פלפולא חריפתא על בבא בתרא קפה

לא ס"ל כוותיה. כ"כ הרי"ף ואע"ג דכר' נתן פסקינן אפילו כנגד רבנן בפרק הפרה משום דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא הכא דאמר רבא מתני' יחידאה היא משמע דכדי לדחותה מהלכה אמר כן:

מן הפקק ולמעלה. פי' התוס' מן התחתון דאי מפקק שאינו תחתון הא מתנאי יהושע הוא בס"פ מרובה:

מד' אמות ועד שמונה. ולדידן עד שש עשרה. וכן מוכח בטור סימן רט"ז והרי"ף לא הביא לבעיא זו לא משום דפשטינן לה מר"א בר צדוק דאמר עד שמנה דודאי דלדידן עד ט"ז אלא דהברכה שמעינן מר"א בר צדוק והא דלא הביאה משום דשמעינן לה מדאמרינן לעיל דלמא מסקא ארעא שירטון:

ואחד על המצר וכו'. כך נ"ל דגרסינן:

ה"א הא דרב חסדא כו'. זו היא גירסת גמרא שבידינו דלא כגי' הרי"ף שהעתיק לקמן:

אלמא אי לאו כו'. נמצא שזהו עיקר מילתיה דרב חסדא:

ואע"ג דדחינן ואמרינן דלמא כו' זו היא גי' הרי"ף דלא כגי' ספרים שלנו כדלעיל: