פי אריה פב

פירש וכמ"ש לעיל א"כ ליכא מיעוטא דתולעים דמחיים כלל והכא שנמצא התולעים רחוק מהנקב עכ"ז איכא למיתלי במורני כדתלינן בזאב דכמו דבזאב אי תלינן בזאב הו"ל ודאי לאחר שחיטה ניקב ה"נ אי תלינן במורני ג"כ הו"ל ודאי לאחר שחיטה ניקב ושפיר מדמה לה המהר"ם לובלין והש"ך לזאב דכמו דהתם אי תלינן בזאב הו"ל ודאי לאחר שחיטה ה"נ במורני דודאי לאחר שחיטה ניקב ע"י מורני וכדכתיבנא והשתא לפ"ז נראה לכאורה דפלוגתת מהרש"ל ומהר"ם לובלין אי רחוקים מהנקב תליא בזה אי אמרי' במורנא ודאי לאחר שחיטה פירש אי לאו דמהרש"ל ס"ל דמיעוט תולעי' פרשי מחיי' ולהכי היכא דנמצא תולעים רחוק מהנקב הו"ל רובא לאסור דסמכינן מיעוטא דמחיים פרשי לפלגא דס' השקול דלמא ניקב מחיים שלא ע"י תולעים דהא לאחר שחיטה א"א להיות הנקב פתוח ועגול ואדום וכמבואר ברמ"א (סי' ל"ו) וא"כ הו"ל פלגא דס' השקול אי ממורני ומרוב תולעים דלאחר שחיטה פרשי. או דלמא שמא הני נקבים מחיים שלא ע"י מורנא וסמכינן לזה מיעוטא דתולעים דמחיים פירשו והו"ל רובא לאסור. ומהר"ם לובלין ס"ל דאי ממורני הו"ל ודאי לא"ש פירש ותלינן במורני כמו דתלינן בזאב אפי' שלא במקום שיניו וכדכתיבנא ולקמן יתבאר עוד פלוגתת מהרש"ל ומהר"ם לובלין: סעיף ה

וראיתי להחת"ם סופר חיו"ד (סי' מ"ד) שתמה על מהר"ם לובלין והש"ך דמדמה לה לזאב דתלינן אפי' שלא במקום שיניו וה"נ במורני דתלינן דהני נקבים ממורני שנמצא על הריאה אפי' אי יש נקבים יותר מתולעים דאמרי' ניקב וחזר וניקב מי דמי זה לזאב דבשלמא בזאב אמרי' דניקב וחזר וניקב אבל במורני מה להם לנקוב ולחזור ולנקוב כשהם על הריאה דבשלמא כשהם בהנקבים ופי התולעים לחוץ אמרי' דניקבו לחפש חום הטבעי אבל כשהם על הריאה כבר ליכא הך סברא דהם ינקבו עוד הפעם דכבר כלה חום הטבעי יע"ש ועיין בתבו"ש שכ' דאם נמצא פי התולעת בפנים דכה"ג אין סברא דלבקש חמימות יעו"ש ובאמת אני תמה על התבו"ש דהוא ז"ל הסכים להטעם דמבקש חמימות ולפי זה כשפי התולעת לפנים לא שייך דניקב לחפש חום הטבעי דמה לו לינקוב לפנים אחר שיצא על הריאה וכמ"ש בעצמו ומ"מ הסכים לדעת המהר"ם לובלין דאפי' נמצא תולעים ע"ג הריאה ונמצא נקבים יותר מתולעים תלינן כל הנקבים בתולעים ואולי משום דתלי' דנאבדו במשמוש ידא דטבחא

ע"כ נלע"ד ליישב קושיית החת"ם סופר דהנה נחזי אנן דלטעם הב' של הב"י דלהכי אמרי' דמורני לאחר שחיטה ניקב משום דמרחפת ומחיים א"א לתולע לינקוב ולהכי אמרי' דלאחר שחיטה פירש מוכח דס"ל להאי טעמא דדרכן של תולעים לינקוב אפי' בלא חום הטבעי דהא ס"ל דלהכי לא אמרי' דמחיים ניקבו משום דא"א דמרחפת. אבל לולא זאת הי' אמרי' דמנקב אפי' מחיים דמחיים ליכא לחפש אחר חום הטבעי ומה לו לינקוב. אלא ודאי דס"ל דדרכן של תולעים לינקוב בלא שום סיבה וטעם דחום הטבעי רק למצוץ דם לאכילה וכדומה א"כ לפ"ז אפי' כשפי התולעת כלפי פנים אמרי' דהתולעת ניקב וחזר לפנים וכמ"ש התבו"ש להדיא דלזה הטעם אמרי' דניקב ויחזור וינקוב יע"ש א"כ לפ"ז הטעם דמרחפת דרכן של תולעים לינקוב ולחזור ולינקוב ודמיא לזאב ממש משא"כ להטעם דלהכי אמרי' דלאחר שחיטה פירש משום דטעמא מאי דמנקב דמחפש חום הטבעי ומחיים א"צ ומה לו לינקוב. א"כ מה"ט כשפי התולעת לפנים וכן כשהתולעים ע"ג הריאה דכבר אפם חום הטבעי לא תלינן הנקבים במורני דמה להם לינקוב ולחזור ולינקוב וכמ"ש החת"ם סופר ז"ל

ולפ"ז פלוגתת המהרש"ל ומהר"ם לובלין אם יש נקבים יותר מתולעים תליא בב' הטעמים דהמהרש"ל ס"ל לעיקר כטעם דמחפש חום הטבעי וכיון דמחפש חום הטבעי לא שייך אלא כשהתולעים בנקב הריאה או קרוב לנקב ובכה"ג מיירי הגמ' דאמר דלאחר שחיטה פירש. אבל כשהם רחוקים מהנקב ויש נקבים יותר מתולעים לא מצינן למיתלי במורני דמה להם לנקוב ולחזור ולנקוב וכקושיית הח"ס הנ"ל וא"כ לא דמיא לזאב דאמרי' דנקב וחזר וניקב. משא"כ במורני להאי טעמא דחום הטבעי וכדכתיבנא אבל מהר"ם לובלין ס"ל לעיקר הטעם דמרחפת להכי לא אמרי' דמחיים ניקבו. אבל לולא זאת דרכן של תולעים לנקוב ולחזור ולנקוב למצוץ דם וכדומה. א"כ דמיא ממש לזאב דניקב וחזר וניקב א"כ להכי ס"ל למהר"ם לובלין דגם כשהתולעים ע"ג הריאה ויש נקבים הרבה יותר תלינן בהו כדתלינן בזאב דדרכן של תולעים לנקוב ולחזור ולנקוב להטעם דמרחפת

ומה שהקשה התבו"ש והכריח דלא קי"ל כטעם הב' של הב"י דמרחפת מהא דמבואר (בסי' מ"ט) דגבי קורקבן דמינח נייחי ג"כ אמרי' דלאחר שחיטה פירש אלמא דלדידן לא קי"ל כהטעם דמרחפת. נלע"ד דאין ראי' כלל ואדרבא יש להביא ראיה דקי"ל כהטעם דמרחפת. דהנה הש"ך (בסי' ל"א) כתב בשם הדרישה ליישב קושיית הדרכי משה דמ"ש בריאה אמרי' לאחר שחיטה פירש ובמוח חיישי' שמא קודם שחיטה פירש וניקב וכתב הש"ך בשם הדרישה ליישב דבריאה שאני דבעוד שהבהמה חי' א"א לתולעת לנקוב מתוך טרדות הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק וכן בקורקבן (סוס"י מ"ט) כיון שקרומיו קשים ועבים לא חיישי' שמחיים ניקבו משא"כ במוח עכ"ד וצריך לומר לפ"ז דבכרס ודקין ג"כ אמרי' הכי דקשין ועבים יותר מקרומי המוח דאל"כ יסתור ד' הש"ך שבסי' ל"ו שהסכים דבכרס ודקין נמי אמרי' לאחר שחיטה פירש [וראיתי להדג"מ שהניח בסתירה] ומעתה לפמש"כ הדרישה אין כאן סתירה כלל (מסוס"י מ"ט). דבאמת בריאה הטעם דמרחפת כו' וקורקבן וכרס כו' משום דעבים יותר משא"כ בקרומי המוח