פי אריה עט

(פי"א מהל' שחיטה) והמרדכי וראיית המרדכי מגמ' (דף מ"ח) במחטא דאשתכח בחיתוכה דריאה כו' דקאמר דלמא אי הוה ריאה קמן מינקבה אלמא דלא נפחוה וכן משמע מהגמ' (ד' מ"ז) גבי אטום וגבי ריאה דאוושא דנפחינן הא לא"ה לא נפחינן ואמאי הא לשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ ומצרכינן לבדוק אחר סירכות דמצוי הוא א"כ ממילא מצוי נקבים בריאה ומה דלא העלה סירכא משום דנתהווה תוך ג' ימים

אך צ"ל לשיטת רש"י ליישב זה עפ"י מש"כ הב"ח (בסי' ל"ט) גבי מיעוך דלהכי צריך נפיחה אחר שנתמעך הסירכא משום דחיישי' לסירכא בת יומא היינו שהעלה הנקב סירכא ביומו ולא נתחזקה עדיין ולהכי נתמעך ניקבה היום הי' ג"כ סירכא אלא דלאחר ג' ימים נתחזקת הסירכא א"כ א"ש דלהכי לא מצרכינן לנפוחי לריאה כשלא נמצא בה סירכא ולא חיישי' שמא איכא נקב ולא העלה עדיין סירכא משום דסתם נקבים מעלים סירכא ביומו וזה הריאה שלא נמצא בה סירכא כלל אפי' סירכא בת יומא ש"מ דליכא נקב כלל כנלע"ד

והשתא אדרבא לפ"ז מוכח דרש"י ס"ל דהא דתלינן במשמוש ידא דטבחא היינו מטעם דאיכא רובא להיתר בהאי נקב גופא. דהא לפמש"כ לרש"י בנמצא נקב שלא במקום משמוש ידא דטבחא כמו דליכא לתלות בלאחר שחיטה דהא לא הוה במקום משמוש ידא דטבחא כמו כן ליכא למיתלי במחיים משום דלרש"י ע"כ סתם נקבים מחיים היו מעלים סירכא כל דהו דאל"כ אמאי לא צריך נפיחה וכמ"ש א"כ בנמצא נקב שלא במקום משמוש ידא דטבחא דאסרי' ע"כ דהו"ל ספק השקול דהא כמו דלא מצינן למיתלי בלאחר שחיטה ה"נ א"א לתלות במחיים וכמ"ש ומינה דבמשמוש ידא דטבחא דתלינן להקל ע"כ משום דהשתא הו"ל רובא להיתר בהאי נקב דלאחר שחיטה ניקב. א"כ לפ"ז מוכרח לרש"י דס"ל דאסבל"נ דבמשמוש ידא דטבחא הו"ל בהאי נקב רובא להיתר לבד רובא דרוב בהמות כשירות ומ"מ קאמר לישנא דתלינן ומינה דבמורני לא קאמר לישנא דתלינן ש"מ דודאי לאחר שחיטה ניקב. א"כ מוכרח דאדרבא דלשי' רש"י דאסבל"נ דבמורני ודאי לאחר שחיטה ניקב כנלע"ד. סעיף ג'

אלא דלמש"כ יסתער לנו קושיא חזקה דהרא"ש יסתור א"ע והוא דהנה הרא"ש ברפא"ט (סי' ד') הסכים לסברת התוס' והראב"ן דבס' השקול מוקמינן אחזקה והא דחיישי' לספק דרוסה משום דשכיח לאיסור יע"ש והוא דעת היש מכשירין בישב לו קוץ בוושט שהביא הרמ"א ביו"ד (סי' ל"ג) יעו"ש והרא"ש בעצמו ס"ל כשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ כמבואר ברא"ש פא"ט (סי' י"ד) וכיון דס"ל אין סבל"נ א"כ יקשה אמאי לא בדקינן אחר נקב מדינא דגמ' וע"כ דסתם נקבים מעלים במשמוש ידא דטבחא יע"ש. א"כ מבואר דאפי' אי סירכא כמ"ש וא"כ תיקשי כד חזינן נקב וליכא סתימה וסירכא כל דהו מסתמא לאחר שחיטה ואמאי בעינן במקום משמוש ידא דטבחא הא ע"כ נעשה אחר שחיטה דסתם נקבים מעלים סירכא ומדלא נמצא סירכא אפי' בן יומו ש"מ דלאחר שחיטה נעשה ואף דלאחר שחיטה לא שכיח וליכא במה לתלות הא מחיים נמי לא שכיח וליכא במה לתלות וע"כ דס"ל להרא"ש דכיון דהו"ל ספק השקול אי מחיים או לאחר שחיטה מטעם דכתיבנא דכמו דא"א לאחר שחיטה ה"נ מחיים כמ"ש. לא מוקמינן אחזקה ובעינן במקום משמוש ידא דטבחא דלהוי רובא דלאחר שחיטה א"כ מוכח דהרא"ש דס"ל דאין סבל"נ כרש"י ס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה אם לא ברובא להיתר והרא"ש בעצמו ס"ל דבס' השקול מוקמינן אחזקה אם לא בשכיח לאיסור אפי' בריעותא מחיים כמ"ש מהא דפסק כעולא דישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא וכתב דדרוסה שאני דשכיח ורגלים לדבר וכמ"ש וכן מבואר בתשובת הרא"ש (כלל ך' דין י"א) דבכל ספק שאירע בי"ח טריפות מוקמינן אחזקת היתר יעו"ש. וא"כ תיקשי דברי הרא"ש אהדדי וצ"ע

ונראה ליישב דהנה הש"ך (בסוס"י' נ"ה) כתב בשם הגהש"ד בשם סה"ת דהיכא דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף ולא ידע אי מחיים או לאחר שחיטה זימנין סגיאין מצינן לברורי כגון אם הושחר פי המכה כו' ולא אמרי' נשחטה הותרה כמו בזאב דהכא הספק הוא תלוי בחסרון חכמה ואם היה בקי יכול להבחין כו' עכ"ל מבואר מזה דבס' השקול התלוי בחסרון חכמה לא מהני לכו"ע וכ"כ הש"ך (בסי' נו"ן) דהיינו טעמא דלא מהני בס' השקול היכא דהו"ל ספק חסרון ידיעה ועיין בט"ז (סי' צ"ח ס"ק וא"ו) יע"ש דבס' לכל העולם להרשב"א הו"ל חסרון ידיעה ולא מיחשב לספיקא ולהרא"ש מיחשב לספיקא אבל בס' דלאו לכל העולם הו"ל ספק חסרון ידיעה יעו"ש (ובסי' פ"א בט"ז ס"ק ד' יע"ש). א"כ לפ"ז יש לומר דבאמת בנמצא ניקב שלא במקום משמוש ידא דטבחא לא הו"ל ספק לכל העולם רק ליחיד והו"ל שפיר ספק חסרון ידיעה דלא מהני למיחשב לספיקא ולהכי בעינן במקום משמוש ידא דטבחא דתלינן ואפי' ספק חסרון ידיעה מהני ויש להקשות הא בס"ס בחסרון ידיעה כמו בנמצא הגף שבור ואינו ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה דהו"ל ס"ס ספק לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה ולהמחבר בסוס"י נ"ג טריפה ולהרמ"א רק בהפסד מרובה יעו"ש והו"ל ס"ס בחסרון ידיעה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו. אלמא דבס"ס בחסרון ידיעה להמחבר טריפה וקי"ל דס"ס עדיף מרוב וראיה לזה דהא ר"מ חייש למיעוטא בכ"מ ומ"מ בס"ס מקיל כמבואר בנדה (ד' נ"ט) גבי ס"ס ספק מן האיש ומן האשה כו' יע"ש אלמא דס"ס עדיף מרוב א"כ כיון דבס"ס לא מהני חסרון ידיעה כ"ש ברובא. א"כ הכא במקום משמוש ידא דטבחא דהו"ל רק רובא להיתר ומ"ט דמהני הא