פי אריה עח

לשחור והיינו דמחיים הו"ל לקותא וכידוע לרופאים וד"ל): סעיף ב

איברא דאכתי יש לדון בזה דלכאורה יש לומר לע"ד דהאי הוכחה מהגמ' תליא באשלי רברבי דלחד שיטה מהראשונים ראייתנו אינו ראי' ולחד שיטה הו"ל ראיה מקויימת והוא בע"ה. דהנה הר"ן ברפ"ק דחולין הביא בשם הר"ר יונה וכן דע הרשב"א בחידושיו לחולין ובתשובה וכ"פ בה"ג וכ"כ או"ה והביאם הש"ך (בסי' נו"ן) סוברים דהא דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא הוא משום דשכיח להיתר יותר מלאיסור דהו"ל רגלים לדבר ומוכח מילתא דנתהוה מחמתייהו לאחר שחיטה ולא מחיים אבל בספק השקול מחיים או לאחר שחיטה אסור מספק ולא אמרי' אוקי בהמה בחזקת היתר יעו"ש ולדידהו הא דקאמר דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא היינו דבהנקב גופא איכא רובא להיתר וכמ"ש ומ"מ קאמר רק לישנא דתלינן אלמא דבדבר דאיכא רובא לומר דהנקב נעשה אחר שחיטה קאמר לישנא דתלינן א"כ מינה גבי מורנא דלא קאמר לישנא דתלינן אלא לאחר שחיטה פירש משמע להדיא דעדיף מרובא דלאחר שחיטה ניקב אלא דודאי לאחר שחיטה ניקב וכדכתיבנא א"כ לשיטת הראשונים אלו מוכח שפיר דבמורני ודאי לאחר שחיטה פירש ולא מטעם רובא אתינן עלה וכמ"ש אבל לשיטת התוס' בחולין (ד' מ"ג) גבי ישב לו קוץ בוושט וכן ביבמות (ד' ל"א) ע"ש דבס' השקול מוקמינן אחזקה רק היכא דשכיח לאיסור טפי מלהיתר וכ"נ להדיא שיטת הרא"ש בפא"ט (סי' ד') שהסכים להתוס' ע"ש וכן דעת הראב"ן שם ברא"ש וכן דעת סה"ת וסמ"ג והגהת ש"ד והביאם הש"ך סי' נ' דבספק השקול מוקמינן אחזקה דרוב בהמות כשירות זולת היכא דשכיח לאיסור יעו"ש א"כ לשי' התוס' והרא"ש והראב"ן וסה"ת וסמ"ג והגש"ד יקשה הא דקאמר בגמ' אינקבא ריאה במקום משמוש ידא דטבחא דתלינן דלאחר שחיטה ניקב ואמאי צריך לומר דווקא במקום משמוש כו' דתלינן תיפוק לי' דאפי' בלא משמוש ידא דטבחא דהו"ל ספק השקול בהאי נקב אי ניקב מחיים או לאחר שחיטה ג"כ הו"ל לומר אוקי בהמה בחזקת כשירות דרוב בהמות כשירות לדידהו

וצ"ל כמ"ש הש"ך (סוס"י נ"ה) דכיון דאין במה לתלות לאחר שחיטה היינו דליכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא וכדומה יותר שכיח לאיסור מלהיתר ועינינו רואות דמסתבר יותר דנעשה מחיים יע"ש וכ"כ הפמ"ג (בפתיחה להל' טריפות) ובסי' נו"ן בשפ"ד דאי לאו סברא דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא הוה מצוי טפי לאיסור לתלות יותר דנעשה הנקב מחיים דהולכת אנה ואנה מלאחר שחיטה דאין במה לתלות אבל בבא זאב כו' ומשמוש ידא דטבחא דיש לתלות ג"כ אחר שחיטה כמו מחיים א"כ בזה הסברא דיש במה לתלות הו"ל בהאי נקב ספק השקול ומכריע לן החזקה דרוב בהמות כשירות יעו"ש בפמ"ג א"כ לפ"ז אין הכרח מהגמ' להוכיח דבמורני הו"ל ודאי לאחר שחיטה פירש. אלא דלעולם אינו אלא רובא דרוב תולעים לאחר שחיטה פרשי ולהכי שני הגמ' בלישנא דבמשמוש ידא דטבחא קאמר לישנא דתלינן ובמורני לאחר שחיטה פירש משום דבמשמוש ידא דטבחא אינו אלא ספק השקול בהאי סברא דיש במה לתלות ורק משום דחזקה דרוב בהמות כשרות להכי קאמר לישנא דתלינן משום דבהנקב גופא אינו אלא ספק השקול משא"כ במורני איכא בהנקב גופא רובא להיתר והיינו דרוב תולעים לאחר שחיטה פרשי

ועונלע"ד לשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ וא"כ ליון דקי"ל דסירכות הריאה מצוי וצריך לבדוק אחר סירכות מטעם דהו"ל מיעוט המצוי וכמ"ש הראשונים בשם הירושלמי דביצה פא"צ ובר"ן רפ"ק דחולין ויעויין בש"ך (רס"י ל"ט) יע"ש א"כ לשיטת רש"י חשש נקב מצוי יותר מחיים מלאחר שחיטה דכיון דאין סירכא בלא נקב וחזינן דהצריכו חז"ל לבדוק הריאה מטעם זה ש"מ שמצוי נקב מחיים א"כ בוודאי לשי' רש"י מצוי יותר נקב מחיים מלאחר שחיטה דאין במה לתלות לא"ש ומחיים מצוי כיון שמצוי סירכות ואין סבל"נ לרש"י וא"כ לרש"י הא דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא היינו דנהוי ספק השקול בהאי סברא דאיכא במה לתלות. א"כ מוכח דגם לשי' רש"י דאין סירכא בל"נ יש לסתור הוכחה דילן מהגמ' וכמ"ש דע"כ לשיטת רש"י ג"כ מוכרח דהא דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא משום דלהוי בהאי נקב ספק השקול ולהכי קאמר לישנא דתלינן והיינו מספיקא ורק מטעם דרוב בהמות כשירות מכשרינן אבל במורני איכא בנקב גופא רובא להיתר דרוב תולעים לאחר שחיטה פרשי אבל מ"מ מיעוט איכא דפרשי מחיים להכי לא קאמר לישנא דתלינן דמשום דהו"ל רובא בהאי נקב להיתר ונסתר ראיותינו מהגמ' וכדכתיבנא והשתא לפי מה דלא ברירא לן ולא מוכרע לן הלכתא אי בספק השקול מוקמינן אחזקה או לא וכן לא מוכרע כשי' התוס' דיש סירכא בל"נ ורק משום דסופו להתפרק אלא אדרבא גדולי הראשונים ס"ל כשי' רש"י דאין סירכא בל"נ א"כ נסתר הוכחה דילן מהגמ' וכמ"ש

שוב התבוננתי דאדרבא דלשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ יהיה מוכרח מהגמ' כמ"ש דבמורני ודאי לאחר שחיטה פירש וראייתינו קמה וגם נצבה והוא. דביסוד שיטת רש"י דס"ל דאין סירכא בל"נ ק"ל טובא. דכיון דלשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ ובדקינן אחר סירכות דמצוי. א"כ מה"ט אפי' ריאה דלא משכח בה סירכא ליצרוכי לנפוחי משום נקב דלמא ניקב מחיים דשכיח לאנקובי מחיים לרש"י והא דלא נתהווה סירכא משום דנתהווה תוך ג' ימים דלא הוגלד פי המכה כמבואר בחולין (ד' נו"ן) וכתובות (ד' ע"ו) ואפי' בסרכות אמרי' תוך ג' ימים כמבואר ביו"ד (סי' פ"א): ובאמת אנן קי"ל ביו"ד (רסי' ל"ט) דכשלא נמצא בה ריעותא מדינא לא צריך לאנפוחי וכן מבואר ברמב"ם