פי אריה עא

דמשמע להדיא דס"ל כדעת תוס' ג"כ כמ"ש מ"מ ס"ל דאע"ג דמפקא זיקא כשירה משום דהסתימה מעליא וכמו דופן סותמתה אלא דהתם צריך בדיקה משא"כ הכא דהו"ל כמו חלב טהור שסותם. וא"כ לפי דברינו כיון דהתבו"ש בעצמו הודה דלא מצינו להפוסקים דחולקים על בעל העיטור וביטל דעתו נגד דעת העיטור במה שרצה לדחות סברת בעל העיטור אלא שכתב דדברי בעל העיטור הוא רק לשיטת רש"י יע"ש. ולע"ד למה שהוכחתי מד' בעל העיטור דס"ל כשיטת תוס' ומ"מ כ' כאן סתמא דאי מפקא זיקא (ר"ל אחר שהסיר הסירכא) כשירה ש"מ דלכו"ע היא ומטעמא דכתיבנא ע"כ בעניי לא ידעתי היכן מצאו האחרונים ז"ל לומר דסירכא כסידרן אף למטה מחציין והסיר הסירכא בלא מיעוך ונמצא נקב דטריפה משום חשש שיטת תוס' דהא אדרבה מבעל העיטור משמע להדיא דאף לשיטת תוס' כשירה לא גרע מריאה שניקבה כו' כמ"ש. וכ"ז דלא כהבית אפרים (סי' ל"ט סעיף ל' ל"א) ע"ש ומצאתי בתבו"ש (סי' ל"ט ס"ק ע"ב) דסירכא כסידרן לא בעי סביך וסריך לחוד סגי ועדיף מאונא הסרוכה לדופן דהא חזינן דהתם לא מהני בדיקה לדידן ואסור והכא אפי' בדיקה א"צ יע"ש א"כ כ"ש כיון דבריאה הס' לדופן לתוס' מותר מדינא דגמ' הכא מודו ועדיף כמ"ש וראי' בע"ה לדברי כנלע"ד להעיר בכ"ז: סעיף ד

ויש לחקור לפי מה שהעלינו דאם הסירכא הי' קשה ולא עברה במיעוך וחתך בסכינא דתלש פומי' סמוך לזה ואף אם מצא נקב והסירכא כסידרן למטה מחציין דכשירה אף לשי' תוס' כמו שהוכחתי מבעל העיטור והוכחה גדולה מריאה שניקבה ודופן סותמה: א"כ יש לנו לדעת אי אזלה במיעוך ומשמוש ונמצא נקב ויש להסתפק שמא הנקב נעשה ע"י המיעוך מה דינו. והנה משמע מד' התבו"ש דכ"ש דטריפה דחזינן דלא סתמה הנקב ואף לשי' רש"י טריפה וכמ"ש שם לע"ד יש לדון גם בזה והוא דהר"ן פא"ט הקשה לשי' רש"י דבכסידרן ג"כ אין סירכא בל"נ בודאי רק משום דבכסידרן הסתימה טוב הוא כמ"ש אפי' נמצא נקב בלא סירכא כלל יהא כשירה משום דיעלה סתימה לאחר זמן ותירץ דיש נקבים בריאה דאינן מעלין סתימה כלל ויש נקבים המעלין סתימה והדבר מסור למי שאמר והי' העולם כו' א"כ הו"ל ספיקא אבל כשחזינן סירכא א"כ אתברר דהאי נקב הדרא בריא ומהנקבים המעלים סתימה יע"ש א"כ מעתה בסירכא כסידרן למטה מחציין אי עברה ע"י מיעוך ומשמוש ונמצא נקב הו"ל כאן ספיקא אי האי סירכא הוא רק ריר ולא להעלות סתימה משום דשמא האי נקב מהנקבים דאינן מעלות סתימה. או שמא סירכא בת יומא הוה והיום ניקבה ועדיין לא נגמרה הסירכא עד ג' ימים דהוא זמן להגליד פי המכה ולסתום ע"י סירכא כמבואר ביו"ד (סי' פ"א) ובאמת האי סירכא בעוד ג' ימים יתהוה לסירכא גמורה וסתימה מעלייתא תהוי א"כ הו"ל ספק השקול או ריר והפשטת ליחה או סירכא גמורה שעדיין רכה וסופו להתקשות. עוד ספק שאינו שקול דלמא המיעוך הי' בחוזק ולהכי ניתקה הסירכא ונעשה נקב ע"י הניתוק שהמיעוך לא היתה כדין ולהכי עברה ע"י המיעוך ונעשה נקב עתה. וזה הספק אינו ס' השקול משום דרוב בקיאין הן למעך כדין כמ"ש לעיל ומ"מ מיעוטא איכא דאין בקיאין דמה"ט הצריכו בדיקה אח"כ כמ"ש לעיל א"כ מעתה לולא דמסתפינא הייתי אומר דבר מחודש דיש להקל לכאורה לע"ד בין לשיטת רש"י דאין סירכא בל"נ ובין לשיטת תוס' דכתבתי לעיל דמודים בנמצא נקב והוא

גרסינן בנדה (ד' י"ח) תנן התם שליא בבית הבית טמא כו' שאין שליא בלא ולד כו' ופירש"י ושרפינן עלי' את התרומה אלמא דרוב שליות אינם בלי ולד ומחזקינן לי' בטומאה ודאית עכ"ל והתוס' שם בד"ה שליא בבית כתבו פי' הקונטרס דרוב שליות יש להם ולד וקשה דתנן בפ' בהמה המקשה שליא שיצאה מקצתה אסורה באכילה ואי יש שליא בלא ולד הו"ל למשרי משום דסמוך מיעוטא דשליות דאין בה ולד לפלגא שלא יצא רוב הולד והו"ל האי מחצה דיצאה רוב הולד מיעוטא דסתם שליא שיצאה מקצתה ויש בה ולד מחצה יש בהן רוב ולד ומחצה אין בהן רוב ולד כדמוכח בפ"ק דב"ק וכה"ג אמר התם בחולין (ד' ע"ז) סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות וכן בבכורות (ד' כ') סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות ויש ליישב פ"ה כו' יעו"ש בתוס'. הנה מבואר מזה אע"ג דס' א' מב' הספיקות אינו ספק השקול אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא וה"ל רוב וה"נ יש לומר סמוך מיעוטא דניתק בחזקה והו"ל סתימה מעליא [בכסדרן למטה מחציין] לפלגא דשמא סירכא בת יומא הוה ולא הפשטת ליחה ובסוף ג' ימים נתהווה סירכה גמורה וסתימה חזקה דהא יש נקבים המעלים סתימה מעליא כמ"ש הר"ן כמ"ש אע"ג דהס' הראשון דלמא חזקה הי' הסירכה וניתק אינו ס' השקול דהא התם נמי הס' הראשון דלמא אין בשליא זו ולד הוי מיעוט מ"מ משום סמוך מיעוטא לפלגא אמרי' דהו"ל רובא להקל וה"נ הו"ל רובא להקל סמוך מיעוטא דניתק בחזקה לפלגא דסופו להעלות סתימה דנקבים נקבים יש כמ"ש הר"ן ולפי זה יסוד ד' הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) כללי ס"ס שכ' בשם התוס' כתובות (ד' ע') דהיכא דא' מן הספיקות אין שקולין לא מצטרף המיעוט לפלגא דלהוי ס"ס צ"ע הא התוס' בנדה כתבו להדיא דמטעם סמוך הו"ל רובא להיתר א"כ סתירה להש"ך כמ"ש ולפי דברי תוס' נדה הנזכר יש לצדד בנידון התבו"ש הנזכר להקל כמו שכתבתי

וראיתי להסדרי טהרה ביו"ד (סי' קפ"ז ס"ק ט"ו) שכתב בד"ה אמנם וז"ל אמנם בת' שאלה כתבתי דליתא להאי כללא [דהש"ך] הגם שבתו' כתובות (ד' ע') מוכח דס"ל הכי אמנם בנדה (ד'