פי אריה ע

דסתם סירכא בכסידרן סותם שפיר אף דהרא"ש ס"ל כשיטת רש"י עיקר כמ"ש לעיל. א"כ לפי"ז הנה התוס' ס"ל ג"כ דמדינא דגמ' דריאה שניקבה ודופן סותמתה או סביך וסריך בבשרא כשירה וכתבו בדקינן בנפיחה כשהריאה מחוברת עם הדופן אי עולה בנפיחה כשירה אפי' אי מחוברת בבשר וצלעות ולא הכריעו או כר"ג או כרש"י יע"ש אבל בדסריך וסביך בבשר כ"ע מודו דמדינא דגמ' כשירה אלא דאנן השתא לא בקיאין בנפיחה כמ"ש הרמ"א (סי' ל"ט) א"כ כיון דכל עיקר ילפותא דכסידרן כשירה לרש"י הוא משום דהו"ל כריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשירה וה"נ. א"כ כמו דבריאה שניקבה ודופן סותמתה בדסביך וסריך כשירה ה"נ בכסידרן אי בדיק בנפיחה כשהסירכא הי' בריאה ועלתה בנפיחה ולא בצבצה אע"ג דאח"כ הסיר הסירכא ומצא נקב הנראה מחיים כשירה כיון דהוא למטה מחציין דהו"ל שם דוחק רביצתן וכמ"ש

וזה שכ' בעל העיטור והביאו הב"י ומסתברא לן דאע"ג דמפקא זיקא כשירה דסתימה מעליא היא כחלב טהור שסותם עכ"ל ודחק התבו"ש דזה רק לשיטת רש"י כמ"ש ולע"ד צ"ע ד' התבו"ש חדא דאיך יסתום הבעל העיטור דבריו דזה תליא במחלוקת אבות העולם דלשיטת תוס' והרבה ראשונים טריפה דלא מהני סתימה כמ"ש התבו"ש והבעל עיטור יכריע בזה ולא יזכור שום דבר מזה ועוד דהרי הבעל העיטור כתב והביאו הב"י (סי' ל"ט) ד"ה והא דדופן סותם כו' בסוה"ד וז"ל כ' בעיטור שדעת רבינו האי כפירש"י ואיכא מ"ד דלא אתא למעוטי אלא נקב מפולש אבל סירכא בין בגרמא בין בבישרא כשירה עכ"ל והנה החילוק שבין נקב לסירכא הוא מבואר דבניקב דבעינן סתימה כ"כ דלא סביך בבישרא לא הוה סתימה משא"כ סירכא דאין ברור שהוא מחמת נקב ורק שלא יתפרק או מחמת דוחק רביצתו כמ"ש הראב"ד (פ"ז מהל' שחיטה) ונלע"ד ברור דהאי מ"ד שכ' בעל העיטור הוא הראב"ד (דפ"ז מהל' שחיטה) הנ"ל וכיון דהיא סמוכה לדופן לא יתפרק דליכא למימר משום דלמא הסירכא מהדופן ושם הנקב מ"מ ספיקא דאורייתא הוא דלמא מהריאה ועוד דיותר יש לתלות הנקב בהריאה וכמ"ש הרא"ש והר"ן והטור והיינו האי מ"ד ס"ל דלא אמרי' דאין סירכא בל"נ בודאי וכ"כ מהרי"ן חביב וכ"כ הב"י להדיא לקמן (סוס"י ל"ט) האי סברא להדיא יע"ש ויעויין בב"ח ובדרו"פ שם עכ"פ דעת העיטור בשם מ"ד לחלק בין נקב לסירכא הוא דלא כשיטת רש"י דלשי' רש"י אין חילוק כלל וכיון דהעיטור גופי' הביא ד' האיכא מ"ד לחלק בין נקב לסירכא מבואר דלא פסיקא לי' לבהע"ט להכריע לגמרי כשי' רש"י דס"ל דאין סבל"נ בודאי. דאדרבא דמשמע להדיא דס"ל כשי' הראב"ד (פ"ז מהל' שחיטה) כמ"ש. או כשי' התוס' דיש סירכא בל"נ ובמק"א הארכתי בזה ומ"מ כתב סתמא ומסתברא לן דאע"ג דמפקא זיקא כשירה (ר"ל אחר שהסיר הסירכא) משום דהו"ל כחלב טהור שסותם ע"כ לכו"ע הוא והיינו ברור דכוונתו דכמו דריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשירה בדסביך וסריך בבישרא והתם אפי' לכו"ע בין לשיטת תוס' ובין לרש"י דהא התם ניקבה להדיא ומ"מ כשירה מדינא דגמ' א"כ ה"נ בחיתוך שבין אונא לאונא למטה מחציין דהו"ל ודאי כסמוך לדופן כשירה לדינא דגמ' כדלא מפקא זיקא בעודו בסירכא כיון שבדק בנפיחה קודם שהסיר הסירכא ועלה בנפיחה אע"ג דמצא נקב הניכר מחיים אחר שהסיר הסירכא הו"ל להתיר כמו ריאה שניקבה שכ' התוס' בשם ר"ג דבדיק עם הסירכא הדבוק בבשר יע"ש וכ"כ הב"י. דסתם סירכות כסידרן סותמין הנקב בצירוף חיתוך האונות כנלע"ד שוב מצאתי זה הסברא כמ"ש בלבוש"ר בע"ה

ולפי זה בחתך בסכינא דחליש פומי' הסירכא כסידרן והיינו שלא עברה ע"י מיעוך למטה מחציין ומצא נקב וקודם שהסיר הסירכא עלתה בנפיחה אע"ג דהשתא נמצא נקב הניכר מחיים יש לכאורה להתיר לע"ד אפי' לשיטת התוס' דלא גרע מריאה שניקבה ודופן סותמתה וע"ז לא פליגי התוס' כלל מעולם וכמו דהוכחתי מד' בעל העיטור דאדרבא משמע דס"ל כשי' תוס' דיש סירכא בלא נקב מ"מ כתב סתם דאי נמצא נקוב כשירה דהאונא סותמה והיינו ע"י הסירכא והאונא. ואין לומר דלדידן דאין אנו בקיאין בנפיחה א"כ אפי' בריאה הסמוכה לדופן גופא שניקבה דצריך לבדוקי לריאה אי עולה בנפיחה דסותם שפיר לא מהני א"כ מה"ט בסירכא כסידרן דלרש"י אין סירכא בל"נ וכיון דאיכא נקב צריך לנפוחי ואנן אין בקיאין בנפיחה זה אינו דהא אנן קי"ל דא"צ לבדוק בסירכא כסדרן למטה מחציין וכמ"ש הרא"ש משום דבכסידרן סותם שפיר וא"צ בדיקה כלל ועדיף מריאה שניקבה דשם מדינא דגמ' צריך נפיחה אלא דמהני משא"כ בכסדרן אף דודאי ניקבה א"צ בדיקה כלל א"כ עדיף מריאה שניקבה א"כ כמו דהתוס' מודו בריאה שניקבה ודופן סותמתה דמהני סתימה אלא דצריך בדיקה אבל הכא דעדיף מודו דא"צ בדיקה משום דרוב סירכות כסידרן סותמות שפיר ואין כאן שום ריעותא במה דנמצא נקב דמקודם לזה ג"כ הוה ידעי' דיש שם נקב לרש"י ומ"מ לא הוה צריכין לבדוקי כלל ע"כ דרובא דרובא הכי הוה דסותמין א"כ במאי אתרע לן במה שנמצא עתה נקב וגם התוס' לא פליגי ע"ז ואע"ג דהתם בריאה שניקבה ודופן כו' צריך בדיקה מ"מ הכא א"צ דהו"ל יותר סתימה מעליא ונלע"ד דמה"ט כתב בעל העיטור דדמיא כחלב טהור שסותם ולא כ' משום דלא גרע מריאה שניקבה ודופן סותמה כו' משום דהתם צריכין בדיקה כמ"ש התוס' בשם ר"ג כמ"ש משא"כ כאן א"צ שום בדיקה משום דדוחק רביצתן ע"י החיתוך האונאה סותמה לעולם וסתמן סתימה מעליא וא"צ שום בדיקה כמו בחלב טהור סותם כנלע"ד כוונת בעל העיטור א"כ מד' בעל העיטור ראי' אע"ג