פי אריה פז

ונתהפך לדבש מותר דבתר השתא אזלינן עכ"ל ולפמ"ש מאי ראי' הוא מבשר נבילה לקמח דבבשר שפיר מתיר הר"ר יונה משום דבשר בדבש טעל"פ ומסריח וכי גביל עפרא בעלמא. משא"כ בקמח י"ל דהרא"ש לטעמי' ברכות (ד' מ"ג) גבי מוסק לא ס"ל האי סברא דבשר בדבש מסריח דהא כ' על ראיית הר"ר יונה מבשר בדבש. דראייתו צריך ראי' ואי דס"ל דבשר בדבש מסריח וכי גביל עפרא בעלמא וכפי' הרמב"ם והמחבר דהא דאמר בגמ' דאי משום איערובי בשר בדבש מיסרי סרי דנוט"לפ א"כ הלא דברי הרר"י גמ' ערוכה א"כ ראיית הר"ר יונה מבשר בדבש ראי' נכונה. א"ו דס"ל להרא"ש דבשר בדבש הו"ל טעם לשבח כשי' המרדכי פ"ב דביצה ומהרי"ל והרמ"א ביו"ד (סי' ק"ג). ומ"מ מתיר הר"ר יונה משום דסבירא ליה דבתר השתא אזלינן והא דקאמר אי משום איערובי מסרי סרי היינו כפירש"י דקאי איין בדבש ומשום חשש יי"נ וקאמר דיין בדבש מסרי סרי וכמ"ש הב"י (סי' ק"ג) יע"ש. א"כ שפיר מדמה הרא"ש סולת בדבש לבשר בדבש דאידי ואידי לשבח ומ"מ מתיר הר"ר יונה אבל באמת הר"ר יונה בעצמו י"ל דס"ל דבשר בדבש מסריח וכי גביל עפרא כו' ומה"ט במוסק דהשתא עפרא בעלמא וכמ"ש הכ"מ (בפ"א מהל' כלי המקדש) א"כ אין סתירה מירושלמי דפסחים לשי' הר"ר יונה ומיושב בע"ה קושיית החק יעקב: סעיף ב

אמנם מה שיש לחקור בנ"ד בתערובות דם בחלב לפי מש"כ המרדכי בסוף חולין (סי' תשל"ז) בשם רבינו משולם לחלק דע"כ לא שייך ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר כל אחד ואחד בפני עצמו ואחר כך נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם בתערובות כההיא דב"ק וההיא דיבמות לא שייך ביטול וההיא דפ' המפלת (ד' כ"ז) גבי שליא בבית כו' דר"ש מטהר ומסיק משום ביטול ברוב נגעו בה שהולד נימוק ובטל ברוב דם י"ל דהתם הי' ניכר מקודם הולד בפ"ע קודם שנימוח יע"ש

והמל"מ פ"א מהל' משכב ומושב (הל' י"ד) הביא ראי' לדבריו מהא דחולין (ד' ס"ט.) דקא מבעי' לי' מהו לגמוע חלבו של בהמה שיש בה אבר דאיסור יוצא ועלתה בתיקו ופסק הרמב"ם (בפ"ה מהל' מא"ס) דאסור לשתותו מספק דהו"ל כחלב טריפה שנתערב בכשירה וקשה הא מדאורייתא חד בתרי בטיל ומדרבנן בעי' ששים והו"ל כנשפך ואינו יודע אי איכא ששים דמבואר ביו"ד (סי' צ"ח) דמותר מטעם סד"ר. ואמאי פסק לחומרא א"ו כיון דתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא מהני ביטול ותמה אחכמי אשכנז הט"ז והב"ח ביו"ד (סי' י"ד) דפסקו גבי איסור יוצא אי איכא ששים נגד האבר האסור מותר ולד' המרדכי וכן מוכח מד' הרמב"ם שפסק לחומרא כמ"ש לא מהני ביטול בכה"ג

והנוב"י מה"ת חיו"ד (סי' נ"ד) כ' ליישב ד' האחרונים מתמיהת המל"מ דלק"מ. דע"כ לא כתב המרדכי דדבר המעורב מתחילת ביאתו לעולם לא מהני ביטול היינו ביטול ברוב משום דביטול ברוב ילפינן מסנהדרין דאחרי רבים להטות א"כ בעינן דומיא דסנהדרין דהם אינן מעורבין. ולהכי ביבמה שרקקה דם וכן זב שראה קרי דלא מהני ביטול ברוב אבל דבר המתבטל בששים במין באינו מינו דלא מהני ביטול משום טע"כ מ"מ בדאיכא ששים מותר א"כ לאו משום ביטול ברוב נגע בה רק דאין כאן טעם כלל אם כן מה לי אי הי' ניכר מתחילת ביאתו לעולם אי לאו כיון דליכא טעמא כלל א"כ לאו משום ביטול דסנהדרין הוא יעו"ש בנוב"י

ויש לתמוה ע"ד הנוב"י דהא חזינן דלר' יהודה דס"ל דמין במינו לא בטיל אפי' באלף ויליף לה מדם הפר ודם השעיר דקרי לי' רחמנא דם השעיר. ולד' הנוב"י מנ"ל למילף מזה דאפי' באלף לא בטיל דלמא הא דלא בטיל דם השעיר היינו ברוב אבל בדאיכא ששים דלא משום ביטול אתינן עלה ואמאי לא מהני. א"ו כיון דאמרה תורה דמין במינו לא מהני בטול לר"י אע"ג דאיכא ששים משום דהו"ל כקבוע וכמחצה ע"מ דמי והו"ל כמו שניכר האיסור בדוכתי' דמי וכמ"ש התוס' גבי קבוע בחולין (ד' צ"ה.) ד"ה ספיקו כו' יע"ש. וה"נ לר' יודא דס"ל דמין במינו לא בטיל וגזירת הכתוב הוא א"כ ממילא הו"ל כקבוע וממילא הו"ל כניכר האיסור בדוכתי' דמי. וה"נ מה"ט להר"ר משולם כיון דכל היכא דלא ניכר האיסור בפ"ע לעולם דלא בטיל מה"ת א"כ ממילא הו"ל כקבוע וכניכר האיסור בדוכתי דמי. וכן מצאתי בע"ה אח"ז רב בתבו"ש (סי' י"ד) שכ' ג"כ כמ"ש דכיון דלהמרדכי לא מהני ביטול בכה"ג הו"ל כקבוע וכמע"מ דמי ולא מהני אפי' ששים. אך שלא הביא ראי' ע"ז יע"ש

ויש לחלק למש"כ הר"ן בנדרים (ד' נ"ב.) טעמא דר' יהודה דס"ל דמין במינו לא בטיל משום דכ"ד שהוא דומה לחבירו לא די דאינו מחלישו ומבטלו אלא דאדרבא דמעמידו ומחזקו ולהכי לר"י מב"מ לא בטיל יע"ש וכן הביאו הט"ז ביו"ד (סי' ק"ב) יע"ש. א"כ י"ל דדווקא מב"מ לר"י להכי לא בטיל אפי' באלף משום דסוף סוף מעמידו ומחזקו מפני השיווי משא"כ בדבר שלא הוכר האיסור בתחילת ביאתו דלא בטיל משום דבעינן דומי' דסנהדרין א"כ כ"ז לא שייך אלא בדבר שצריכין אנו לדין ביטול היינו ברוב אבל בדאיכא ששים לא בעי' דומי' דסנהדרין וא"ש ד' הנוב"י

אמנם ביסוד ד' הר"ן אלו הקשו האחרונים דלמש"כ התוס' ביבמות (ד' פ"ב) דהא דאמר ר' יהודה מין במינו לא בטיל אלא בלח בלח דומי' דדם הפר ודם השעיר כו' אבל ביבש ביבש מודה ר' יהודה דבטיל דגזיה"כ הוא דומי' דדם הפר כו' וראייתם מהא דליטרא קציעות דעולה בא' ומאה לר' יהודה יע"ש א"כ לפי סברת הר"ן בדשיל"מ לא בטיל לא שייך אלא בלח