פי אריה פד

לזאב כלל וכקושיית החת"ם סופר וגם הבאתי סמוכין מהא (דסי' ל"א) גבי מוח דאי כסברת הב"ח דוחק גדול לאוקמיה ההיא (דסי' מ"ט) דקורקבן דמיירי דווקא בתולעים דמינה קארבי דמיסתם סתמו הפוסקים וכל כהאי מילתא הו"ל לבעלי השו"ע לפרש דלא תיפוק מיניה חורבא א"ו דמיירי אפילו בתולעים דאתו מעלמא ג"כ אמרינן דלאחר שחיטה פירש אפי' להטעם דמחפש חום הטבעי דאחרי שהורגלו בחמימות דהרגל עושה טבע שני כמאמר החוקר וכן משמע מד' הט"ז להדיא דלא כהב"ח דביו"ד (סי' מ"ח סעי' ב') כתב הרמ"א וז"ל תולעים שנמצאו בכרס כשר דמן הפרש הן גדלים או הבהמה אכלה אותן עכ"ל הרמ"א וכתב הט"ז שם ס"ק ג' וז"ל ואם יוצאין לחוץ ואינו ידוע אם יצאו קודם שחיטה נראה דדינם כמו בריאה עכ"ל הט"ז וכ"כ הש"ך בסי' ל"ו בשם גדולי הפוסקים ואי כסברת הב"ח דבתולעים דמעלמא אתו לא אמרינן דלאחר שחיטה פירש א"כ בכרס דשכיח תולעים דמעלמא אתו כמ"ש הרמ"א א"כ אמאי אמרי' דלא"ש פירש אלא ודאי דלא כהב"ח וכן הסכים הש"ך (סי' ל"ו) דלא כהב"ח אבל ליישב דברי מהרש"ל אפשר לומר דס"ל למהרש"ל לחלק בין תולעים דמיניה קארבי לתולעים דמעלמא דחיישינן בהו שמא מחיים פירשו ולמ"ש א"ש הכל כנלע"ד. אם כן לדידן דקי"ל דבכרס ודקין נמי אמרינן לא"ש פירש אע"ג דשייך בהוא לומר דשמא מעלמא א"כ ממ"נ או דקיי"ל כעיקר הטעם דמרחפת או דאפי' להטעם דחום הטבעי אין חילוק דלא כהב"ח ומהרש"ל א"כ בנידון דידן אפי' אי אין מכירין הבודקין ג"כ אמרי' דודאי לא"ש פירש וכמ"ש דאין חילוק בין דאתו מעלמא לבין דמיניה קארבי כנלע"ד: סעיף ו

תבנא לדינא דלמש"כ לשיטת הסוברים דבס' השקול לא מוקמינן אחזקה א"כ מוכח מהגמ' דבמורני ודאי לאחר שחיטה פירש בלא שום ספיקא כלל וכן לשיטת רש"י והרא"ש וסייעתם דאין סירכא בל"נ מוכח ג"כ דמורני ודאי לאחר שחיטה פירש. אבל לשיטת הסוברים דבס' השקול מוקמינן אחזקה ואמרי' רוב בהמות כשירות הן אפי' איכא ספיקא בהאי נקב אין הכרח מהגמ' דמורני ודאי לאחר שחיטה פירש וכמ"ש לעיל (סעי' ב' וסי' ג') באורך. וא"כ לפי"ז אי נימא דמיעוט תולעים פרשי מחיים א"כ אין לדחות ד' הבית אפרים דהו"ל רגלים לדבר וכמ"ש

ואחר העיון שבתי ונחמתי וראיתי כי דברי הבית אפרים דחויים המה ממ"נ אבל ד' הפמ"ג בנמצא נקודות שחורות טריפה משא"כ בנדון הבית אפרים ממ"נ כשירה וכמ"ש אי"ה והוא דהנה יסוד דברי הבית אפרים לאסור למדה מהא (דסי' ל"ח) דהאדימה הריאה נגד מכה בדופן דטריפה. כ"ש הכא דהו"ל יותר רגלים לדבר יע"ש בב"א ולענ"ד לא דמי כלל מהא (דסי' ל"ח) הנ"ל וכמו שאבאר בע"ה ממ"נ לשיטת הסוברים דבס' השקול לא מוקמינן אחזקה הא כבר מוכח מהגמ' דהו"ל במורני ודאי לאחר שחיטה פירש וכמ"ש לעיל ואלא לשיטת הסוברים דבס' מוקמינן אחזקה א"כ לא מוכח מהגמ' דמורני ודאי לא"ש פירש. וכמ"ש. אבל לדידהו מטעם אחר מוכח בנ"ד בנמצא נקודות אדומות ותחתיהן תולעים דכשירה. והוא דהנה עיקר יסוד הבית אפרים מהא דסי' ל"ח דהאדימה הריאה נגד מכה בדופן דטריפה והכי נמי הו"ל רגלים לדבר שמחמת התולעים נקבו כמו דאמרינן דהאדימה הריאה מחמת לקותא שבדופן ובאמת לא דמיא כלל לשיטת הסוברים דבס' השקול מוקמי' אחזקה דהנה התבו"ש כ' (סי' ל"ח סעי' י"ג) וז"ל בשמ"ח היה בריאה אדמימות אפי' כל שהוא ויש מכה בדופן כנגדה טריפה דרגלים לדבר דהמכה הזאת שלטה גם בריאה ולקותא שסופה לינקב יעו"ש בתבו"ש באורך וכתב הפמ"ג במשבצות ס"ק ד' דגם להרבינו אפרים ג"כ הו"ל ספיקא יע"ש ובלבושי שרד כ' דבלא"ה הו"ל ספיקא משום דשמא לא שלטה המכה שבדופן בריאה והאדמימות בא מדר' נתן ואף דכ' השמ"ח לשון רגלים לדבר מ"מ בשביל זה לא נעשה ודאי עכ"ד הלבוש"ר. ולע"ד נראה להוכיח דאע"ג דהו"ל רגלים לדבר מ"מ אינו אלא ספק טריפה עפ"י מה דאמרי' ביבמות (ד' ל"ז) ובכמה דוכתיה כה"ג רוב נשים לתשעה ילדן ומיעוט: לז' ורוב נשים ניכר עוברה לשליש ימיה והאי דלא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע לה רובא והו"ל ספק בן תשעה לראשון ובן ז' לאחרון יע"ש וכה"ג בכתובות (דף ט"ז) גבי רוב הנשאות בתולות יש להן קול וכן בנדה (ד' כ"ט) גבי רוב בהמות מטנפות כו' ובחולין פא"ט (ד' נ"ג) גבי רוב אריות דורסים כו' יע"ש הו"ל ספק דממ"נ יצא מהרוב וע"כ ממיעוט הוא וה"נ מכה בדופן והאדימה הריאה דאיכא רובא להדי רובא רוב בהמות שירות הן ואדומה תלינן מדר"נ. ורוב מכה בדופן ואדומה כנגדה הו"ל רגלים לדבר שמחמת המכה הוא וע"כ האי אדומה הו"ל ספיקא או מרובא דכשירות ואדמימותה הוא מדר"נ או מרוב דמכה בדופן ואדמימות מחמת המכה והכא דאוקי רובא להדי רובא והו"ל ס' השקול ואיתרע לה רובא דרוב בהמות כשירות משום דאיכא רובא להיפוך א"כ אינו אלא ספק השקול ואין לומר דרגלים לדבר הו"ל ודאי דמחמת הלקותא בא האדמימות ועדיף מרובא. זה אינו דכל היכא דאמרי' רגלים לדבר לא הו"ל ודאי ואינו אלא ספק ואבוהון דכולהון נלע"ד מהא דיבמות (די"א) דמסיק דספק סוטה חולצת דקאמר אמר לך רב אמינא לך אנא סוטה ודאי ואת אמרת סוטה ספק והנה ספק סוטה הו"ל רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה וכדאמרי' בריש סוטה (דף ב' ג') ובנדה (ד' ג') מ"מ אמרינן דחולצת מספק ומשום דאינו אלא ספק אע"ג דאיכא חזקה דכשרות כיון דקינא לה ונסתרה איתרע לה החזקה וכמ"ש התוס' בחולין (ד' יוד). וכ"כ התוס' ביבמות שם (ד' י"א) להדיא דספק סוטה הו"ל ספק ולא ודאי דלהחמיר עשאה הכתוב לודאי ולא להקל לפוטרה מחליצה יע"ש