פי אריה עד

פרה אדומה (יע"ש במחנה אפרים) דהמיעוט הוא בענין טריפות שהוא נגד הרוב והחזקה הוא בענין טומאה דאינם דומין זה לזה א"כ ה"נ המיעוט הוא דלמא אינו מומחה והפלגא הוא שסירכא בת יומא וסופו להעלות סתימה אין שניהם בסוג אחד כלל לא מצטרפינן להקל לכו"ע אלא דלהמח"א אף להחמיר א"כ היכא דמיעך ומשמש ונמצא נקב הניכר מחיים בכסדרן למטה מחציין ג"כ טריפה כנלע"ד והארכתי בזה בפלפול עצום בעז"ה להרב הנ"ל ואכמ"ל

אך כל זה בניכר שהוא מחיים אבל היכא דאיכא א לאסתפוקי שמא ניקב לאחר שחיטה ע"י המיעוך הו"ל ספק השקול דע"כ לא אמרינן דע"י המיעוך לא תלינן במשמוש ידא דטבחא היינו דלא הוי רובא להיתר דכיון דלא ניתק בכח ליכא רובא להיתר כמ"ש לעיל דטעמא דתלינן במשמוש ידא דטבחא משום רובא להיתר דרוב פעמים מבצבצין אבל לא ניתק בחזקה רק מיעוך ומשמוש נהי דרובא ליכא למיתלי כמ"ש מ"מ פלגא מיהא הוה שמא מ"מ ניקב ע"י הטבח במשמוש ומיעוך א"כ כאן איכא ס"ס דלמא ניקב אחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא הסירכא בת יומא וסופה להעלות סתימה אחר ג' ימים אע"ג דהס' הא' דלמא אחר שחיטה הוא ספק חסרון ידיעה דאם יבוא חכם ובקי יבין אי אחר שחיטה או מחיים וס' חסרון ידיעה לא חשיב ספיקא כמבואר ביו"ד (סי' צ"ח) יע"ש זה אינו דבס"ס מהני ספק חסרון ידיעה לאצטרופי למהוי ס"ס אפי' כשב' הספיקות הם חסרון ידיעה כמבואר בש"ך (סוס"י נ"ג) ובש"ך (סי' נ"ה) וברמ"א (סי' ק"י) גבי נשבר הגף דבהפ"מ יש להתיר ואינו מזיק בס"ס ס' חסרון ידיעה וכ"כ המ"ב יע"ש וכן דעת הב"ח (סי' נ"ג) ואכמ"ל א"כ יש להתיר בס"ס במקום הפסד מרובה בנד"ד ובפרט דלשי' הסוברים דהיכא דלא איתרע מחיים אמרי' בס' השקול אוקי אחזקה כמבואר בש"ך (סי' נו"ן) א"כ הכא דלמטה מחציין לא הוה הסירכא שום ריעותא מחיים כמבואר בט"ז סי' ל"ט ס"ק י"ג ובשמ"ח סעי' מ"ד יע"ש והנקב איכא לאסתפוקי שמא אחר שחיטה בודאי יש להקל כנ"ל ואע"ג דלשיטת רש"י אין סירכא בל"נ אפי' כסדרן שאני הכא דחזינן דעברה ע"י מיעוך א"כ הו"ל ס"ס להתירא דלמא הסירכא הי' הפשטת ליחה בעלמא ולא הי' נקב כלל מחיים ואת"ל מחיים דלמא סירכא בת יומא וסופו להעלות סתימה מעליא ולא דמיא לריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתא דאי לא סתמה שפיר לא אמרי' סופו להעלות סתימה שאני התם דחזינן דיש כאן נקב בריאה ואינה אלא חדא ספיקא. ואפי' למנהגינו דאפי' בסרוכה לדופן לחוד בלי נקב ג"כ טריפה שאני התם דכיון דשם מדינא צריך בדיקה דאינו סתימה כ"כ ואין אנו בקיאין בנפיחה או מטעם דאין אנו בקיאין בסביך כמ"ש המרדכי בשם ר"ב והובא בתבו"ש (סי' ל"ט ס"ק ע"ב) יע"ש או כמ"ש התבו"ש טעם שלו דאין אנו בקיאין מקום רביתא יע"ש משא"כ בסירכא כסדרן למטה מחציין דליכא כל הני טעמא דלעניין חשש נפיחה קי"ל דבכסדרן א"צ בדיקה כלל ומטעם סביך ג"כ לא שייך דהא בכסדרן א"צ סביך אפי' לרש"י וכמ"ש התבו"ש שם וכן ספק מקום רביתא לא שייך דלמטה מחציין איפסק הלכתא דהוא מקום רביתא בלי ספיקא. משא"כ התם בסרוכה לדופן בין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוס' אינו אלא חדא ספיקא כיון דאינו עוברת ע"י מיעוך. וליכא למימר כאן סמוך מיעוטא דמדופן דכ' הרא"ש והר"ן והטור דאם סרוכה תלינן יותר בריאה מ"מ נימא סמוך מיעוטא דמדופן הוה הנקב לפלגא דס' השקול דשמא סביך כמ"ש לעיל זה אינו דאף מיעוטא דמדופן ג"כ חששא שמא תתפרק אי לא סביך א"כ אינו אלא חדא ספיקא ועוד דהו"ל ס' חסרון ידיעה וכאן ליכא ס"ס ודו"ק] א"כ אי לא סביך סופו להתפרק ולא ס"ל סברת בעל העיטור שכ' דסירכא לא בעי סביך. ויעשה נקב או לרש"י לא נסתם הנקב או אפי' לרש"י סופו להתפרק ויעשה נקב בריאה דרש"י ג"כ מודה לסברת תוס' כמ"ש התבו"ש (ס"ק ט"ז). א"כ לפי"ז בריאה הסרוכה לדופן כיון דאין בקיאין בסביך וכ"כ דלא סביך בבישרא סופו להתפרק מריאה ותעשה נקב אפי' אי הנקב בדופן ולא הוה ס"ס כלל ועוד דאיכא ס"ס להיפוך להחמיר כיון דאין בקיאין במקום רביתא א"כ הו"ל ס"ס להחמיר דלמא אינו מקום רביתא ואת"ל מקום רביתא דלמא לא סביך ואפי' ידעינן דהסירכא מהדופן לריאה כיון דלאו מקום רביתא ולא סביך תתפרק [וצ"ע לפ"ז ד' הר"ן שכ' דר"נ ס"ל דהו"ל ס' נקב והו"ל ס"ס הא כיון דלאו במקום ריביתא א"כ חיי' שמא תתפרק ודו"ק וצ"ע כעת] משא"כ בכסדרן למטה מחציין כל הני חששא ליתא כמ"ש א"כ שפיר איכא ס"ס להקל כמ"ש ובפרט לשי' הסוברים דבס' השקול ג"כ אמרי' נשחטה הותרה כל היכא דליכא ריעותא וכסדרן למטה מחציין לא הוה ריעותא כשעברה ע"י מיעוך יש לומר דאחר שחיטה נעשה ואם נאמר דכיון דמיעך ונעשה נקב מוכח דמיעך בחוזק כ"ש דכשירה משום סתימה מעליא ובפרט אי נצרף מיעוט דבחוזק כנלע"ד להעיר בכ"ז ולא למעשה: סעיף ה

והשתא פש גבן לברורי בענין מחלוקת התבו"ש והפמ"ג בסירכא של"כ ועברה ע"י מיעוך ומשמוש ונאבדה בלי בדיקה דפושרין הן אמת דראיית התבו"ש מהב"ח אינו ראי' כלל וכמ"ש הפמ"ג ואינו אלא סברא בעלמא דהבו דלא לוסיף עלה ולמש"כ גם התבו"ש מודה דגם השתא רוב בקיאין הן דאל"כ אכתי קשה מאי מהני בדיקת פושרין אפי' אי היינו בקיאין בבדיקת פושרין שמא קרום עלה ונסתם כמו שהוכחתי ועוד דאכתי קשה מהב"ח שהקיל בבדיקת רוק דלא כהדרישה משום דאינו אלא חומרא ואי להתבו"ש אכתי הוא מדינא. וגם מדינא לא יועיל וע"כ כמ"ש לעיל (סעי' ב') באורך. ועוד הוכחה מניענוע כמ"ש שם א"ו דגם התבו"ש מודה דאינו אלא חומרא ולא מדינא וכמו שהוכחתי מד' השמ"ח. בעצמו כמ"ש לעיל (סעי' ב') וגם מד' הב"ח שהביא