פלפולא חריפתא על בבא מציעא ד

שלשים איסר בדינר כסף. וכן העתיק הרי"ף ועוד כתב כן רבינו לקמן גבי ה' פרוטות כו'. וכך מצאתי בתוספתא פרק ג' ואע"פ דכ"ד איסרין לדינר כדתנן לקמן גבי כמה תהא הסלע חסרה כו' י"ל דבאתריה דהך תנא זילא איסרי כדאמרינן בפ' קמא דקדושין דזימנין דזל איסרי והביאו התוספות דף מ"ד ע"ב ותרצינן בגמרא משום דאין מטבע נעשה חליפין אלא מיירי בתורת דמים וא"כ קשיא מאי בכל מקום שהוא ותרצי' כמות שהוא וכו' ומשנתנו נמי הזהב קונה היינו בתורת דמים כדאיתא בגמרא וכתבו רבינו בסמוך וברייתא הא קיימא אמתניתין:

וההיא מתני' דלא יעשה אדם סלעים דינרין. ללישנא בתרא דמשום גזירה שמא ישהה כו' אבל מדאורייתא ד"ה מחללין וא"נ ללישנא קמא ואסיפא קאי דקתני וב"ה מתירין:

וגם אינו נעשה חליפין. אפילו לגבי כסף כדפרישית לעיל דמש"ה מוקי לברייתא ומתניתין הזהב קונה את הכסף דמיירי בתורת דמים והלכך הא דכתב תו רבינו וכן מוכח מתניתין דקתני מטלטלים וכו' אינו ראיה גמורה דאין ללמוד ממנה לגבי כסף אלא לגבי שאר המטבעות:

דמטבע דלא סגי הוי פירא. וקונין זה את זה בתורת דמים:

אבל מטבע דסגי כו' כגון זהב ונחשת מעות הרעות כו'. פירוש זהב לזהב ונחשת לנחשת וכן כולן דאין לפ' זהב לנחשת ונחשת לזהב וכן כולן דהא בסמוך מסיק דקונים להתוספות זהב לנחשת ולדידיה נחשת לזהב אלא כדפרישית וכן הוא בקצור גם בטור סימן ר"ג:

נראה לי דה"ג חשיב פירי לענין כסף ול"ג חשיב כלי לענין קנין. דהא דאמרינן לקמן דמטבע הוי כלי לא קיימא למאי דקי"ל מטבע אינו נעשה חליפין וגם למאי נ"מ צריכא לה הכא דאכתי לא שמעינן לה ולא נקט חשיב פירי דביה איירינן עד השתא אלא ודאי דאה"נ דכך גרסינן חשיב פירי לענין כסף:

ממעות הרעות שנסדקו. ועדיין יוצאין בהוצאה אבל לא בהדיא טור סימן ר"ג:

דהא מטבע לאו פירא הוא. לגבי כולי מילי לבר ממטבע דחשיב מינה:

ולא גרע מב"ח דחשיבי כלי. כדלקמן גבי פשיטא דמים ואין מקפידין עליהן:

אלמא לא תיקני בחליפין. וכ"ש דלא נעשה חליפין דהא מעיקרא הוה אמר רב פפא אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין אקנוי מקני בחליפין:

מדמשני הכא דלית ליה קרקע. דאי ה"ל אפילו במקום אחר דלא הגורן היה יכול להקנות לו בכסף ומיהו זה יש לדחות דה"מ למימר דלית ליה להך כסף דליקני ביה אלא עיקר סמך קושיתו על ראיות האחרות כך נ"ל:

ואין בודקין אחריו. עיין בכתובות ריש פרק אע"פ:

והאי דהחליף דמי שור כו' דמלתא דלא שכיחא הוא כו'. מכאן קשה לי על מ"ש בהגהות שניות דמרדכי שבפירקין בשם העיטור דדוקא עלייה דשכיח בה דליקה אבל מכר לו חטים שבבית דלא שכיחא בה דליקה מעות קונות וה"ג בירושלמי כו' דהכא בשור וחמור לא שייך שום שריפה ואי איתא דהיכא דלא שייך למיחש לשריפה דמעות קונות לא הוה צריך הכא לטעמא דקנייה זו מלתא דלא שכיחא הוא שמעינן דתלמודא דידן לא ס"ל לההוא דירושלמי וגם הב"י כתב שאין נראה כן מדבר הפוסקים וכן בדין שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין עכ"ל אלא שרמא"י כתבו בהגהותיו סימן קצ"ח סעיף ה' ומהר"ו כ"ץ לא תפס עליו ונראה בעיני שמכח קושיא זו שהקשתי שיש לדון דלא כמותו ועוד דהוה יחידאה:

דהלכה כרבא דבתראה הוא. ולא דמי להא דבפרק המפקיד גבי פירות אבודין שכתב רבינו ואי משום דרבא בתראה לאו משמיה דנפשיה קאמר דהכא רבי אבא בר פלוגתיה נמי משמיה דרב הונא קא"ל וכיון דרבא ורבי אבא אליביה דרב הונא קאמרי תרוייהו הוה כפלוגתא דעלמא אלא דקשיא לי דרבי אבא נמי בתראה הוא כדמשמע דתרוייהו מדרב הונא אמרו ונ"ל דסמך על האמת דרבא לא ראה רב הונא כדלקמן אבל רבי אבא ראהו וא"כ רבא בתראה הוא. והדר קאמר דהתוספות כתבו דא"א לגרוס רבא:

דב"ח חשיבי כלים. שעושין בהן מלאכה כדלעיל:

מסתמא כרב נחמן סבירא ליה דהלכתא כוותיה:

מדלא קאמר אם חזר כו'. כלומר מדלא קתני במתני' אם חזר בו ומת כו' אלא סתמא קתני ואפי' לא חזר מת ללוקח ופריך והא לא משך דאלמא דקי"ל דכי לא משך אפילו לא חזר קיימא ברשות מוכר ומש"ה פריך שפיר:

ואי נפלה דליקה באונס. דמיירי שהוא דר באותו חצר כמ"ש נימוקי יוסף בשם תלמידי הרשב"א וכן נ"ל דעת הטור כמו שכתבתי בתוי"ט דלא כמהר"ו כהן דכתב אע"פ שאינו דר בו מסתמא מצוי הוא אצל ביתו:

אם תפול גרסי':

בבלן עובד כוכבים. עיין לקמן גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי:

אם פרע קצת המעות לאפוקי נתן משכון דנסכא אין כאן כדלקמן גבי עובדא דפרזק רופילא:

אלא בשעה שאומר צריך לומר מדעת גמורה. דביה מקיים הין צדק ובירושלמי מסיים ובתר כן אין חוזר בו לא חזר ביה ונ"ל פירושו בתמיה דאח"כ אי חזר בו מי לא מצי הדר ביה והיינו דבירושלמי סוף שבועות אדאמר ר"י בר זבדא שמותר לחזור שאלו רבי יוסי מהך דהין צדק והשיבו בשעה שאמר הין של צדק הוה והוי יודע דבירושלמי דהא אתמר ה"ד בעני אבל בעשיר נעשה נדר ויראה לי דגרסינן איפכא ויש מגיהים אבל בעשיר לא נעשה נדר וא"כ ובתר כן כו' דקאמר הירושלמי הוי בניחותא ואין נ"ל כן אלא כמו שכתבתי וק"ל:

ואי עתיר אמליך בי תניינות. בירושלמי דסוף שבועות משמע דרב סבירא ליה דממידת חסידות אין לחזור אפילו בעשיר וצ"ע:

אלים כוחיה טפי וכו' וזו היא סברת רב האי והרי"ף דלקמן:

ואי יהבי לי' כל חללי גרסינן:

כרבי יוחנן ומיהו במתנה מועטת כדלעיל:

וראיה לדבר וכן הל' בספר המאור ומשום דמההוא דאיזהו נשך לאו ראיה גמורה דהא לר"ש אתאמר וכן מסיים בס' המאור אף אנו יש לנו לומר כן בדין מחוסרי אמנה דבתרי תרעי קלש ליה איסורא ואין עליו דין מחוסרי אמנה וראיה לדבר וכו':

ועוד דתניא כוותיה גם הרי"ף כתב והלכתא כשמואל דתניא כוותיה וי"ל שהוצרכו לכך משום דאפשר דפליגי לענין איסור והוה הלכתא כרב אפילו לענין ממון כי הא דכתב רבינו בפרק שור שנגח ד' וה' גבי קביעות וסת בדילוג ומיהו לקמן גבי פחות מכאן איסר אסור מספקא ליה לרבינו אי בפחות משתות נמי איסורא מיהו איכא ואי דינא הכי ליכא לפרושי דפלוגתייהו לענין איסור ולא היה צריך לראיה אחרת אלא דהלכתא כוותיה דשמואל בדיני וכ"ש דקשי' להרי"ף שלא כתב הא דהלכתא כשמואל בדיני: וכן הלכתא הרי"ף:

וכבר פסק רבא בטלית כותיה והלכך לא אזלינן בתר כללא דסתם ואחר כך מחלוקת דאין הלכה כסתם דאמורא בתרא מפיק לי' מהאי כללא. כ"כ נימוקי יוסף:

א"כ הלכה כאביי דבתראה הוא וההיא דטלית ככ"ע ובפלוגתא דהכא הדרינן לכללא דרבי יהודה ור"מ ורבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה. וכן פסק בקצור ובטור סימן רכ"ז:

נשמע לר"ש שיטת רי"ף היא כר"ש. ולרבינו נשמע לרבי יהודה דבפונדין אסור לקיימה: ה"ג פחתה בכדי אונאה:

דלא ימכרנה להרג קאי גרסינן ומסיפא דיקבנה מייתי ראיה:

ה"ג אפילו לא פחתה יותר בכדי אונאה וכן הוא בס"א:

ה"ג בערך ממכרו והלוקח:

ה"ג וי"ש יצא ידי כולם. פי' מהר"ו כהן וז"ל ר"ל ירא שמים אם נתאנה פחות משתות אינו מהדר אחר המאנהו לומר לו אינך יוצא כי לא ידעתי מזה ולא מחלתי אותו החזירהו לי ואם אירע שאינה הוא לחבירו פחות משתות יחזירהו להמתאנה ממנו ומ"מ נראה דאין הלוקח יכול לומר אף שהוא עדיין מוחזק בדמי הקנייה אני לא אמחול בפחות משתות שהונאתני אלא שבטלה דעתו אצל רובא דעלמא שרגילין למחלו ומוציאין מידו ליתנהו למוכר עכ"ל והכא דוקא דהיינו בפחות משתות הוא דאמרינן בטלה דעתו כו' אבל בשתות ושהה בכדי שיראה כו' דתו לא מהדר משום דודאי מחיל כמ"ש רבינו לעיל כי הוה עדיין מוחזק במעותיו מצי למימר לא מחלתי כדאיתא בהג"ה לעיל בשם רבינו ברוך מריגנ"שבורק דמגו דיכול לומר לו נתתי לך יכול לומר לו לא נתרציתי:

זהו שתי מעות. דרש"י בעצמו פירש שם כן ורבינו הוכיח התם שכדבריו כן הוא ועיין מה שכתבתי שם:

וכתב רב אלפס ז"ל דלית הלכתא כוותיה. וכן הגירסא בדברי הרי"ף בדפוס ישן אבל בדפוס חדש גרסינן בדברי הרי"ף דהלכתא כוותיה וכן היא גירסת נימוקי יוסף:

אפילו בגמר התביעה. עיין בפרק הגוזל קמא גבי גזל שתי אגודות:

א"ר אבין הדא מסייע כו'. כלומר ולא צריכא לתפתר כו' אמר ר"י כו' ותפתר כו':

ורב נחמן תלמידו של שמואל היה. וכך הקשה רבינו ג"כ בפ' המפקיד גבי המפקיד פירות כו' ומיהו לגירס' ספרים דידן דבפרק האיש מקדש יש ראיה לפסק של הרי"ף דגרסינן התם רב נחמן בר יצחק וכן נראה מדאמר ליה רבא הא דאמרת ואי רב נחמן סתמא לא היה אומר כך אלא הא דאמר מר הוה אמר דרב נחמן סתמא רבא יתיב קמיה כדאמרינן בפ' המפקיד גבי דאפקיד כיפי יתיב קמיה היינו כתלמיד לפני רבו ומסתמא נמי תלמידו היה דרב יהודה נמי תלמידו של שמואל ורבא נולד ביום שמת רב יהודה כמ"ש רבינו לעיל גבי מכור לי באלו:

וכן הא דקי"ל הלכה כרב נחמן כו' ואיכא למידק בסוף פ' אע"פ ובפ' מציאת האשה ובפ' המדיר שפסקו רבינו ורי"ף כר"נ לגבי רב אסי ולגבי שמואל ולגבי רבי יוחנן. ועי' בפ' דלעיל גבי אע"פ שהן אבודין:

ה"ג והא דאמר בפ' המקבל:

ועל חמור כו'. בכולהו גרסי' בלא ו':

ואילו חשיב כאדם המזיק אמאי פטור בבעלים. דבשלמא מחיוב השמירה שקיבל עליו פטרתו התורה כשהיא בבעלים שאמרה התורה דלא תחול עליו קבלת שמירתו כשהיתה בבעלים ואע"ג דאין טעם לדבר. וכמ"ש התוס' בפ' השואל דף צו ע"א דפטור בבעלים חידוש הוא ואין סברא לפטרו ע"כ היינו שאין סברא דמשום דשמירה בבעלים היא דמש"ה יפטר ולא תחול עליו קבלת השמירה אבל מ"מ יש פנים לזה שקבלת השמירה לא תחול בכה"ג כשהיא בבעלים דהוי כעין תנאי שהתורה התנתה כן. משא"כ אדם המזיק דבלאו קבלת השמירה מחויב כל מזיק לשלם מה שהזיק בהא ודאי שלא אמרה התורה שיהא פטור דאמאי תפטרהו יותר כשקיבל עליו שמירה מאילו לא קיבל שמירה דהשתא הוה יציבא בארעא וכו' דהכא אין כאן מקום לומר דהוי כעין תנאי שלא תחול קבלת השמירה דדל שמירה מהכא כל אדם המזיק חייב:

אלא ודאי לא מקרי אדם המזיק. וממילא שאם היה מזיק היה חייב ומיהו בהקדש ממעטינן מקרא אחר בריש פ"ק דב"ק.

לפי שזה שקונה חדשים הוא רוצה לישנן. וכי הא דריש פירקין דלא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה:

אפילו קנה ממנו יין הרבה כך וכך מדות. האי אפילו לא קאי על יין הרבה דמאי רבותא איכא בין מעט להרבה אלא קאי אמדות כלומר אע"ג דהקנין היה שימדוד לו כך וכך מדות ולא קנה חבית יין סתם אלא פירש שקונה כך וכך מדות וה"פ אפילו קנה ממנו יין הרבה שהוא כשיעור שיש בחבית וא"ל בהדיא כך וכך מדות אני קונה דהשתא צריך שימדוד אפ"ה מערב ומודד ולשון הטור סימן רכ"ח אם קנה ממנו חבית של יין המדה בכך וכך:

אפילו למחצה ולשליש ולרביע. פירש רש"י הכל כמנהג המדינה אם מחצה מחצה וכו' ולפי זה זו ואין צריך לומר זו קחני גם בקצור לא כתב אלא למחצה בלבד וכן בטור סימן רכ"ח פירש כן שכתב אפילו השליש והחצי ול"נ שיש לפרש אפילו למחצה שלא יהיה בו רק מחצי' יין ואפילו עד שלא יהיה שליש (מים) [יין] ואפי' שלא יהיה רק רביע (מים) [יין] הכל כמנהג המדינה ומזיגת כוס לשתות הוי על חד תלת כדאמר רבא בפרק המוכר פירות:

הדרן עלך הזהב