פי אריה סג

כילוי שרי ע"ש וכ"כ התוס' בפסחים (ד' ט.) ד"ה כדי כו' דכל הנאה של כילוי אסור בטבל בין בטהורה ובין בטמאה א"כ מה"ט אסור לזרוע דאין לך הנאה גדולה של כילוי יותר מזריעה וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר דהנאה של כילוי אסור בטבל והיינו מה"ת כדיליף מקרא כמ"ש. א"כ לפי"ז יש לומר דטעם דמחפה הו"ל הנאה של כילוי אבל לא מטעם דמחפה כזורע אלא דלא גרע מכל הנאות של כילוי וכמו זורע גופיה דהאיסור משום הנאה של כילוי א"כ אפי' אי מחפה לא הו"ל זורע אבל מ"מ הטעם דהנאה של כילוי שייך נמי במחפה ודלא כהפ"מ דכ' דמחפה בטבל הו"ל משום זורע כנלע"ד: סעיף ו

ובסיומא דמילתא אמרתי להעתיק מה דק"ל על דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' שבת והוא

הרמב"ם בפ"ז מהל' שבת (הל' ג') כתב דהזומר אילנות הו"ל מאבות מלאכות כמו זורע יע"ש. והנה נראה דרש"י בשבת חולק עליו שכ' בפ' כלל גדול (דף עג:) דזומר הו"ל תולדה יע"ש

וק"ל לד' הרמב"ם מהא דכריתות (ד' ט"ו.) דפליגי שם רבה ורב יוסף אליבא דר"א דאמר דחייב על כל ביאה וביאה בהעלם א' אי קצר וקצר בשבת בהעלם א' לר"א. ס"ל לרבה דחייב ג"כ על כל קצירה משום דעביד תרתי מחייב ה"נ דעביד תרתי מחייב. ורב יוסף ס"ל דא"א לערבן הביאות להכי מחייב ר"א תרתי משא"כ בקצירה דאפשר לערבן ב' קצירות בקצירה אחת לקצור הב' גרוגרות ביחד. ופריך לרבה מהא דתניא ר"א מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות הא אב ואב בב"א פטור ולרבה דאמר דעביד תרתי מחייב ה"נ דעביד תרתי ואמאי פטור ומתרץ דהבמ"ע בדלית המודלית ע"ג תאנה וקצצן בבת אחת משום הכי מחייב ר"א הואיל ושמות מחולקין וגופין מחולקין דכוותה קצר וקצר בב"א דמיפטר שקצר ב' גרוגררות כאחת. אבל קצר גרוגרות וחזר וקצר כגרוגרות חייב לר"א ע"כ הסוגיא. נחזי אנן דהא דמשני בדלית המודלית ע"ג תאנה ע"כ כפירש"י דתאנים בתאנה ואין ענבים בגפן והיה צריך לבצור הגפן להסקה והתאנים לאכילה וקצרן בב"א דשמות מחולקין דקצירת תאנה לאכילה הו"ל אב [כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מהל' שבת דאורה בתאנים הו"ל אב אלא דזה בזרעים וזה באילנות וכ"כ רש"י שם בשבת (ד' ע"ג)] וזומר שבצר הגפן להסקה הו"ל תולדה דקוצר דחייב לר"א אתולדה במקום אב וגופין מחולקין דזה גפן וזה תאנה והיינו בבת אחת מחייב אתולדה במקום אב הא אב ואב פטור בבת אחת דשם אחד וגוף אחד אבל קצר וחזר וקצר לר"א בשתי אבות חייב ג"כ. א"כ מוכח מזה דזומר אילנות לצורך הסקה אינו אב בקצירה ולא אמרי' מה לי קצירה דזרעים ומה לי קצירה דאילנות א"כ כ"ש בזומר ליפות האילן דהו"ל היפוך האב דזורע אלא דדמיא בתכלית הפעולה דאידי ואידי עבידי לצמוחי כ"ש דאינו אלא תולדה א"כ מסוגיא דכריתות הנ"ל מוכח להדיא כפירש"י דשבת דזומר בכלל הו"ל תולדה

וה"נ משמע מריש מ"ק (ד' ב':) דקאמר רבא אפי' תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אשר רחמנא מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך דאהני תולדות מחייב בשביעית אאחרינייתא לא מחייב וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' שמיטה (הל' ג') דזמירה הו"ל תולדה אמנם רש"י בשבת (ד' ס"ח.) כתב דאבות דשביעית זריעה זמירה קצירה ובצירה ואינך מלאכות הו"ל תולדות והיינו דרש"י כתב זה אליבא דאמת אחר דכתבינהו רחמנא להדיא בקרא הו"ל אבות והיינו בשמיטה אבל בשבת דלא כתיבן הו"ל זומר תולדה ובצירה אב משום דדמיא ממש לקצירה משום דבשבת רק ממשכן ילפינן א"כ אוקמינן אסברא החיצונה דהך דדמיא ממש לאב הו"ל ג"כ אב. משא"כ זומר דזה בפירי וזה באילנות והארכתי בזה בחידושינו ביתר דברי הרמב"ם וקושיות הרמ"ך שהקשה עליו ות"ל ישבתי בע"ה הכל ע"נ כ"ד ידידו הדו"ש תורתו באהבה

השמטה מ"ש בסי' א' (סעיף א') ד"ה ובעיקר מד' תוס' נדה (ד ח') כו' שוב ראיתי דיש לדחות דע"כ לא כ' תוס' אלא משום דרבנן פליגי עלי' דר' יוסי ואין הלכה כר' יוסי אבל אי הוה פליג יחיד עלי' דר"י שם באמת הוה מצרפינן

שם בד"ה בעיוני בזה כו' בשלמא בלא פירש"י י"ל דלהכי לא חשיב הלכה כר"א משום דר' אלעזר קאי כוותיה אבל לפירש"י דכ' דלהכי הל' כר' אליעזר משום דר"א קאי כוותי' קשה בשלמא התם גבי מיאון א"ש דהתם ר"ג ור' יהושע פליגי דלא הוה רבים אבל בהא דע"ג (ד' ל"א) גבי חותם בתוך חותם דכ' התוס' שם לתרץ משום דר"מ קאי כוותיה וקשה הא התם רבנן פליגי עליה דר"מ ולפרש"י תקשה קו' תוס' וקושיתנו

שם (סעיף ג') והא דכתיב בפ' בא מצות בכורים דהוא קודם הדיבור היינו דקדשי אבל מצות פדיי' הוא אחר ביאתם לארץ כדכתיב והיה כי יביאך כו' תפדה כו' כמ"ש הרמב"ן על התורה ויעויין בכורות (ד' ד') וצ"ע. ואכמ"ל: חלק יורה דעה. סימן ח תשו' למופלג חריף ובקי ושו"ב מומחה לרבים. בדין מחלוקת התבו"ש והפמ"ג סי' ל"ו) בסירכא העוברת ע"י מיעוך ונאבדה בלי בדיקה מה דינו

הב"ח בסי' ל"ז (סעיף ג') ד"ה כתב ב"י ע"ש הראב"ד כו' כתב וז"ל ומיהו בסירכא שלא כסידרן דטריפה מדין התלמיד אלא דאנן נהיגין להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקום הסירכא או בסמוך לסירכא לא תלינן במשמוש ידא דטבחא דדווקא