פי אריה סט

מהני בדיקת נפיחה א"כ מה"ט אי אין אנו בקיאין במיעוך ושמא היה בחוזק ג"כ לא מהני בדיקת נפיחה. א"ו דכוונת התבו"ש דכיון דקולא גדולה היא דהא הרבה ראשונים ובראשם הרשב"א צווחו ככרוכיא ע"ז. היה לנו לחוש דלמא כהרשב"א דאין אנו בקיאין במיעוך דאין כל האצבעות שוות וכמ"ש הרשב"א ולא מהני אח"כ בדיקת נפיחה כמו בניענוע דכיון דאין אנו בקיאין בניענוע לא מהני לסמוך אבדיקת פושרין ה"נ הי' לנו לחוש דאין אנו בקיאין וממילא לא היה מהני בדיקת פושרין רק משום דחק וצורך גדול בזה במדינות אלו סמכו על ד' מהרי"ו דמיעוך קיל מניענוע ונהי דבניענוע אין אנו בקיאין אבל בזה בקיאין ובכ"ז בצירוף הבדיקה לבסוף והבו דלא לוסיף דתרי קולי לא מקלינן כמ"ש הט"ז ביו"ד (סוס"י צ"א) יע"ש. ע"כ מ"ש מעכ"ת נ"י דלתירוץ הראשון של הב"ח אם נאבד כשירה ולתירוץ הב' אי נאבד טריפה למש"כ אין שום הוכחה מב' התירוצים ממ"נ אי נאמר דחששא דשמא ניתק בחוזק הוא חומרא ורק אי חזינן דביצבץ אחר מיעוך טריפה אבל כ"כ דלא חזינן לא חיישי' בדיעבד שמא ניתק בחוזק. א"כ מה"ט יש לומר בתירוץ הב' ג"כ נהי דאי נמצאה נקובה חיישי' שמא סירכא בת יומא שלא הוגלד הנקב עדיין. אבל נאבדה לא חיישי' להכי בדיעבד משום רובא כמ"ש ואינו אסור בדיעבד ואי דלתירוץ הב' מעכב בדיעבד משום חשש דסירכא ב"י ה"נ לתירוץ הא' י"ל הכי דחיישי' שמא ניתק בחוזק. אבל לקושטא דמילתא הוא כדכתיבנא דבין לתי' הא' ובין לתי' הב' של הב"ח אינו אלא חששא. וכן מצאתי בבית אפרים (סי' ל"ט ס"ק ל"ב) שכ' להדיא דחששא דסירכא בת יומא ולא הוגלד אינו אלא חומרא ולא מדינא יע"ש להדיא וע"כ כמ"ש משום דרוב סירכות ההולכים במיעוך אינו אלא משום צמאון כמ"ש הר"י הלבן בהגבהת אצבע ה"נ ס"ל להמקילים במיעוך א"כ ד' השמ"ח מחוורים ורב תבואות בכח שור. והיינו בדלא חזינן נקב אבל כשחזינן נקב ועברה ע"י מיעוך הו"ל ס' השקול שמא לא נתקשה עדיין הסירכא א"כ מש"כ מעכ"ת דלתי' ב' של הב"ח הוא אפי' דיעבד אסור לע"ד אינו דכ"כ לא חזינן נקב אזלי' בתר רובא דע"י צמאון כמ"ש משא"כ כדחזינן נקב הו"ל ס' השקול כמ"ש: סעיף ג

וביסוד האי דינא דהתבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"ז) במ"ש דבסירכא כסידרן ועברה ע"י מיעוך ובצבצה דטריפה אפי' לשיטת רש"י וכ"ש לשיטת תוס' יע"ש ולע"ד יש לדון בזה והוא דנחזי אנן בסירכא כסדרן אם הסיר בלא מיעוך הסירכא ומצא נקב מחיים מה דינו הנה דבר זה מבואר בב"י בשם בטל העיטור דכ' דכשר משום דהו"ל כחלב טהור שסותם הנקב וכשר ה"נ בסירכא כסדרן יע"ש וכ' התבו"ש ס"ק י"ז דד' העיטור עולים רק לשיטת רש"י דס"ל דבכ"מ אין סירכא בל"נ רק דכסדרן הנקב סותם שפיר ואין סופה ליסתור דחברתה מגינה עלי' יע"ש בשמ"ח סוף סעיף ט'. אבל לשיטת תוס' דכ' דלהכי כסדרן כשירה משום דבכסדרן אין סופן להתפרק או להראב"ד משום דוחק רביצה העלה סירכא ולאו מחמת נקב אבל כד חזינן נקב לא מהני לדידהו סתימה כלל דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה אפי' כסדרן לא מהני שום סתימה יע"ש וכ"כ הכרו"פ (סי' ל"ט) לחלק דלשי' רש"י סירכא בכסדרן ויש נקב תחת הסירכא כשירה דסתם בכסדרן סותם הנקב משא"כ לשיטת התוס' והראב"ד דכל עיקר היתר דבכסדרן משום דאין סופן להתפרק ולהתהוות נקב אבל אי חזינן נקב לא מהני שום סתימה יע"ש וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט יע"ש ומזה הוליד התבו"ש דאם מיעך ובצבץ אחר הנפיחה דטריפה לכל הדעות ולע"ד לא מבעיא לשי' רש"י אלא אפי' לשי' תוס' יש לדון בזה

והוא דנחזי אנן לשיטת רש"י דטעמא דבכסדרן סותם הנקב משום דהסתימה בטוב ולא יתפרק לעולם דהוא סתימה דמעיקרא לכל הפירושים כידוע בפוסקים. קשה לי טובא לכאורה דעיקר מאי דילפינן לשיטת רש"י דבכסדרן כשירה משום דאע"ג דאין סירכא בל"נ בודאי מ"מ סופו להעלות סירכא חזקה ולא תסתור ולמד הר"ן שם דכמו דריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתי' דכשירה משום דהדופן מגין עלי' ה"נ הסירכא והאונא שאצלה מגין עלי' א"כ כמו דהתם בעינן סביך בבישרא לשיטת רש"י וסייעתו אבל סריך לחוד לא מהני ה"נ לא יהני רק סריך וסביך בבישרא. עכצ"ל דלמש"כ הב"י בסי' ל"ט בשם הר"ד ן' יחייא דהחילוק הוא בין סביך לסריך דסביך הם בחוטים קצרים שבהם תדבוק הריאה לבשר. אבל כשהחוטים דקין מאוד או ארוכים טפחיים לא יועיל דהו"ל סריך יעו"ש (ועיין במש"כ ב"י בשם הרי"ן חביב דדווקא בניקב ממש בעינן סביך אבל בסירכא דאין הנקב נראה להדיא לא בעינן סביך). א"כ לפ"ז צריך לומר דלהכי מהני לשיטת רש"י בכסדרן אע"ג דא"ס בל"נ משום דהו"ל הסירכא בין חיתוך האונות דהסירכות קצרות ודוחק הרביצה זא"ז הו"ל כמו סריך וסביך דאל"כ הא התם ס"ל לרש"י דבריאה שנקבה ודופן סותמתה בעינן סביך וסריך א"ו כדכתיבנא דבכסדרן הו"ל כסביך וסריך משום דהקרום חזק וקצר וגם חברתה מגינה עלי' משום דוחק האונות. וכן משמע מהר"ן הנ"ל דלמד סירכא כסדרן מריאה שניקבה יעו"ש

ומעתה לדינא דגמ' דריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתי' בסביך וסריך בבשר כשירה משום דהו"ל סתימה דמעיקרא וסירכא לעולם עומדת שלא תתפרק. א"כ מה"ט בסירכא כסידרן למטה מחציין [דנהיגין להקל דמשום דוחק רביצה נתהווה הסירכא וא"צ בדיקה] דכשר ולרש"י אפי' בלמטה מחציין א"ס בל"נ רק משום דשם הוה דוחק האונות ורביצתן א"כ כמו התם בריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך וסריך כשירה לכו"ע מדינא ה"נ הכא בכסידרן למטה מחציין אע"ג דאין סבל"נ מ"מ הכא הו"ל סביך וסריך דהא מה"ט קי"ל דא"צ בדיקה לרש"י ג"כ כמ"ש הרא"ש