ באיסורי שבת לא חילקו הואיל ולתא דשבת סקילה הוא עיין במרובה גבי הלוקח בית בא"י:

וקא עבר אלפני עור גרסי':

ה"ג דנראה שקבל:

כיון שכוונת העובד כוכבים לטובת ישראל. ושמא לא יאמינו העולם שהיה שלא מדעתם או משום שלא יאמרו אחרים לעובד כוכבים לעשות כן ויאמרו שלא מדעתינו עשה. כך כתבו התוספות:

כדאמר לעיל גבי משכנתא בפרק איזהו נשך הלוהו ודר בחצרו כו'. ותמיהא דהא רבינו מסיק התם כרבינו אפרים דדוקא משכנתא לפי שברשותו היא אבל כי לא משכן גביה סלוקי בלא זוזי לא הוה אסוקי וצ"ע:

ושמואל אמר ל"ש אלא שומרי (גרנות) [גיתות] וערמות. עיין לעיל מה שכתבתי גבי משמר מקשאות:

והא דלא אמר איפכא כו'. סוגיא זו איתא בפ' השואל דף צ"ד וצ"ה ועיין שם בארוכה אמאי איצטריך למילף לכולהו מקראי ולא אתיין בק"ו:

רצה נשבע. בפרק הגוזל קמא אסיקנא דכל שהוכר הגנב קודם שנשבע בין ש"ח בין ש"ש עושה עמו דין ואינו נשבע והא דשלח רב הונא רצה נשבע מיירי דוקא בשנשבע קודם שהוכר הגנב ופי' רצה נשבע רצה עומד בשבועתו קאמר וכיון דמקשינן מיניה לרב נחמן דהכא א"כ צריך לומר דה"נ הוה שמתחלה נשבע ולבסוף הוכר הגנב ואפ"ה חייביה רב נחמן לשלומי ומש"ה אמרי ליה לימא פליגא כ"כ נימוקי יוסף ודלא כהתוספות::

ואם לאו פטור. עיין בפרק המפקיד גבי כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ומה שכתבתי שם:

אע"ג שלא מתה מיד כו'. דאל"כ פשיטא:

ואליביה מסיק שתקפתו ועלתה וכו'. דבתר דמשני לסיפא פריך ליה מרישא ומסיק שתקפתו וכו':

כגון שקנו מידו. עיין בכתובות ריש פרק אע"פ:

וכל תנאי שאפשר כו'. עיין בדיני תנאים בפ' יש נוחלין ובפ' מי שאחזו:

הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע. שלא בדקדוק שנויה שהרי בעינן שיהא התנאי בתחלתו והכא שהמעשה בתחלתו אפילו נתקיימו התנאים הוא בטל וכן מצינו כמה מקומות במשנה ובגמ' ששנויה שלא בדקדוק כמ"ש המגיד בפ"ו מהל' אישות ואע"פ שיש להרמב"ם פירוש אחר בהא דבעינן שיהא התנאי בתחלתו ולדבריו הכל בדקדוק נשנה כבר דחה דבריו הר"ן בפ' האומר לחבירו:

הדרן עלך את הפועלים