פי אריה סז

נ"ג וסוס"י נ"ה) פסק דבס' השקו אי מחיים או לאחר שחיטה אסור מס' ומ"מ במשמוש י"א דטבחא או תלשה בכח מכשיר ע"כ דהו"ל רובא להתירא וכ"כ התבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"א) דרוב סירכות הניתקין בכח רובן מפקי זיקא ע"ש א"כ מעתה יש לומר בענין המיעוך דהנה הרא"ש הסכים לדעת מר יעקב גאון דסירכא הניתקת ע"י ניענוע אין זה סירכא אנא ריר ומה"ט מתיר הרא"ש מיעוך יע"ש להדיא ובמדינתינו דנהגו למעך הוא ע"פ ד' מהרי"ו כמבואר בד"מ וס"ל להמהרי"ו דמיעוך קיל מנענוע יע"ש וכ"כ הש"ך דאין אנו בקיאין בנענוע דאולי ניתקה הסירכא בחוזק ומ"מ אינה מבצבצת משום דהקרום חזק וקרום שעלה מחמת מכה. ומ"מ במיעוך אנן נהיגין להקל ע"כ דאנו בקיאין במיעוך ומה שהחמירו לבודקה בנפיחה אח"כ משום חששא וחומרא דלמא לא נזהר לעשות בנחת ע"כ אני אומר דאין הבדיקת פושרין יהיה ראיה דלא ניקבה מחיים דאכתי אין זה שום ראיה כיון דהחשש הוא שמא ניתקה בכח וסירכא הוא ולא ריר א"כ אין סירכא בל"נ וקרום שעלה מחמת מכה כו' אלא דהבדיקה דפושרין ונפיחה יעיד ע"י רוב דלא ניתקה בכח והמשמוש היה כדין דכיון דרוב פעמים היכא דתולש בחוזק מבצבץ אפי' בנפיחה דידן כמ"ש לעיל בשם התבו"ש וכ"כ הלבוש"ר. א"כ כיון דאינה מבצבצת ש"מ דהמיעוך הי' כדין וממילא מובן דזה רק ריר וממילא אין כאן נקב משא"כ בניתק בחוזק להדיא לא יצאה מחזקת סירכא ומה מהני ראיה שלא תבצבץ הרי ראינו דקרומי זה הריאה חזקים דכיון דניתקה בכח א"כ הו"ל סירכא ולא אתברר. משא"כ כשנתברר ע"י מיעוך ונזהר לעשות בנחת רק דחששא הוא שמא בשום פעם לא נזהר כ"כ ע"ז יעיד הנפיחה על המיעוך משום דרוב פעמים מבצבצת ע"י ניתוק א"כ ש"מ דהי' בנחת א"כ אפי' לדידן דאין אנו בקיאין בנפיחה מ"מ ש"ד משום דרוב פעמים מבצבצת אם הי' ע"י ניתוק כמ"ש א"כ אתברר ע"י רוב והו"ל מיעוטא דמיעוטא דרוב בקיאין הן למעך בנחת ורוב מבצבצת אפי' ע"י נפיחה דידן. ומעתה לפי זה אי נאבדה בלי נפיחה כשירה כיון דרוב בקיאין הן א"כ סמכינן ארובא דאורייתא בדליתא קמן דליבדקי' כמו ברוב מצויין א"ש לדעת הראשונים הרשב"א וסייעתו דהו"ל מיעוט המצוי כמו בסירכות הריאה וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דחולין וכ"כ הר"ן שם וכן נראה דעת הגר"א ז"ל (סי' א' ס"ק ד') יע"ש מ"מ בדליתא קמן שחיטתו כשירה כ"ש במיעוך דליכא כאן חזקה דאיסורא לכל הפחות א"כ כ"ש דכשירה בנאבדה בלי בדיקה אחר מיעוך [ולקמן יתבאר אי"ה עוד באורך]

ולטעם הב' של הב"ח והתבו"ש משום חששא דשמא סירכא בת יומא ע"י נקב ועדיין לא נגמרה הסירכא ג"כ אינו אלא חומרא ולא מדינא וראיה ברורה לזה דהב"ח לא כ' דהו"ל ספק אי הסירכא הוא בת יומא שלא נגמרה הסירכא היינו דווקא דחזינן נקב הו"ל ס' השקול שמא מחיים והסירכא לא נסתמה עדיין אבל כשלא חזינן ריעותא ועברה ע"י מיעוך אזלי' בת"ר דצמאון דהרי הב"ח (סי' ל"ט סעי' ה') כ' דבדיקת נפיחה אחר מיעוך הוא חומרא ולא מדינא שמא ניתקה בכח יע"ש ולא כתב הטעם הב' דסירכא בת יומא כלל דאי הוה טעמא וסברא אלימתא לא הוה משום חומר רק דין גמור הוא הבדיקה שמא סירכא ע"י נקב ומה שנתמעך הוא משום דעדיין לא נתקשה הסירכא ובסוף ג' ימים דהוא זמן סירכא להגמר יתקשה. אלא ודאי דכשלא חזינן נקב אין זה אלא חומרא וחששא בעלמא על כרחך משום דכיון דרוב פעמים על ידי שלא הושקתה מים סמוך לשחיטה כולה מלאה סירכות דקות וקשות כמ"ש הב"י בשם הכלבו בשם הר"י הלבן גבי הגבהת אצבע יע"ש ה"נ ס"ל להמקילים במיעוך א"כ כיון דאנן ס"ל דמיעוך הוא ריר א"כ אזלי' בתר רובא דנעשה ע"י צמאון כמ"ש. וחששא דריר שלא נגמר הסירכא על ידי נקב הוא מיעוטא כל כמה דלא חזינן נקב כן נראה לע"ד ברור

וראיה לזה עוד מד' התבו"ש גופי' דטעם הא' והב' של הב"ח והתבו"ש אינו אלא חומרא דהנה התבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"ז) כ' בסירכא כסדרן ומיעך ומשמוש ובצבצה דטריפה דלשיטת רש"י דטעם דאין סירכא בלי נקב אפי' כסדרן רק שבכסדרן הסתימה מעליא היא ואין סופו להתפרק א"כ כיון דחזינן דע"י מיעוך ומשמוש נעשה נקב א"כ אין זה סירכא שסופו ליסתם רק ריר בעלמא הוא והפשטת ליחה ולא יסתום יע"ש וקשה לי דנחזי אנן דהנה הרא"ש תפס לשיטת רש"י עיקר דאין סירכא בל"נ כמבואר ברא"ש ומ"מ בסירכא כסדרן כ' דא"צ לבדוק ע"כ דסתם סירכות כסידרן סותמין שפיר וכ"כ התבו"ש (סי' ל"ט סעי' ח') וז"ל מנהג מדינות אלו להכשיר כסדרן אפי' בלי בדיקה לכתחילה כו' אפי' לשיטת רש"י דאמרי' מסתמא סתמה שכן דרכה ליסתום בכסדרן עכ"ל והוא מד' הרא"ש וכן דעת הרמב"ן יע"ש א"כ קשה אמאי אסר התבו"ש בנמצא נקב אחר מיעוך ממ"נ אי אין אנו בקיאין במיעוך ושמא נעשה בחוזק א"כ בודאי הו"ל ס"ס שמא נעשה בחוזק המיעוך ולהכי ניתקה הסירכא משום דניתק בחוזק ובאמת סתמה שפיר ואת"ל דבנחת מיעך שמא הסירכא בת יומא ע"י נקב וסופו ליסתום דבכסדרן סותמין שפיר. א"כ בודאי הו"ל ס"ס להקל. ואפי' נאמר דאנו בקיאין ורק חומרא בעלמא אנו מחמירין שמא לא נזהר בנחת א"כ לא הוה ס' השקול ולא הוה ס"ס כמ"ש הש"ך (סי' ק"י) מ"מ נלע"ד דבכה"ג ג"כ איכא ס"ס דבכתובות (ד' ט"ז) וב"ב (צ"ב) אמר דאם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתיים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי רוב נשים בתולות נשאות ומשני משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות ורוב הנישאות בתולות יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא והיינו דע"כ צ"ל דהאשה זאת היא ממיעוט או ממיעוט אלמנות או ממיעוט דאין לה קול והו"ל פלגא ופלגא יע"ש א"כ מעתה בנ"ד דכיון דרוב סירכות כסדרן סותמין הנקב ואיכא רובא להיפוך דרוב מיעוך הוא בנחת א"כ האי סירכא ע"כ יצאה מהרוב א"כ הו"ל ספק השקול אי הוה