פלפולא חריפתא על בבא בתרא קפו

ואם תאמר בבטול מקח גרסי' ולא קאי על דברי הרי"ף אלא אדינא דרב חסדא כמו שהוא בגמרא וכן מסיים לקמן ונראה שרב אלפס כו':

דבשתות ידו על התחתונה. לא דהמתאנה ידו על העליונה דהא לא קי"ל כמתני' דהזהב אלא יד המאנה על התחתונה קאמר שלא יוכל לחזור משא"כ יד המתאנה שיכול לתבוע אונאתו אע"פ שגם הוא אינו יכול לחזור:

ואם אין הלוקח רוצה לחזור בו. אמילתיה דרב חסדא קאי דס"ל דבשתות ידו על העליונה ויכול לחזור ונ"מ לדידן נמי לענין אם יכול לתבוע אונאתו:

דכיון שהיה יכול לחזור בו. היינו לרב חסדא אבל לדידן דאין יכול לחזור ונתקיים המקח מודה ה"ר יונה דיכול לתבוע אונאתו שהרי בשעה שנתקיים המקח היה אונאה וזה נ"ל טעמו של הטור בסימן רכ"ז דכתב כסברת יש אומרים ונדחק ב"י בטעם למה לא כתב כסברת רבינו יונה ולחנם דחק לפי שהטור כתב דבריו לדידן דקי"ל דבשתות אינו יכול לחזור המתאנה ונמצא שהמקח קיים מיד ויש בו אונאה ובזה אף ה"ר יונה הכי ס"ל וזה פשוט בעיני ויש בקצור ג"כ דבר בלתו מדוקדק בזה כמו שאכתוב שם בס"ד:

שימדדם ואח"כ ימשכם ויזכה בהן. משמע דתרתי בעי שימדוד וגם ימשוך ואין נראה כן בסמוך גבי ד' מדות במוכרין וכן לקמן במסקנא דמלתא וגם הטור סימן ר' לא הזכיר המשיכה: והך דהכא לאשמועינן בכל מקום וכו'. וצריך לומר דהך דהכא אמרה מעיקרא דאלת"ה הא דאשמועינן ככל מקום וכו' שמעינן לה מדאמר והניח ע"ג סימטא דהיינו מקום שיש לו רשות כו' אלא דהכא אתמר מעיקרא:

בסימטא. ובגמרא מפרש מאי בחצר שאין של שניהם דלא דהאי כולה כו' אלא דתרוייהו:

אוקימנא כשהיו שנתות במדה. י"ל כל רושם בכך וכך טור סימן ר' וכן בגמרא:

כליו של לוקח ברשות מוכר. ובדמונח אארעא דאי בידיה קני כדאוקמינן בגמרא בקלתה תלויה בה ואיתא נמי בפרק בתרא דמסכת ע"ז דף עא ע"ב דנקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה דמכי מטא לאוירא דכלי קנה ליה עובד כוכבים:

ומדכליו דמוכר ברשות לוקח קנה. שמעינן מינה דכלים בטלים אצל הרשות הלכך כליו דלוקח וכו':

ה"ג ודחי לה במסבלי דתומי. ופי' מסבלי לשון משאוי וסבל:

ומעיקרא נמי. דף פה ע"ב:

משום דבהמה אין נעשית בסיס לכלים. כדמפרש רבינו טעמא שם בפ"ק דמציעא:

משוך הכלי לקנות הפירות. לישנא דלקנות לאו דוקא דבפ"ק דמציעא כתב רבינו דלא מהני כשאומר לקנות אלא כשמקנה לו גוף הכל עצמו גם כן וכך מצאתי למה"ר ואלק כ"ץ שכתב כן בסימן ר'. ועיין מה שכתבתי שם בפרק קמא דבבא מציעא: