פלפולא חריפתא על בבא בתרא קפז

ומוקי רישא כו'. היינו בברייתא דארבע מדות:

קנה אף ברשות מוכר. לפום מאי דדחי לא בכליו של מוכר אבל למסקנא דלא אפשט איבעיא אכתי מספקא לן דלמא רישא בכליו של לוקח ואפילו הכי לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו:

ומקומו מושכר לו. ונתקבלו שכר זה מזה כדתנן בהדיא בפרק ה' דמסכת מעשר שני:

שיביא בגמרא ת"ש וכו'. אבל בספר הרי"ף שבידינו איתא הכי איכא דאמרי אמר ליה רבינא לרב אשי ת"ש וכו' לפי זה יש לומר דהיינו דאיכא לאיכא דאמרי דלדידהו לא השיב לו דלא קנה אלא השיב תניתוה כו' ות"ש כו' והרי"ף לא הוצרך להביא הך תניתוה כיון דלא נ"מ לפסק הלכה ורבינו הבין דרכו של הרי"ף דאיכא דאמרי לא מיירי אלא לענין זה דוה"מ דאמרינן ללישנא קמא דליתא אלא על ידי המשא ומתן של רבינא ורב אשי ויותר מסתבר דרבינו היתה לו גירסא אחרת בדברי הרי"ף דל"ג איכא דאמרי וגרס דאמרינן ולפי זה קאי אדאמר הרי"ף וה"מ וכו' אהא קאמר דאמרינן כו' ואם כן אין כאן בגמרא אלא גירסא אחת והוא דאמר ליה לא קנה ולכך מקשה עליה דלא מצינו כזאת כו' וגירסא זאת נכונה מאוד בדברי הרי"ף דהא הך וה"מ כו' שכתב הרי"ף ליתא בגמרא אלא דמתוך משא ומתן של רבינא ורב אשי שמעינן הכי והוא דקאמר הרי"ף דאמרינן וכו' אלא דקשיא עליה קושית רבינו דלא מצינו כזאת כו':