פי אריה סה

פירכא. אמנם מש"כ מעכ"ת דנעלם מהתבו"ש ד' הב"ח סי' ל"ט הנזכר אינו. דהרי התבו"ש בעצמו בשמ"ח (סי' ל"ט סעי' ל"ו) כתב ד' הב"ח ממש שהביא מעכ"ת נ"י וז"ל במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשנמצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים וממעכין אפי' הרבה רק שיהא בנחת עד שמסירין כל הסירכא וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקים אותו לריר כי סוברים שסירכא גמורה כל עוד שממשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסירכא בודקין מקום הסירכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהר למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשה הסירכא ועדיין לא הוקשה ואע"ג דמשמע דבדיקות נפיחה זו אינה עיקר מ"מ נראה לי דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו עכ"ל השמ"ח. והיינו ממש ד' הב"ח סי' ל"ט שהביא מעכ"ת שכ' השמ"ח ב' התירוצים הנזכר. א"כ מבואר דהתב"ש כ' ב' הטעמים של הב"ח א"כ לד' כת"ר יסתור ד' התבו"ש מני' ובי' דהא לפי טעם הב' הבדיקה מעכב בדיעבד למש"כ מעכ"ת ואיך כ' השמ"ח תוכ"ד ואע"ג דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר כו' אדרבא הול"ל דלפי טעם הב' הבדיקה מעכב אף בדיעבד והרי הרב אינו אומר כן ע"כ לע"ד ד' התבו"ש צריכין ביאור בלא"ה דלכאורה ד' התבו"ש תמוהין דנראה מדבריו דעיקר התקנה היה המיעוך ובדיקת פושרין משום דאין אנו בקיאין בבדיקת מיעוך דשמא הי' בחזקה ובבדיקת פושרין ונפיחה אין אנו בקיאין כמ"ש הרמ"א (סי' ל"ט) ולהכי תקנו קדמונינו ז"ל ב' דברים משום דאם אפי' שאין אנו בקיאין בבדיקת מיעוך לחוד ובדיקת נפיחה לחוד מ"מ בצירוף שניהם יצא מידי ספיקא וכולי האי לא טעינן כל הני טעותא ע"כ בוודאי בבדיקת פושרין ונפיחה יתברר דאין כאן נקב מחיים בצירוף המיעוך וכו' כן תוכן ד' התבואת שור

ותימה הוא דאיך ס"ד דהקדמונים דתיקנו לנו מיעוך ובדיקה משום דבמיעוך אין אנו בקיאין והבדיקת פושרין הוא בא לברר שאין זה סירכא ע"י נקב מחיים מדלא מבצבץ הא אמרי' להדיא בחולין (ד' מ"ח) אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא ברי' דר"פ לרבינא הא דרב נחמי' אתון אהא מתניתו לה אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי ל"ל בדיקותא לאכשורי רב נחמי' בדיק לה בפשורי מתקיף לה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי אינקב טריפה אי האי אינקב טריפה ופירש"י בשלמא הכא דבדיק לה אי לא מבצבצא לא אמרי' ניקבה ונסתמה דכיון דאיכא למיתלי בדופן תלינן אלא הכא גבי תרתי אוני מכדי סירכא זו מחמת מכה הי מינייהו דאינקב טרפה והא דלא מפקא זיקא משום דקרום שעלה מחמת מכה ונסתמה. והתוס' (ד' מ"ז) כתבו דאי נאמר דרב נחמי' בדיק לה בפשורי קאי אסרוכה לדופן א"ש משום דהבדיקה הוא לחומר דאי תבצבץ יטריפנה דמן הדין יש לתלות בדופן. אבל אי נא דרב נחמי' קאי אדרבא ובדיק לה בפשורי פריך שפיר דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה ולעולם לא תבצבץ. וכ"כ הרא"ש בשם הרמב"ן יע"ש א"כ אי נאמר דאין אנו בקיאין במיעוך א"כ חיישי' דלמא ניתקה בחזקה א"כ מאי מהני לן בדיקה דפושרין דהא אפי' בזמן הש"ס דהיו בקיאין בפושרין ונפיחה מ"מ לא מהני משום דקרום עלה מחמת מכה ולעולם לא תבצבץ כשיטול הסירכא בסכינא דחליש פומי' או בניתק בחזקה א"כ כ"ש לדידן דלא בקיאין בבדיקת נפיחה כ"ש דלא מהני בדיקת פושרין ונפיחה משום דכיון דאין אנו בקיאין במיעוך א"כ חיישי' שמא ניתק בחזקה והקרום סותם הנקב א"כ לעולם לא תבצבץ ואיך נתברר ע"י נפיחה ואין לומר דמשום דכיון דאיכא ספיקא דלמא הי' המיעוך בנחת ולא דמיא להא דפריך רב אשי דאי האי אינקב דהא התם מיירי דאינה עוברת ע"י מיעוך ואין סירכא בלי נקב בוודאי משא"כ הכא דאזלא ע"י מיעוך אלא דספיקא הוה אי היה בנחת אמרי' דאוקמי' אחזקה דרוב בהמות כשירות ואמרי' מסתמא ריר הוא ובנחת היה זה אינו דהא הו"ל ריעותא מחיים דהא בוודאי הו"ל סירכא שלא כסדרן ומסתפקא לן אי הוה נקב אי לאו הו"ל ריעותא דאתיליד מחיים וחזינן דיצאה האי בהמה מהרוב כמו בנמצא מים במוח אע"ג דנודע לן אחר שחיטה וספק אי מוח מקיפו דטריפה מספק אפי' אינה מנענעת בראשה מ"מ טריפה מספק כמ"ש הרמ"א ובש"ך (סי' נו"ן) ולא דמיא להא דתשובת הרשב"א ומבואר בשו"ע (סי' ל"ט סעי' ה') דאי נסתפק אי הוה הסירכא בגב או בחיתוך כו' דכשירה משום דלא אתחזק לסירכא שלא כסדרן ג"כ עתה. ואמרי' דרוב בהמות כשירות הן ובחיי' לא היתה כ"כ נפוחה ואין כאן סירכא שלא כסדרן גם עתה וא"כ לא הוה ריעותא מחיים כלל כיון דנוכל לומר ג"כ השתא דלאו ריעותא היא כמ"ש התבו"ש (סי' כ"ט) ודלא כהפר"ח יע"ש. וכ"כ הכרו"פ (סי' ל"ט סע' ה') יעו"ש [וד' הגר"א סי' נו"ן משמע דס"ל כהפר"ח דהו"ל ריעותא מחיים יעו"ש] משא"כ הכא כיון דחזינן דהוא סירכא שלא כסדרן אלא דמספקא לן אי הוה המיעוך כדין או לאו הו"ל ריעותא דאתיליד מחיים דלא מהני אפי אי אין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ חזינן דיצאה מהרוב מחיים כמ"ש הב"ח ביו"ד (סי' קי"ט) וז"ל אבל אם מכר מבהמה דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבודקו דינו כמוכר דברים האסורים מדבר תורה וטעמא דמילתא כו' אבל אתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבודקה דאסור לאכלה דבר תורה עד שתבדוק דאין בהמה זו מהרוב כיון שנולד בה ריעותא ושמא טריפה הוא וספיקא דאורייתא הוא כו' וכ"פ בת' הריב"ש עכ"ל הב"ח ועיין ש"ך שם א"כ מבואר מדברי הב"ח דאע"ג דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ מה"ת אסור משום ספק דהרי חזינן דבהמה זו יצאה מהרוב בחיי' וכן משמע להדיא מט"ז שם ס"ק ט"ו יע"ש ע"כ לא ידעתי למה הקיל הש"ך סי' נו"ן בריעותא דאתיליד מחיים בהפ"מ ולע"ד מכל הלין אין להקל כלל וגם סתירה גלוי' למש"כ מעכ"ת דנודע הריעותא לאחר שחיטה שאני ז"א דהתם בנמצא מחט