פי אריה פה

ושם ע"ב וכ"כ התוס' בסוטה (ד' כ"ח) ד"ה אינו דין כו' וז"ל וי"ל דסתירה ע"י קינוי בסוטה הו"ל כספק מגע שרץ כו' יע"ש דמבואר להדיא דרגלים לדבר אינו ודאי אלא או רוב או ספיקא ואכמ"ל אלמא דכל היכא דאיכא רגלים לדבר לא הו"ל ודאי א"כ מעתה אפי' אם נאמר דהו"ל רוב דהאדמימות בא מחמת לקותא היינו היכא דליכא רובא להיפוך אבל הכא איכא רובא להיפוך דרוב בהמות כשירות ואדמימות מדר"נ. א"כ איכא רובא להדי רובא וה"ל ס' השקול כנלע"ד ברור,. וראיתי להגר"א ז"ל (סי' ל"ט סעי' ט') בהג"ה וכל סירכא תלוי' כו' שיש מכה בדופן כנגדה טריפה שכ' בס"ק כ"ג דהו"ל ודאי צ"ע דאינו אלא רגלים לדבר]

ומעתה כל זה בהאדימה הריאה ואיכא מכה בדופן דאיתרע לה רובא דכשרות משום דכנגד רובא דכשרות איכא רובא דמדופן אתא דרגלים לדבר כמ"ש. אבל ברגלים לדבר דנ"ד היינו דנמצא נקודות אדומות ותחתיהן תולעים דכ' הבית אפרים דאיכא רגלים לדבר דמחמת התולעים באו אכתי איכא רובא המכריע והוא דאפי' אם נאמר דאיכא מיעוט תולעים המנקבים בחיים ומחיים פירשו ואיתרע לה רובא דרוב תולעים דלאחר שחיטה פירש דכנגד רובא דתולעים דלאחר שחיטה פירשו איכא רובא דרגלים לדבר דהני תולעים ממיעוט תולעים דמחיים פירשו וגם יש לומר דאדומה הו"ל ריעותא וכמ"ש הנוב"י מה"ק חיו"ד אלא דכשירה היא א"כ מאי חזית דהאי אדומה הו"ל מדר"נ דלמא מהתולעים דמחיים פירשו דאוקי רובא להדי רובא. אבל מ"מ לבד הרוב דתולעים לאחר שחיטה פירשו. איכא נמי רוב בהמות כשירות הן וא"כ אפי' אם נאמר אוקי רובא דרוב תולעים לאחר שחיטה פרשי להדי רובא דרגלים לדבר דנמצא תולעים תחת האדמימות דמחמת התולעים נתהוה שניקבו והעלו קרום והו"ל ספיקא אבל איכא רובא בלא"ה דרוב בהמות כשירות ולשיטת הסוברים דבס' השקול מוקמינן אחזקה דרוב בהמות כשירות א"כ אע"ג דרגלים לדבר ה"ל רובא נגד רובא דרוב תולעים לאחר שחיטה פירשו והו"ל ספיקא ולדידהו מוקמינן אחזקת רוב בהמות כשירות בס' השקול ואע"ג דגבי נמצא ציפורן בגבו דהו"ל ספק השקול דאוקי רובא להדי רובא כדאמרי' בחולין (ד' נ"ג) ולא אוקמינן אחזקה כבר כ' התוס' (ד' מ"ג) דדרוסה שכיח יע"ש ולא דמיא כלל להאדימה כנגד מכה בדופן דליכא רוב המכריע לומר אוקי אחזקת כשרות דכנגד רוב דכשרות גופא איכא רובא להיפוך דרגלים לדבר משא"כ בנ"ד דאפי' אם נאמר אוקי רובא להדי רובא והו"ל ספק השקול עכ"ז איכא רובא דבהמות כשירות ולשיטת הסוברים דבס' השקול מוקמינן אחזקה ה"נ מוקמינן אחזקה א"כ ממ"נ לשיטת הסוברים דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה הא כבר מוכח מהגמ' דבתולעים בודאי לאחר שחיטה פרשי וכמ"ש לעיל באורך. ולשיטת הסוברים דבס' השקול מוקמי' אחזקה וליכא הוכחה מגמ' הנ"ל אז לדידהו בלא"ה איכא בנ"ד ספק השקול ואוקי אחזקה ומכ"ש למה שהעידו הבודקים דאורחא דמילתא כ"מ שנמצאים מורנא בתחלה רואין בחוש שהתולעים מנקבין ועושין רושם אדום בעור ואח"כ יוצאין וע"ז הבודקים נאמנין דאין זה נגד הסברא דע"כ לא כ' הרשב"א בתשובה דאין להאמין להבודקין דהיינו בדבר שאינו מבורר וגם נגד הסברא אבל בנ"ד אדרבא החוש מעיד ע"ז כדבריהם בוודאי נאמנין א"כ הו"ל שכיח ורובא להיתר ומה"ט ג"כ לא הו"ל תרתי לריעותא כלל ועוד דהפמ"ג ביו"ד (סי' מ"ו) כתב בשם חוט השני דנקודות אדומות לא הוי לקותא ול"א קרום עלה כו' אבל ד' הפמ"ג בנמצא נקודות שחורות נכונים דשם טריפה משא"כ דברי בית אפרים ממ"נ כשירה. ובצירוף לשיט' הסוברים דבס' השקול לא מוקמינן אחזקה א"כ מוכח מהגמ' דהו"ל לא"ש פירש וגם מד' מהרש"ל אין סתירה וכמ"ש דס"ל כסברת הב"ח (סי' ל"א) ואנן לא קי"ל כהב"ח ובשגם דהראב"ן ס"ל להדיא דהו"ל ודאי. כנלע"ד. וראיתי תשובה מגאון א' מגאוני הדור נ"י שהורה להתיר בפשיטות מטעמיו ונימוקיו בחריפותו ובקיאותו באורך]: סימן י. שאלה בהמה החולבת עם דם אי מהני ששים לבטל ובו יבואר אי"ה ענינים מחודשים

תשובה בע"ה. הפ"ת ביו"ד (סי' פ"א ס"ק ז') הביא בשם תשובת נ"ש (סי' כ') בענין פרה החולבת שיצא דם ממנה עם החלב החלב אסור והכלים שעמדו בו מעל"ע אסור וכן בת' חנוך ב"י (סי' ל"ח) פסק לאיסור משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון שיש דם בחלב או אדמימות מוכח דלא נשתנה לגמרי הדם להיות חלב ע"כ יש לאסור משום דם ממש עכ"ל ולע"ד שיש לי לדון בזה להקל: סעיף א

דברי האחרונים אלו לע"ד תמוה דהא האי סברא דדם נעכר ונעשה חלב אינו אלא דברי יחידאה דעת ר' מאיר בנדה (ד' ט'.) דס"ל דדם נעכר ונעשה חלב אבל רבנן היינו ר' יוסי ור"ש ור"י פליגי עלי' התם וס"ל דאיברי' מתפרקין ונעשה חלב וכ"פ הרמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה ופ"ט מהל' משכב ומושב וכ"פ הרשב"א בתוה"ב והביאו ב"י ביו"ד (סי' קפ"ט) וכ"פ בשו"ע שם וכמו כן בבהמה לר"מ דם נעכר ונ"ח. ולרבנן אברי' מתפרקין כמבואר בבכורות (ד' ו':) יע"ש א"כ ממילא בנ"ד בנחלב ונמצא דם או אדמימות אין שום חשש משום דם נעכר ונע"ח. ואמרי' דמכה הוא שנמצא בגופה שממנה הדם יוצא

איברא דהמג"א (סי' תצ"ד ס"ק ו') כתב בפשיטות דדם נעכר ונע"ח יע"ש באמת כבר תמה עליו בפמ"ג באשל אברהם דהא אנן לא קי"ל הכי רק דאמרי' דאברי' מתפרקין יע"ש שהניח בצ"ע: