פי אריה פג

דתרתי לגריעותא דמינח נייחי וקרומיו דקים חיישי' שמא מחיים פירשו ואדרבא יש להביא ראי' דקי"ל כהטעם דמרחפת דאל"כ ומשום חום הטבעי א"כ במוח נמי נימא לאחר שחיטה פירש אמנם אף דראי' ברורה ליכא מזה להטטם דמרחפת דלעולם יש לומר הטעם דחום הטבעי ומה דחיישי' במוח הוא טעמא אחרינא דבאמת יש לומר דדווקא במורני דריאה דמינה קא גביל שייך לומר דמחפשים חום הטבעי משא"כ בתולעים הבאים מעלמא וכ"כ הב"ח (סי' ל"א וסי' ל"ו) ובמוח חיישינן שמא מעלמא אתא ובקורקבן הם בתולעים הידועים דמיני' קא רבי יע"ש בב"ח. אבל לפי מש"כ הדרישה בודאי אין שום סתירה מסי' מ"ט להטעם דמרחפת וכמ"ש דקורקבן שאני דקרומיו קשים ובריאה הטעם דמרחפת וכדכתיבנא

והשתא שפיר יש לומר דהמהרש"ל ס"ל כסברת דחום הטבעי א"כ כ"ז שייך כשניכר שהתולע בתוך הנקב אמרי' דמחמת חום הטבעי שהתחיל לבקש חמימות אבל כשיש נקבים הרבה יותר מהתולעים אין להכשיר דמה לו לנקוב ולחזור ולנקוב א"כ לא דמיא לזאב כלל דהתם שפיר אמרי' דניקב וחזר וניקב ואמרי דהנקבים מחיים ניקבו מחמת ד"א ולהכי דמיין הנקבים להדדי וכמ"ש לעיל אבל מהר"ם לובלין ס"ל להטעם דמרחפת עיקר אבל לולא זאת דרכן של תולעים לנקוב ולחזור ולנקוב בדליכא האי טעמא דמרחפת כשקרומיו רכים וחלושים ושפיר דמיא לזאב דאמרינן דניקב וחזר וניקב ה"נ בתולעים. וזהו שכ' המהר"ם לובלין דהו"ל הוכחה גלוי' וכדכתיבנא

ולמש"כ נסתר ההוכחה שכ' לעיל (סעי' א') להוכיח דהראב"ן ס"ל כטעם הא' שכ' בב"י דלהכי אמרי' במורני דלאחר שחיטה פירש משום דמחפשים חום הטבעי כו' דאי ס"ל הטעם דמרחפת א"כ תיקשי הא הראב"ן ס"ל דבכרס ודקין נמי אמרי' דלאחר שחיטה פירש זה אינו דיש לומר דבאמת ס"ל להראב"ן כהטעם דמרחפת והא דתיקשי מכרס ודקין י"ל כמ"ש הדרישה דלהכי אמרי' בקורקבן דלא"ש פירש משום דקרומיו קשים א"כ לדידי' ה"ה נמי בכרס ודקין קרומיו קשים יותר מקרום של מוח וכמ"ש לעיל

ולפי דברינו שכ' לעיל להוכיח דלשי' הסוברים דבס' השקול לא אמרי' אוקי אחזקה רק היכא דשכיח להיתר מוכח דס"ל דבמורני ודאי לאחר שחיטה פירש וכמ"ש לעיל (סעי' ב') תיקשי לן דברי הרשב"א בתוה"ב שכתבתי לעיל (סוסע"י א') שכ' הרשב"א ז"ל תולעים היוצאים מן הריאה כו' כשירה חזקה לאחר שחיטה פירש וה"ז כבא זאב ונטל בני מעיים והקשה התבו"ש דהרשב"א סותר א"ע דמתחילה כתב ה"ז חזקה משמע ודאי דלאחר שחיטה פירש ומסיים ה"ז דומה לבא זאב כו' דמשמע דהו"ל ספק ולעיל כתבתי (סוסע"י א') דהא דכ' חזקה ר"ל חזקה הבא מכח רוב כמו חזקה דמן הפרוזדור אבל למש"כ לעיל (סעי' ב') דלשי' הסוברים היינו הרשב"א וסייעתו דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה מוכח דס"ל דבמורני ודאי לאחר שחיטה פירש א"כ הדרא קושיית התבו"ש על הרשב"א לדוכתי' עכנלע"ד דמזה יהיה ראיה לשי' המהר"ם לובלין דס"ל דאפי' נמצאין תולעים רחוק מן הנקבים ג"כ תלינן כדתלינן בזאב אפי' שלא במקום שיניו וכמ"ש הש"ך. וזהו שכ' הרשב"א בתחילה תולעים היוצאין מן הריאה כו' ה"ז חזקה דלא"ש פירש היינו כשנמצאים בתוך הנקבים דהו"ל ודאי. ואח"כ כתב ה שב"א וה"ז דומה לבא זאב לאורויי דדמיא ממש לזאב דכמו דבזאב תלינן אפי' שלא במקום שיניו דהו"ל הוכחה גלוי' ה"נ במורני דמיא ממש לזאב אפי' רחוקים מהנקבים וכסברת המהר"ם לובלין וא"ש ד' הרשב"א מקושיית התבו"ש כנלע"ד

אלא דאכתי תיקשי לן ד' המהרש"ל אהדדי למש"כ דלשי' הסוברים דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה ע"כ דס"ל דבמורני ודאי לאחר שחיטה מכח ההוכחה שבגמ' הנ"ל וכהוכחת הב"ח וכמ"ש לעיל (סעי' א') א"כ תיקשי ד' המהרש"ל שהסכים לדינא כשי' הסוברים דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה וכמ"ש לעיל (סעי' ד') ומ"מ כתב באו"ש וביש"ש ד' הגהת בדיקות לבדוק תומ"י קודם שמפשיטין אותה כדי להחמיר שמא ימצא תולעים יוצאין מן הריאה באופן שלא יהא שהות לינקוב יהי' הוכחה דניקבו התולעים מחיים ולמש"כ א"א לתולעים לנקוב מחיים ועדיף מרובא וא"צ כלל לברר דודאי לא"ש פירש ואמאי צריכין לברר שמא הני תולעים קודם שחיטה פירש. יש לומר דלמש"כ הב"ח (סי' ל"א) דבתולעים דלאו מינה קא רבי חיישי' שמא מחיים פירשו יע"ש וכ"כ בסי' ל"ו. א"כ להכי בדקו להוכיח שהני תולעים מעלמא אתו ובדידהו חיישי' שמא מחיים פירשו והיינו שיש כמה מיני תולעים בריאה שבאים מעלמא. ולהכי חייש מהרש"ל בהגהת בדיקות והיינו שמכירין השוחטים דהני דמעלמא אתו אבל כשהם מיני תולעים שמכירין הבודקים דמינה קא רבי כידוע לבודקים וכמבואר בבית אפרים (ס"ק ע"ב) באמת ס"ל למהרש"ל דודאי לא"ש פירש והיינו דמהרש"ל לשיטתו דס"ל דדווקא כשנמצאים בתוך הנקב כו' ולמש"כ משום דס"ל למהרש"ל דמחפש חום הטבעי וכמו שכתבתי לעיל וזה הסברא לחלק לא שייך רק להטעם דחום הטבעי אבל להטעם דמרחפת אין חילוק בין תולעים דמינה קארבי ובין תולעים דמעלמא אתי וכדמוכח מדברי הב"ח (סוס"י ל"א) שכתב לחלק בין תולעים דמעלמא לתולעים דמיני' קארבי דאמרינן לא"ש פירש היינו משום דמחפש חום הטבעי יע"ש. אבל להטעם דמרחפת אין חילוק דסוף סוף איך יכול לינקוב בעודה בחייה שהריאה מרחפת ומה חילוק יש בזה בין תולעים דמעלמא אתו לתולעים דמינה קארבו א"כ למש"כ לעיל דהסכימו גדולי האחרונים במקום הפסד להקל כשיטת מהר"ם לובלין דאפילו נמצאים נקבים יותר ולמש"כ ע"כ דסמכינן על הטעם דמרחפת דאי להטעם דחום הטבעי אין להתיר כלל ולא דמיא