פי אריה ח

שבלה אין עושין אותה תפילין עכ"ד. וביאורו מבואר דשמואל סבר דמזוזה קדים משום דתדיר יותר מתפלין דנוהגת בשבת ויו"ט משא"כ תפלין ורב הונא ס"ל תפלין קדים משום דחובת הגוף דאי אפשר לפטור ממנה משא"כ מזוזה דאי בעי מפריש לימים ומדברות ויפטור ממזוזה וה"ה דמצי למימר דאי בעי ידור כל ימיו בדירה שאולה ואנן קיי"ל כרב הונא דתפלין קדים וכ' הב"י (באו"ח סימן נ"ח) מטעמא דהא עיקרא דמילתא דירושלמי דמביא סייעתא לשמואל משום דס"ל גירסת הברייתא דתפלין שבלה עושין אותה מזוזה ומזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין דס"ל דמזוזה מקודש טפי משא"כ לדידן דקיי"ל מנחות (ד' ל"ב.) להיפוך דתפלין שבלו אין עושין מזוזה ומזוזה שבלה עושין תפלין משום דתפלין מקודש טפי א"כ סייעתא להיפוך היינו לרב הונא עכ"ד הב"י. וקשה אכתי אמאי פסקינן כרב הונא הא מזוזה הוא תדיר ותפלין הוא מקודש והוא איבעיא דלא אפשיטא בזבחים (ד' צ"א:) ושניהם שוין כמ"ש הרמב"ם כנ"ל וצ"ל משום דכיון דתפלין חובת הגוף וגם מקודש מכריע למעלת תדיר וכמ"ש אלמא דחובת הגוף ומקודש עדיף ממעלת תדיר א"כ הכא נהי דלציצית איכא מעלה דשקולה כנגד כל המצות ותדיר לעומת זה לתפלין איכא מעלה דחובת הגוף ומקודש. אם כן אכתי שניהם שוין בעי למהוי להמחבר לטעמיה (סי' ל"ח) דפסק כרב הונא ואם נאמר דטעמא דפסקינן כרב הונא דירושלמי הוא מטעם ממה נפשך דאי נאמר דמקודש עדיף מתדיר א"כ בוודאי תפלין עדיף ואי נאמר דתדיר עדיף א"כ מוכח דמצוי לא מקרי תדיר כדאיתא בזבחים (ד' צ"א:) א"כ ממילא מזוזה אינה אלא מצוי ולהכי תפלין עדיף א"כ ה"נ אי נימא דמקודש עדיף בודאי תפלין עדיף מציצית לענין הקדמה ואי נימא דתדיר עדיף אם כן מוכח דמצוי לא מיקרי תדיר א"כ תפלין לא גרע מציצית דציצית מצוי ושקולה כנגד כל המצות ותפלין חובת הגוף ומקודש א"כ אכתי שניהם שוין ועיין תשו' שאגת ארי' (סי' כ"ח)

וכ"ש לשיטת הרא"ש בהל"ק והובא בב"י (סי' לח) שכ' בטעמא לפסוק כרב הונא משום דמסתברא דחוב' הגוף עדיף ממצוה דאפשר לפטור ממנה כמו מזוזה דאי בעי פטר נפשיה בבית שאולה וכדומה א"כ ה"ה להקדים נמי עדיף מצוה דחובת הגוף ממצוה דאפשר לפטור ממנה דדיחוי והקדמה חדא מילתא ננהו כמ"ש התוס' בסוכה (ד' נ"ד:) וכ"כ המג"א (סי' תרפ"ד) מד' תוס' אל ועיין יד אפרים שם. א"כ ה"ה בציצית ותפלין לטעם הרא"ש ש דתפלין חובת הגוף דאי אפשר לפטור ממנה וציצית אינו חובת הגוף דהא אינו מצווה ללבוש בגד עם ציצית רק אם לובש בגד עם ד' כנפות רמי עליה רחמנא ציצית כדאמר להדיא במנחות (ד' מ"א) נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית בת חיובא כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא מי חייבי' רחמנא וכ"פ הטור באו"ח (סי' יט) והרמ"א (סי' י"ז) דאינו מחויב לקנות טלית בת ד' כנפות ואפי' למ"ד דטלית לאו חובת גברא ואפי' כלי קופסא חייב בציצית כדאמר במנחות (ד' מ"א) מ"מ יכול לעשות הטלית באופן דלא יתחייב היינו שיעשה ג' כנפות עי"ש ועיין שבת (ד' קל"א) דאמר דאע"ג דס"ל לר"א דמכשירי מצוה דוחה שבת מודה ר"א דאם צייץ טליתו וקבע מזוזה לפתחו בשבת דחייב הואיל ויכול להפקירן ויפטור ממזוזה ומציצית ואפי' למ"ד חובת טלית קאמר התם וכפירש"י שם. וכ"כ התוס' מנחות (ד' מ"ד) ד"ה טלית שאולה כו' עי"ש להדיא כמ"ש. א"כ ציצית דמי למזוזה א"כ כמו דתפלין קדים למזוזה הכי נמי קדים לציצית דדיחוי והקדמה חדא מילתא כמ"ש התוס' סוכה והמג"א הנ"ל

ובאמת נלע"ד דד' הרא"ש הנ"ל בהלק"ט הם גמ' ערוכה ביבמות (ד' ה) דעשה דמצורע דוחה לל"ת ועשה דנזיר משום דעשה ול"ת דנזיר קיל דישנה בשאלה יעו"ש והיינו משום דיכול לפטור ממנה ולמיעקר עשה ול"ת דידה וה"נ גבי מזוזה דכיון דיכול לדור בבית שאולה להכי אתי עשה דתפילין ודחי לעשה דמזוזה כמ"ש [ומה"ט י"ל בהא דנזיר (ד' מ"ז) במתני' דפליגי ר"א ורבנן בכ"ג ונזיר שפגעו ממ"צ בדרך דר"א אמר יטמא כ"ג ואל יטמא נזיר משום דנזיר מביא קרבן טומאה כו' ורבנן אמרי דיטמא נזיר דכהן קדושתו קדושת עולם כו' והקשו התוס' הא נזיר נמי איכא קדושת עולם ותי' משום דסתם נזירות למ"ד יום ולע"ד לק"מ קושיית תוס' דהא נזירות עולם ישנה בשאלה וכדמוכח בנזיר (ד' יד.) וכ"כ תוס' שם ובנזיר (ד' ד'.) ע"ש א"כ זהו דקאמרי רבנן דנזיר ק' אינו קדושת עולם והיינו דאפשר למשאל אנזירותי' וכ"כ הלח"מ פ"ז מהל' נזירות (הלכה י"ג) בכוונת הרמב"ם. ובירושלמי נזיר (פ"ז הל' א') מקשה הגע עצמך הלא נזיר מרחם ומשני זו תורה וזו אינו תורה ועיין בק"ע שם ומבואר דקושיית תוס' פריך הירושלמי] עכ"פ מוכח מסוגי' דיבמות (ד' ה) דמ"ע דמצי למפטר ממנה קיל וכהרא"ש ויש להק' מהא דחולין (ד' קמ"א) גבי הא דקאמר דעשה דמצורע דחי לעשה ול"ת דשילוח הקן דפריך איך ס"ד דדחי הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה יעו"ש ומאי פריך הא למש"כ החות יאיר בתשובה (סי' ס"א) דעשה ל"ת דשיה"ק אינו מצוה רק כשרוצה ליקח את הבנים אז אמרה תורה לשלח האם אבל כשאינו רוצה ליקח כלל אינו מצוה ועיין רש"י ב"מ (ד' קב) ד"ה ביציאת רובה כו' שכתב וז"ל אם הי' בא לתפוס קודם יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים עכ"ל משמע להדיא דווקא באם רוצה ליקח הבנים הוא דחייב בשילוח אבל באינו רוצה פטור ועיין ת' חת"ס סופר חאו"ח (סי' ק') שהוכיח כהחו"י עיי"ש א"כ לפי"ז דמצוה דשיה"ק אינו חובת הגוף דיכול לפטור ממנה בשאינו רוצה ליקח ועשה דמצורע אינו יכול לפטור ממנה בשום ענין ומאי פריך בשלמא על הרא"ש לק"מ די"ל דהתם בשיה"ק איכא עשה ול"ת משא"כ בהא דתפילין ומזוזה דאינו אלא עשה לחוד אבל מהא דיבמות (ד' ה) קשה דאפי' עשה ול"ת קיל היכא דיכול לפטור ממנה ונדחין מפני עשה דמצורע לחוד א"כ מאי פריך שם בחולין. בשלמא בהא דמשני דמיירי בנטלה ע"מ לשלח לק"מ דבאמת כיון דנטלה א"כ א"א ליפטור ממנה אבל