פלפולא חריפתא על בבא בתרא סה

היינו שלא למכור סחורתם על יד על יד כו' אבל למכור סחורתם בבת אחת כו'. ונ"ל שלמד כן מדמצו בני העיר לעכב עליהם ואילו במוכרים סחורתן בבת אחת מי מצו מעכבו והלא דרך העולם להוליך סחורתו ממקום למקום ואם אתה אומר כן נמצא משא ומתן של עולם בטל אלא ודאי במוכר על יד דוקא הוא דמצו מעכבו.

אבל אם מוכר יותר בזול אין מעכבין עליו. ואיכא למידק באומן נמי נימא הכי ויש לומר דבסחורה כי לא מוזיל מעכבין אבל באומן דלמא כי נמי מוזיל אינו עושה מלאכתו יפה ואין הכל מרגישין משא"כ בסחורה ובמצא דאומן המוזיל ואינו עושה יפה לא מתעכב ושקלי לטיבותא דזילא ועיין בב"י שהאריך בענין אחר לדקדק דברי הר"י הלוי בשם הפוסקים:

היה מקום צר. ומיהו יותר צר מן ד"א לא יעשה שאז אין בני אדם הולכין לשם כלל ומסבבין את דרכם ואל תתמה שבד' אמות הולכין ובפחות מעט אין הולכין שכך כל מדת חכמים:

מן הצד. ל' רש"י שראש עוביו כנגד החלון ומאפילו ע"כ כלומר ואהכי קתני בברייתא שצריך להרחיק שלא [יאפיל דהיינו שירחיק מכנגדו ויעשה הכותל מצד החלון שלא] יהיה כנגד החלון ואמרי' עלה וכמה ירחיק מן החלון לצדו אמר רב ייבא כו' כמלא רוחב החלון ורבינו כ' וכמה טפח והרי"ף גורם לתרוייהו ונ"ל להגיה כן בדברי רבינו כלשון הרי"ף:

טעמא דאיכא חלונות. והא דפריך אברייתא דהתם מפורש טעמא דלא יאפיל ולא קאמר טעמא משום דוושא: