פי אריה פו

ולע"ד נראה ליישב ד' המג"א עפ"י מ"ש בתוס' חדשים פ"א דנדה (מ"ב) בראיות ברורות עפ"י הטבע מפורסם דלכו"ע החלב מתהווה מאותן הליחות שדרכן להתהוות מהם הדם אלא דבהא פליגי דר' מאיר ס"ל דמתחילה נעשה מהליחות דם ושוב נעכר ונע"ח והוה טהור מטמא ולרבנן לא נתהווה דם מעולם אלא דבימי הנקה אותן ליחות שהיו ראויין להתהוות מהם הדם מיד מתהווים לחלב ולהכי הו"ל לרבנן טהור מטהור וכמבואר בנדה יע"ש והח"ס חיו"ד (סי' ע') הסכים לד' התו"ח אלו וקלסם. ע"ש. א"כ י"ל דכוונת המג"א דלכו"ע דהחלב נתהווה מהליחות שראויין להיות דם ויע"ש במג"א ומיושב תמיהת הפמ"ג

והמג"א (סי' רט"ז ס"ק ג) הקשה לשי' הר"ר יונה דס"ל דגבי מוסק בתר השתא אזלי' אע"ג דמעיקרא הי' דם צרור א"כ קשה מהא דבכורות (ד' ו') דחלב חידוש דדם נעכר ונעשה חלב אבל בלא"ה הי' אסור משום דם אלמא דבתר מעיקרא אזלי' וכ"ת נילוף מחלב זה אינו דחלב חידוש ומחי' לא ילפינן יע"ש ובנוב"י מה"ת חיו"ד (סי' ל"ה) והארכתי בד' נוב"י במק"א ואכמ"ל

יסוד דברי המג"א דדחה דלא מצינן למילף מחלב דחידוש הוא אבל בעלמא בתר מעיקרא אזלי' צ"ע לע"ד דהא לשי' הסוברים דדם שבישלו לאו דאורייתא ופסקו כזעירי במנחות (ד' כ"א.) דדם שבישלו אינו עובר עליו דאינו ראוי לכתרה. א"כ כ"ש חלב בודאי לא מצינן לחיובא משום דם דבודאי לא חשיב דם למזבח. א"כ חלב לא הוה חידוש כלל והא דאמר בבכורות דלמ"ד דם נעכר ונ"ח הו"ל חלב חידוש הוא דלא כזעירי כמ"ש בנוב"י מה"ת חיו"ד (סי' ל"ו) יע"ש א"כ אין קושיא על הר"ר יונה דבאמת ילפינן מחלב דבכ"מ אזלי' בתר השתא דחלב לאו חידוש הוא וכמו כן במוסק דהא טעמא דחושש הרז"ה במוסק משום חשש דם הנצרר בחי'. א"כ בדם שבישלו דליכא איסור דם משום דאינו ראוי למזבח ומה"ט בחלב. א"כ מה"ט במוסק דהדם נצרר ולא גרע מהא דקפאו באור דלא הדר דאינו עובר עליו כדאמר שם במנחות (ד' כ"א). ואין לומר דמ"מ נאסור מדרבנן כמו בדם שבשלו דמ"מ אסור מדרבנן. זה אינו דהא השתא אינו ניכר בהמוסק הדם ולא מיחליף בדם משום דבדם שבישלו מיחליף בדם חי משא"כ בדם המוסק הצרור דלא מיחליף לא גזרי' וכמו בחלב לא גזרי' אטו דם אפי' לר"מ דס"ל דדם נעכר ונ"ח משום דלא מיחליף וה"נ במוסק. ואף דלמש"כ הט"ז באו"ח (סי' תקפ"ח) וביו"ד (סי' קי"ז) ובחו"מ (סי' ב') דכ"מ שהתירה תורה בפי' לא מצו חז"ל לאסור א"כ אין כ"כ ראי' מחלב למוסק מ"מ מפקפקין האחרונים על ד' הט"ז [ועיין בבאר יעקב חיו"ד (סי' קי"ז) מ"ש בד' הט"ז יע"ש ועיין ת' חת"ם סופר חיו"ד (סי' ק"ז) ויעויין בחגיגה (ד' י"ז ב') ותוס' שם (ד' י"ח.) ד"ה חולו של מועד ועיין תוס' פסחים (ד' ע"ד.) ד"ה כבולעו וצ"ע ואכמ"ל] ואין סתירה לר' יונה מד' הט"ז ועיין ברמב"ם (פ"א מהל' כלי המקדש הל' ג') ובראב"ד שם ובת' חת"ם סופר חאו"ח (סי' ל"ט) ומבואר דהרמב"ם ס"ל כשי' הר"ר יונה יעו"ש ועיין בשלטי הגבורים בע"ג (ד' ס"ו:) בסוגיא דבת תיהא שהאריך בדין המוסק בראיות ברורות דמותר כהר"ר יונה והביא ג"כ ד' הרמב"ם אלו יע"ש

ומה שהקשה המג"א לסברת רבינו יונה דס"ל דמוסק הוה עפרא בעלמא וראיית רבינו יונה מהא בשר בדבש דשרי' משום דנתהפך לדבש א"כ בבשר בדבש מאי איכא למימר דהתם לא שייך הסברא דכי גביל נעשה עפרא בעלמא תמיהני דהא הרמב"ם פ"ז מהל' מא"ס (הל' כ"ב כ"ג) כתב דבשר בדבש או בשמן הו"ל פוגם ומסריחו וכ"פ ביו"ד (סי' ק"ג) וכ' הב"י שם דטעמו של הרמב"ם דמפרש הא דאמר בע"ג (ד' ל"ט) גבי דבש ושמן אי משום איערובי מיסרי סרי היינו דאי יערב העו"ג בשר בדבש יסריח ולא חיישי' להכי ולא כפירש"י דקאי איין יע"ש אלמא דסוברים דבשר בדבש פוגם ומסריח א"כ קודם לכן בודאי הו"ל מוסרח ומסתמא לכי גביל עפרא בעלמא הוא ועוד דכבר השיגו הגר"א ז"ל והפר"ח על המג"א שכ' דנעלם ממנו דברי הר"ן בע"ג (ד' ל"ט) שכ' בשם י"מ דהא דקאמר אי משום איערובי מיסרי סרי ה"פ דאי משום איערובי דדרך הוא לערוב בדבש דברים אחרים ונימוחו בתוכו וחוזרין לדבש ליכא למיחש להכי לפי שהנתערב עד שלא נימוח מסריח ומותר כדאמרי' בתמורה (ד' ל"א) אפרוח ביצת טריפה מותר דאימת קא גביל לכי מסרח ולכי מסרח עפרא בעלמא הוא עכ"ד הר"ן. וא"כ בשר בדבש לכי מתערב הו"ל מסריח מקודם והו"ל עפרא בעלמא. א"כ א"ש דברי ר"י

ובזה נלע"ד ליישב קושיית הח"י (סי' תס"ז ס"ק ט"ז) שהקשה על ד' רבינו יונה מד' הירושלמי סו"פ כל שעה (סוף הל' ז') והביאו הרא"ש פ"ב דפסחים (סי' י"ג) דאיתא התם ר"ח ברי' דר"ח הו"ל דבש מזוייף בסולת שאיל לר' מנא א"ל צריך לבער ולד' הר"ר יונה דאזלי' בתר השתא א"כ אמאי צריך לבער הא לא גרע מבשר נבילה שנתערב בדבש דשריא דאזלי' בתר השתא: והחליט הח"י דדברי הר"ר יונה הוא נגד ד' הירושלמי יע"ש. ולמש"כ א"ש ואין סתירה דדווקא בדבש שנתערב בה בשר דקודם שנתהפך לדבש מסרי סרי וכפסק הרמב"ם והשו"ע (סי' ק"ג) דבשר בדבש מסריח א"כ להכי כי נתהפך אח"כ לדבש אמרי' דכי גביל עפרא בעלמא: אבל בסולת בדבש דהו"ל טעם לשבח בודאי לא אמרי' דלכי גביל עפרא בעלמא וגם הר"ר יונה מודה דצריך לבער ואין סתירה מירושלמי לדברי הר"ר יונה ומיושב קושיית הח"י

ומש"כ הרא"ש בתשובה (כלל כ"ד) והביאו ב"י (סי' תס"ז) והח"י שם וז"ל ואם באנו לאסור דבש משום חשש תערובות קמח. נאסור כל השנה די"א שנותנין לתוכו בשר נבילה ומתהפך לדבש. והר"ר יונה כ' שאפי' נותנין בו בשר נבילה כיון דנמוח