פי אריה סב

מקרא כלל לאסור מקיים וללקות אלא דילפינן מק"ו מכלאי זרעים מה כלאי זרעים דמותר בהנאה אסור בקיום כ"ש כלאי הכרם דאסור בהנאה כמבואר כ"ז ברפ"ח דכלאים כ"ש דאסור לקיים

וראיתי להטורי אבן במגילה (ד' י"ג) שכ' ג"כ דהא דאסור בכלאי הכרם לקיים היינו משום דילפינן מק"ו דכלאי זרעים יע"ש ובאמת לכאורה דבריו תמוהין דהא הטורי אבן בעצמו מביא הירושלמי דרפ"ח דכלאים דע"י מעשה לכו"ע היו לוקין בכלאי הכרם ואיך לא ראה תחלת ד' הירושלמי דיליף מלא תזרע כרמך כלאים כרם ולא כלאים למקיים. ומה האי דכתב דילפינן מק"ו דכלאי זרעים א"ו הוא הדבר שדברנו דבאמת לר' יוחנן בפ"ז דכלאים הנ"ל מוכח דהאי קרא ילפינן רק ללקח ישראל כרם זרוע כלאים לאסור בהנאה ולא ידעי' כלל למקיים א"כ ע"כ לר' יוחנן לאסור מקיים בכלאי הכרם מק"ו וא"ש ד' הטו"א ג"כ. משא"כ הירושלמי רפ"ח דכלאים דיליף מקרא דכרמך הנ"ל למקיים באמת ס"ל דלוקח כרם מעובד כוכבים זרוע כלאים מותר כנלע"ד

ומעתה כיון דלר' יוחנן איצטריך האי דרשה דכרמך ללוקח כרם זרוע כלאים מעובד כוכבים לאיסור הנאה א"כ מקיים ילפינן מק"ו וכמ"ש א"כ למאי דאמרי' במכות (ד' י"ז ב') דאין מזהירין מן הדין ע"ש: א"כ ממילא לר' יוחנן לשיטתו ע"כ במקיים בכרם ליכא מלקות כלל אפי' ע"י מעשה דאצטריך האי קרא לאיסור הנאה וכמ"ש והשתא א"ש ד' ר' יוחנן בירושלמי דאמר ליה לר"ל כלום אמר ר"ע אלא לעבור ולא ללקות היינו בכלאי הכרם דלר' יוחנן לשיטתיה הנ"ל איצטריך האי קרא לאיסור הנאה ללקח ישראל כרם זרוע כלאים לאסור הנאה ומקיים ילפינן מכלאי זרעים מק"ו כמ"ש הטורי אבן הנ"ל ואין מזהירין מן הדין וכמ"ש. משא"כ בכלאי זרעים דמותר בהנאה כמבואר ברפ"ח דכלאים א"כ ליכא למילף ללקח ישראל שדה כלאים מעובד כוכבים. ע"כ קרא דשדך כלאים לא אצטריך לר"ע אלא למקיים והי' לוקה במקיים ע"י מעשה בכלאי זרעים לר' יוחנן ג"כ א"כ שפיר קאמר ר"י דמחפה בכלאי הכרם הי' לוקה היינו משום זורע וכדס"ל לתלמודא דידן וכמו שכתבתי כנלע"ד בזה

וראיתי להגאון מהרא"פ בביאורו לירושלמי פ"ז דכלאים (הל' ג') שכ' דלהכי ס"ל לר' יוסי דישראל שזרע שדה של אחר דאסור אינו אלא לר"מ דס"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו משום דס"ל דאינו חייב במקיים כלאים כ"א במחפה ולר' יוחנן חייב במקיים אפי' באינו מחפה ע"ש ותמוהין דבריו דהא ר' יוחנן ס"ל להדיא בפ"ח דכלאים דדווקא מחפה הי' לוקה אלא ודאי כדכתיבנא דלאו לענין חיוב מקיים קאמר ר"י דלקח ישראל כרם כלאים מעובד כוכבים דהו"ל מקיים אלא דבמקיי' ס"ל באמת כרבנן דר"ע דליכא איסור רק לענין איסור הנאה קמיירי שם ברפ"ז דכלאים וכמ"ש

ומה מאוד י"ל דר' יוסי ברפ"ח דכלאים דאמר דהיכא דמקיים ע"י מעשה הי' לוקה וכמ"ש לעיל: היינו משום דר' יוסי לשיטתו לעיל שם בפ"ז דכלאים שהבאתי דס"ל דקרא דכרמך לא כו' לאסור בזרע כרם של אחר ומשום דאדם אוסר ד' שאינו שלו כר"מ ולא מוקי כר' יוחנן בלקח ישראל כרם של עובד כוכבים. היינו משום דלשיטתו אזיל ברפ"ח דכלאים דע"י מעשה הי' לוקה במקיים ויליף מהאי קרא גופיה דכרמך א"כ לא ידעי' לאיסור הנאה בלקח ישראל כו' והיינו דאנן קיי"ל דאין אדם אוסר כו' א"כ מיותר האי קרא למקיים והי' לוקה ע"י מעשה משא"כ ר' יוחנן לשיטתו דס"ל דהאי כרמך אתי ללקח כרם מעובד כוכבים א"כ לא ידעי' למקיים אפי' ע"י מעשה ולהכי ס"ל דכלום אמר ר"ע אלא לעבור היינו דילפי' מק"ו דכלאי זרעים ולא היו לוקין מן הדין כמ"ש וא"ש בע"ה

ובזה נלע"ד ליישב מה שהשמיט הרמב"ם הך תירוצא דר' יוחנן בירושלמי פ"ז דכלאים הנ"ל דישראל שלקח כרם מעובד כוכבים דאסור בהנאה דלא הזכיר זה לא בפ"א גבי כלאים של עובד כוכבים ולא בפ"ה גבי המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו דשם מקומו ולא כ' מהא דר' יוחנן כלום ולמש"כ א"ש דכיון דהרמב"ם פסק דמנכש ומחפה הי' לוקה ומנכש ס"ל להרמב"ם בפ"א מהל' שבת דהו"ל חורש א"כ ע"כ דבכלאים דכ' הי' לוקה היינו ע"כ משום מקיים כמ"ש. א"כ ס"ל כר' יוסי ברפ"ח דכלאים דע"י מעשה לד"ה הי' לוקה מקרא דכרמך כנ"ל א"כ לא ידעי' מקרא דכרמך כו' לישראל שלקח כו' כלל וכמ"ש א"כ להכי השמיט הך תירוצ' דר' יוחנן דישראל שלקח משום דר' יוחנן לשיטתו דאפי' ע"י מעשה ג"כ לא לקי דאיצטרך לישראל שלקח כו' משא"כ הרמב"ם לשיטתו וא"ש בע"ה

ולפמ"ש דמחפה הוא משום זורע לכו"ע אפי' לירושלמי וכמ"ש א"ש נמי מה דק"ל מהא דירושלמי פ"א דדמאי (הל' ג') ובתוספתא (פ"ג דדמאי) דאיתא התם אין זורעין בטבל ואין מחפין בטבל אבל מחפין עם העובד כוכבים עכ"ל וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהל' מעשר (הל' ג') ע"ש בכ"מ ואי ס"ד דמחפה הו"ל מקיים כשי' הפ"מ דס"ל לירושלמי דמחפה משום מקיים והסיע שיטת הבבלי ג"כ דר' ינאי ור"י ס"ל דמחפה משום מקיים וכ' דכן כוונת הרמב"ם בפ"א מהל' כלאים דמחפה משום מקיים. א"כ בטבל היכן מצינו איסור מקיים. אלא ודאי דמחפה לכו"ע דהו"ל זורע וכמו דאין זורעין בל ה"נ דאין מחפין א"כ מבואר דגם הירושלמי ס"ל דמחפה משום זורע ודלא כהפ"מ בפ"ח בכלאים הנ"ל

אבל טעמא דמילתא דאסור לזרוע טבל נלע"ד ע"פ מה דאמרי' בשבת (ד' כו.) אין מדליקין בטבל טמא בחול ופירש"י כ"ש בטהור ויליף מקרא דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר כו' אין לך בו אלא משעת הרמה כו' וכתבו התוס' דאסור הנאה של כילוי בטבל ותרומה לזרים. אבל הנאה שאינו של