פי אריה סד

בבועה שאין הבהמה חזקת טריפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש ידא דטבחא משא"כ בסירכות שלא כסדרן דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא היה שם נקב עכ"ל והתבו"ש (סי' ל"ו) הביאו וסתר מזה דעת המורים המקילים בזה משום סברת הט"ז (סי' ל"ט ס"ק וא"ו) דהא דאנו סומכין על בדיקתינו אף שאין אנו בקיאין בבדיקה הוא משום דכיון דעברה ע"י מיעוך אין זה סירכא כלל והבדיקה היא לחומרא ולכך אינה מעכבת. הא הב"ח (סי' ל"ט) כתב ג"כ סברת הט"ז וכ"כ הט"ז לבאר ד' הב"ח כמ"ש הט"ז דהבדיקה היא לחומרא א"כ איך כתב הב"ח (סי' ל"ז) דהיכא דנמצא נקב במקום משמוש ידא דטבחא סמוך לסירכא העוברת ע"י מיעוך אין תולין להקל להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא הי' שם נקב. ע"כ דהאמת דתרווייהו איתנהו ולא הנהיגו חז"ל להוציאה מחזקתה כ"א בב' דברים שתעבור ע"י משמוש ותיבדוק ע"י נפיחה שאין שם נקב והטעם שלא סמכו אהעברה לחוד משום דאין אנו בקיאין בשום בדיקה ודלמא המשמוש הי' בחזקה יותר מהצורך ומהראוי שלא נסמוך על משמוש שלנו עם הבדיקות פושרין דתרווייהו אין אנו בקיאין רק מחמת הדחק והצורך גדול שיש בזה במדינות אלו הנהיגו קדמונינו ז"ל להקל ע"י שניהם והבו דלא לוסיף עלה להקל עוד יותר עפ"י משמוש לחוד בלי בדיקה כו' עכ"ל התב"ש והאריך בזה עוד. והפמ"ג (סי' ל"ו ס"ק ז') כ' ע"ז במשבצות וז"ל התבו"ש הבין דמטעם דא"א לבדוק משו"ה מטריף הב"ח כשנמצא נקב סמוך לה ואינו דא"כ לל"ל בועה לאו בח' טריפה תיפוק ליה דא"צ בדיקה אלא דה"ק דסירכא שלא כסדרן רוב הפוסקים מטריפין אלא שאנו מקילין ע"י מיעוך הלכך אם נקב תחתיו או סמוך לה לא תלינן בטבח דהטעם דתלינן בטבח דהו"ל ספק השקול משא"כ הכא דיותר יש לתלות בסירכא שהיה נקב ומה שעברה ע"י מיעוך אינו ראיה כל כך ושמא לא סתמה עדיין הסירכא הנקב להכי עברה ע"י מיעוך ומ"ש אלא בידוע שלא הי' שם נקב ר"ל ומאחר דחזינן נקב אין לתלות בידא דטבחא ולאו דווקא ידוע דאין שם נקב אלא אפי' נאבדה בלי נפיחה כשירה כיון שעברה ע"י מיעוך והבדיקה הוא לחומרא כמ"ש הט"ז סי' ל"ט יע"ש עכתו"ד הפמ"ג. [מ"ש הפמ"ג דטעמא דתלינן להב"ח במשמוש ידא דטבחא משום דהו"ל ס' השקול תמוה דהא הב"ח בעצמו סוס"י נ"ג הסכים להר"ן בשם רבינו יונה דבס' השקול אי מחיים אי לאחר שחיטה אסור ולא אוקמינן אחזקה וכ"כ סוס"י נ"ה ד"ה נמצא כו' יע"ש להדיא. ועוד לפי דבריו ז"ל א"כ האי דלא תלינן הכא במשמוש ידא דטבחא ע"כ לדידי' ז"ל משום דיותר מסתבר דמחיים שהוא סירכא ב"י א"כ להפמ"ג סירכא ב"י הו"ל ספק השקול א"כ איך כ' הפמ"ג דנאבדה כשירה כיון דהו"ל ספק השקול ואי דלא שכיח סירכא בת יומא א"כ לא הוה ס' השקול איך כ' דיותר מסתבר לומר דהי' סירכא מחיים יותר הי' לו לומר דע"י משמוש ידא כו' וצ"ע ע ולקמן יתבאר לע"ד]

וכתב מעכ"ת ע"ז דלפי שעה נעלם מהנך גאונים ז"ל ד' הב"ח סי' ל"ט סעיף ט"ו ד"ה ומש"כ הרב הרכים כו' וז"ל ומה שנהגו לבדוק בנפיחה אחר שניתקת במשמוש היד ואם מבצבץ מטרפינן איכא לתמוה הלא כיון דתלינן דאין זה סירכא אלא ריר כיון שניתקת במשמוש היד א"כ למה צריך בדיקה ותו אפי' אי משתכחת דמבצבצת איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא וי"ל דודאי כך הוא דתלינן הנקב ע"י שמשמש בחזקה אלא דעדיין לא יצאנו מספק סירכא דמה שניתקת ע"י משמוש זהו לפי שלא היה ממשמש בנחת אלא ניתקה בחזקה ולכן היא מבצבצת דאין סירכא בלי נקב ועונ"ל דלעולם תלינן שהוא ריר כיון שניתקת ע"י משמוש אלא דחוששין שמא סירכא בת יומא היא דניתקת ג"כ במשמוש ולכן בודקין אותה בנפיחה דאם היתה סירכא ודאי תבצבץ כדקי"ל כרש"י דאין סירכא בלי נקב והא דכתב ב"י בשם הכלבו דסירכא בת יומא לאו סירכא הוא ובזה נדע כשתכניס אצבעו תחתיו ותגביה קצת נפסקה וכשירה ומביאו בשו"ע התם ר"ל כיון שנפסקה ע"י הגבהה קצת אין ספק שהוא ריר אבל מה שהוא סירכא גמורה ע"י נקב והיום נעשה נקב אעפ"י שלא נפסקה ע"י הגבהה מ"מ נתמעך ע"י משמוש עכ"ל הב"ח וכתב ע"ז מעכ"ת דמבואר דב' התירוצים של הב"ח הוא ממש מחלוקת התבו"ש והפמ"ג דלתירוץ הראשון של הב"ח הוא דמטרפינן מכח ממנ"פ דאם המיעוך בנחת א"כ לא היה בזה כח ידא דטבחא א"כ ליכא מידי למיתלי עכצ"ל דהי' בזה כח ידא דטבחא עד שנוכל לתלות בה א"כ הרי לא מיעך כראוי בנחת ועדיין לא יצאנו מספק סירכא דמה דאזלא ע"י מיעוך שלו היינו משום דניתקה בחזקה וזהו שסיים לכן היא מבצבצת ר"ל דזה מורה שלא היה המיעוך כראוי. ותירוץ השני דאין מוציאין את הבודק מחזקת כשרותו ומסתמא מיעך כדין אלא שאנו חוששין בהסירכא עצמה אם היא מאותן סירכות אשר המיעוך ראי' עלי' שהיא אינה סירכא רק ריר בעלמא או דלמא היא סירכא בת יומא דאף דאזלא ע"י מיעוך מ"מ אין ראיה דאינה סירכא המטרפת משום דלמא היא סירכא בת יומא דדרכה לסור ע"י מיעוך א"כ אין ראי' עלי' כ"א הבדיקה דפושרין כיון שהיא בת יומא ועדיין לא סתמה הסירכא את הנקב אבל אם לא יבצבץ אין לחוש שמא סתמה ואינו ניכר. והנפ"מ בין הנך תירוצים הוא כך דלתירוץ הא' אם הנקב הוא שלא ע"י טבחא כמו ניקבו מורנא או קרע שנקרע ע"י חוזק הנפיחה א"כ אין הבצבוץ מורה שלא מיעך כראוי א"כ כיון דאזלא ע"י מיעוך א"כ אין זה רק ריר בעלמא וכשירה וכ"ש בנאבדה אחר המיעוך בלי בדיקה ודאי יש להקל כהפמ"ג ולא כהתבו"ש. אבל לתירוץ הב' דמספקינן בהסירכא עצמה דלמא היא מאותן סירכות דאין המיעוך ראי' רק ריר אבל אין ראי' שהיא כשירה או עריפה ודלמא סירכא בת יומא וא"כ אי נאבדה בלי בדיקה דפושרין יש להטריף כהתבו"ש עכתו"ד מעכ"ת נ"י ובקשתו להשיבו: סעיף א

תשובה בעהי"ת יפה העיר מעכ"ת נ"י מד' הב"ח. ודיליד אימי' כוותי' תיליד אע"ג דאית לי'