פי אריה צא

נדה מעורבת בו וכמ"ש רש"י ותוס' שם הא הו"ל ספק ספיקא דלמא לא ראתה דאפי' אי ווסתות דאור' ג"כ אינו אלא ספיקא להרמב"ם ואת"ל ראתה דלמא דם מכה רבה על דם הנדה ובטיל ברוב לענין ראי' ג"כ. א"ו דהרמב"ם ס"ל כשי' המרדכי דכל שמעולם בתערובות לא בטיל

ולכאורה גם לרש"י תיקשי קושי' הנ"ל ולהוכיח דס"ל כהמרדכי דהא רש"י ס"ל ג"כ דלמ"ד ווסתות דאורייתא אינו אלא ספק א"כ תיקשי למש"כ הש"ך ביו"ד (סי' פ"ג) דהיכא דלענין דאוריי' הו"ל ס"ס ולענין דרבנן חד ס' הו"ל סד"ר לקולא יע"ש וה"נ לענין דאורייתא הו"ל ס"ס דלמא לא ראתה ואת"ל ראתה דלמא דם מכה רבה על הטיפת דם נדה וכמ"ש. ואי משום די"ל דרש"י ס"ל כשי' התוס' בבכורות (ד' כ"ג.) דאפי' בלח בלח ג"כ טומאת משא לא בטיל כדמוכח מד' התוס' שם דמוקי לה בנימוח יע"ש מ"מ הא התוס' כתבו שם דאינו אלא מדרבנן ומדאורייתא בטיל אף לענין משא יע"ש א"כ הו"ל לענין דאורייתא ס"ס ולענין דרבנן חד ספיקא דלמא לא ראתה לרש"י לשיטתו וכמ"ש א"ו דגם רש"י ס"ל כשי' המרדכי זה אינו ראי' די"ל דרש"י ס"ל דלענין טומאת משא מדאורייתא לא בטיל וכן משמע להדיא בירושלמי נזיר פ' ג' מינין (הל' א') דלא כהתוס' בכורות דס"ל דלענין טומאת משא דלא בטיל אינו אלא מדרבנן יע"ש בק"ע בתוספותיו א"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דלח בלח בטיל אף לענין טומאת משא דטומאה כמאן דליתא וא"כ כמו כן לענין טומאת ראי' וכמ"ש א"כ קשה הא הו"ל ס"ס דלמא לא ראתה דם נדה כלל ואת"ל ראתה דלמא בטיל ברוב ואפי' דאין הספק הראשון מתיר יותר מחבירו כיון דהספק הראשון דלמא ליכא ריעותא כלל וכמ"ש החוו"ד (סי' ק"י) ועוד דהא הרמב"ם לשיטתו (פ"ג מהל' איסורי ביאה הל' ב') דס"ס דשם אונס חד הוא ג"כ הו"ל ס"ס מעלי' וכמ"ש הרב המגיד יע"ש. א"ו דס"ל להרמב"ם כהמרדכי דכל שנתהוה בתערובות לא בטיל

וי"ל דהתוס' במנחות (ד' כ"ב) ובכ"ד כ' גבי נבילה אי בטילה בשחוטה דבאמת רב חסדא ור' חנינא לא פליגי אלא אליבא דר' חי' דס"ל דמב"מ לא בטיל וסבר או בתר מבטל לרח"ס אי בתר בטיל לר' חנינא. אבל ר"י בעצמו ס"ל לעולם דלא בעיל אפי' היכא דאין המתבטל או המבטל אפשר להיות שוים ג"כ הו"ל מב"מ יע"ש והנה מצינו בחולין בשמעתא דטיפת חלב (ד' ק"ט) דס"ל לר' דמב"מ לא בטיל והתם ע"כ מוכח דס"ל לר' כר' יודא ממש ולא כר' חיי' דהתם המתבטל הרוטב בשר הנאסר א"א להיות כמבטל ואי משום דנסרח כדאמר במנחות (ד' כ"ב) זה אינו דמשקה סרוח לאו משקה והרוטב הוא משקה וכמ"ש התוס' שם במנחות (ד' כ"ב). וכן המבטל א"א לו להיות כבטיל להיות נאסר וליעשות נבילה ומ"מ ס"ל לר' דמב"מ לא בטיל. א"כ רבי לא ס"ל כר' חייא בין אליבא דרב חסדא ובין אליבא דר' חנינא אלא כר' יודא לגמרי דמב"מ לא בטיל. א"כ ה"נ הדם נדה עם דם מכה הו"ל מב"מ וכמ"ש ואין ראי' דהרמב"ם ס"ל כהמרדכי

ועוי"ל דבנדה (ד' כ"ז:) קאמר ר' יוחנן דמודה ר"ש (דאף דס"ל דמיחוי הולד בטיל בדם נדה ברוב ואינו מטמא באוהל) מ"מ מטמא טומאת לידה דכתיב אשה כי תזריע וילדה כו' אפי' לא ילדה אלא כעין שהזריע יע"ש אלמא דלענין לידה לא מהני ביטול ברוב ולקמן שם (ד' ל"ז:) מקשי' לידה לנדה לענין סיפורין יע"ש וכיון דקיי"ל בנדרים (ד' ז'.) דאין היקש למחצה וה"נ מקשי' נדה ללידה דכמו דבלידה לא בטיל ברוב ה"נ בנדה דלא בטיל דם נדה בדם מכה וכה"ג אמרי' אין היקש למחצה ג"כ כדאמרי' בב"מ (ד' צ"ה.) דמהקישא דוכי ישאל כו' מקשי' שואל לשו"ש ושו"ש לשואל לענין שמירה בבעלים וכן בקידושין (ד' ה'.) דמקשי' הוי ליציאה ופריך ולקיש נמי יציאה להוי' ומשום דאין היקש למחצה ויעויין תוס' שם (ד' ד':) ד"ה מעיקרא דדינא כו' וה"נ דכמו דמקשי' לידה לנדה לענין סיפורין ה"נ מקשי' נדה ללידה לענין ביטול ברוב דלא בטיל. [ועיין במהרי"ט אלגזי (בפ"ד מהלכות בכורות) בדין אין היקש למחצה] ואין ראי' מהרמב"ם דס"ל כהמרדכי

ונראה להביא ראי' דהתוס' חולקים על המרדכי דהתוספות בנדה (ד' כ"ב ע"א) ד"ה לפי שאי אפשר כו' הקשו דמ"ש דהתם בנדה מצריך קרא דש"ז של זב סותר בראי' ומטעמא ג"כ דא"א לש"ז בלי צחצוחי זיבה ור' יהושע לא מצריך קרא לענין דש"ז של זב מטמא במשא וסגי לי' בטעמא דא"א בלי צחצוחי זיבה לחוד. ותירצו דר' יהושע מיירי כשרואה זיבות בו ביום א"כ א"א בלי צ"ז בעין משא"כ הכא איצטריך קרא דאי לא"ה לא הוה סותר אפי' יום א' יע"ש בתוס' וכוונתם ברור דהיינו דמשום דהו"א דבטיל ברוב ש"ז כיון דליכא זיבה בעין והיינו דהתוס' שיטתייהו בבכורות (ד' כ"ג.) דמה"ת בטיל מכל וכל אפי' לענין משא יע"ש וראיה נמי כמשא דמי וכמ"ש א"כ ראיה מד' התוס' דס"ל דלא כהמרדכי דאי כהמרדכי קו' תוס' לק"מ דאדרבא דאי לאו קרא דש"ז של זב סותר יום א' הו"א דסותר כל שבעה מטעם המרדכי דמה"ת לא בטיל ואפי' לא ראה בו ביום וליכא זיבה בעין ג"כ לא בטיל א"ו דהתוס' לא ס"ל כהמרדכי

ונ"ל להביא ראי' ברורה מד' הרמב"ם דלא כהמרדכי והוא דבב"ב (ד' כ"ז:) פריך לעולא דאמר דאילן הסמוך למיצר גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים דבתוך ט"ז אמה יונק משדה חבירו מהא דאילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז ד' רבי רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב והגדל בפטור פטור ע"כ לא פליגי אלא דמ"ם יש ברירה ור' סבר אין ברירה אבל הגדל בפטור לכו"ע פטור ופירש"י שאם הי' כל שרשיו בחו"ל פטור אפי' עומד האילן תוך ט"ז אמה כו' עכ"ל ומשני דמפסיק צונמא כו' ומסיק דכי אתא רבין אר"י א' אילן הסמוך למיצר כו' מביא וקורא דע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ

ויש להקשות דאכתי לרבין דס"ל דע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ תקשי אמאי אי גדל בפטור לכולי עלמא פטור ואין לומר משום דכיון דעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ הו"ל היניקה הפקר ופטור מתרומה ומעשר כדאיתא בירושלמי (פ"א דמעשרות) דילפינן מדגנך כו' וכ"כ הרמב"ם (בפ"ב מהל' תרומות) וכן בהפקר ב"ד דפטור כדאיתא בירושלמי פ"ה דפיאה (הל' א') א"כ ה"נ הו"ל הפקר ב"ד דיהושע זה אינו דהא מבואר בירושלמי (רפ"ק דמעשרות) וברמב"ם (פ"ב מהל' תרומות) וביו"ד (סי' של"א סעי' ט"ז) דהזורע שדה הפקר חייב בתרומה ומעשר דדגנך קרינן בי' דהדגן יש לו בעלים וה"נ דנהי דהיניקה הפקר אבל כיון דנתהוה לפירי והפירי יש לו בעלים ואמאי פטור ועוד דאם השדה שבא"י ג"כ שלו מא"ל. אך בגמ' יש לומר דבאמת אפי' לרבין מ"מ מוקי לה הברייתא במפסיק צונמא להכי כי גדיל בפטור פטור וכן מתני' (דסופ"ג דמעשרות) אילן שעיקרו בארץ ונופו בחו"ל או עיקרו בחו"ל ונופו בארץ אזלי' בתר העיקר אי גדיל בפטור פטור ואי בחיוב חייב דאזלי' בתר היניקה. ג"כ צ"ל חדא מיגו תרתי או דמיירי דמפסיק צונמא או ברחוק ט"ז אמה מארץ. אבל על הרמב"ם דפסק בסופ"א דתרומות (הל' כ"ד) וסתם המשנה כצורתה שכ' וז"ל אילן שעומד בחו"ל ונופו נוטה לארץ או עומד בארץ ונופו נוטה לחו"ל הכל הולך אחר העיקר הי' מקצת שרשיו בארץ ומקצתן בחו"ל אפי' הי' סלע צחיח כו' הרי טבל וחולין מעורבין זב"ז עכ"ל משמע דברישא באילן שעומד בחו"ל לא מפליג בין עומד בתוך ט"ז אמה אי לא או דמפסיק צונמא אי לאו לעולם פטור [ויעויין ברמב"ם פ"ב דתרומות ובמל"מ ויעויין בשו"ע (סי' של"א) ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"ט] וקשה דא"כ תיקשי קושיית הגמ' דאמאי הגדל בפטור פטור וע"כ כאוקימתא דגמ' במפסיק צונמא. והרמב"ם שהשמיט אוקימתא דגמ' תיקשי קושיית הגמ' לדוכתי'

ע"כ נראה ברור דהרמב"ם ס"ל דבאמת כיון דהעיקר עומד בחו"ל א"כ רוב יניקתו מחו"ל והיניקה דשל ארץ בטיל ברוב: והא דפריך אבל הגדל בפטור פטור אמאי הא יונק מארץ ומאי קושיא הא בטל ברוב משא"כ במקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל דהמחצה דבארץ הו"ל פלגא ופלגא י"ל דהאי מ"ד דאילן מקצתו בארץ כו' דטבל וחולין מעורבין כו' הוא רבי ור' לטעמי' דס"ל בחולין (ד' ק"ט:) דמב"מ לא בטיל ולהכי פריך שפיר אמאי כי גדל כולו בפטור פטור לרבי ומשום ביטול ברוב נגע בה הא ר' לטעמי' דמב"מ לא בטיל א"ו דלא כעולא אלא דאינו יונק מרחוק אלא מחו"ל לחוד. ומשני