פי אריה ס

הי' לקי כדאמר שם בירושלמי כלום אמר ר"ע ללקות. א"כ מזה לירושלמי דס"ל דרבנן מודו דאסור א"כ ע"כ דפליגי דלרבנן אינו אלא מדרבנן ולר"ע בל"ת ולא היו לוקין משום דהו"ל לשאב"מ כמ"ש. ומיושב קושיית המשנה למלך פ"א דכלאים והטורי אבן שהביאו ראי' דלרבנן מותר לכתחילה לקיים מהא דע"ג. דשם בשל עובד כוכבים ואין ראיה כלל וכ"כ בחי' הריטב"א שם בע"ג (ד' ס"ד) דהגמ' מיירי בשל עובד כוכבים והיינו בשלא קיים ע"י מעשה אבל בשקיים ע"י מעשה כהדא המחפה לכו"ע היה לוקה והיינו או משום זורע כפשטות הסוגיא דמכות (ד' כ"א) לר' ינאי ור"י כמ"ש רש"י שם או משום דהו"ל מקיים ע"י מעשה דמודו רבנן דהי' דלוקה אי התרו ביה משום מקיים ונפ"מ במקיים ע"י גדר וקיבל התראה באופן דניחא ליה בכלאים כנ"ל (סעיף ג') דג"כ היה לקי אפי' לרבנן או במנכש לרבה דחרישה בכלאים ליכא אבל משום מקיים ע"י מעשה היה לקי. אבל עכ"פ דמירושלמי מוכח דע"י מעשה היה לקי במחפה אפי' לרבנן וע"כ דלא כרבה דאמר דווקא לר"ע א"כ מה"ט דמנכש משום זורע כרב יוסף

וזהו דלא כדברי הטורי אבן במגילה שהבאתי לעיל (סעי' ב') בביאור דברי הירושלמי שכ' דהכל מודים נ שהוא אסור היינו אף לרבנן בל"ת אלא דהו"ל לאו שאב"מ. אבל לר"ע היה לוקה אף במקיים בלא מעשה וע"ז הקשה על הירושלמי מע"ג וממכות ומסוטה ולמש"כ הגר"א נפל כל הבנין דהא דקאמר הכל מודים שהוא אסור היינו מדרבנן ולר"ע בל"ת ולא היו לוקין כנ"ל והא דע"ג (ד' ס"ד) בשדה של עו"ג וכמ"ש הגר"א (ס"ק ו' ז') וא"ש

ותמיהני על הטורי אבן ז"ל איך ס"ל בביאור הירוש' דלר"ע במקיים בלא מעשה היה לוקה הא בירושלמי שם לקמן קאמר להדיא כלום אמר ר"ע אלא לעבור שמא ללקות כו' אלמא דלר"ע לא היה לוקה במקיים שלא ע"י מעשה ובאמת זהו כוונת הגר"א בהביאו ד' הירושלמי הזה דאמר וז"ל כלום אמר ר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין ורצה לומר דלרבנן אינו עובר אבל מ"מ אסור מדרבנן כנ"ל עכ"ל הגר"א ז"ל כוונתו דכיון דלירושלמי דס"ל להדיא דלר"ע ג"כ לא היה לוקה א"כ במאי פליגי רבנן ואמרי דאסור כדאמר לעיל באיסור הכל מודים שהוא אסור ע"כ דבזה פליגי דלר"ע בל"ת ולרבנן איסור דרבנן ומש"כ הגר"א ור"ל דלרבנן אינו עובר אבל מ"מ אסור מדרבנן כנ"ל אבל לענין מלקות ע"י מעשה לא פליגי כלל עכ"ל קאי דבריו ג"כ אירושלמי שהביא מתחילה מרפ"ח א"ר יוסי כהדא

וכתב עוד הגר"א ז"ל (ס"ק ח') ואם קיימן כו' היינו כת"ק לא היה לוקה ולמה שכתבתי בסעיף א' דאף לר"ע לא היה לוקה אלא דעובר בל"ת ולאו שאב"מ הוא ולרבנן אסור מדרבנן כמבואר בירושלמי. אלא דבגמ' דמכות לא משמע כן ר"ל דבמכות דקאמר ר' ינאי החופה בכלאים היה לוקה והיינו משום זורע וקאמר ליה ר"י לאו היינו מתני' דקתני דחייב שמונה לאוין כו' ובחורש בכלאים וחרישה בכלאים מי איכא ע"כ במחפה והו"ל זורע וקאמר ליה ר"ל די"ל דאתיא כר"ע דאמר כו' ואמאי לא דחי ליה ר"י בבבלי כדדחי בירושלמי דכלום אמר ר"ע אלא לעבור והכא ללקות וע"כ משום זורע אלא ודאי דס"ל לגמ' דידן דלר"ע היה לוקה אף במקיים. וכ"כ בפני משה בתוספותיו והיינו ע"י מעשה דמחפה נמצא דגמ' דידן ס"ל דלרבנן מחפה משום זורע ולריש לקיש לרבנן מחפה לית בה משום זורע ואלא משום מקיים ולר"ע הי' לוקה כיון דאית בי' מעשה ור' יוחנן ג"כ ס"ל כר"ל דלר"ע לוקה במקיים ע"י מעשה אלא דס"ל דמחפה הו"ל זורע ולירושלמי דאמר כלום אמר ר"ע אלא בל"ת אבל לא ללקות היינו אפי' ע"י מעשה דהא אמתניתין דמכות קאי דאית בי' מעשה ומ"מ קאמר דלר"ע אינו לוקה כנלע"ד בביאור דברי רבינו הגר"א ז"ל

וכ"ז דלא כהפני משה בירושלמי מכות (פ"ג הל' ח') שכ' בכוונת הרמב"ם דס"ל דמחפה אינו משום זורע אלא משום מקיים ומפרש הסוגיא דמכות דר' ינאי ור' יוחנן ס"ל המחפה הוא משום מקיים והיה לוקה אפי' לרבנן ע"י מעשה וכשיטת הירושלמי רפ"ח דכלאים ודלא כפירש"י דס"ל דלר' ינאי ור' יוחנן הוא משום זורע אלא משום מקיים דווקא. ור"ל ס"ל דאפי' במקיים על ידי מעשה גם כן לרבנן לא היה לוקה יע"ש בפ"מ בתוספותיו וכן כתב בפ"ח דכלאים (הלכה א' בד"ה בתר כל אילין כו')

ודבריו תמוהין לע"ד דאיך ס"ד לומר דסוגיא דידן במכות ס"ל לר' ינאי ור' יוחנן דמחפה משום מקיים ולא משום זורע א"כ איך יפרנס סוגיא דמכות דפריך ולילקי נמי משום זורע ביו"ט וקאמר רבה זאת אומרת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט כו' יע"ש אתמהה כיון דמחפה לכו"ע אין בה משום זורע א"כ קושיית הגמ' וזאת אומרת דרבה אינו עולה כלל דכיון דמחפה אין בה משום זורע א"ו דלא כהפ"מ דודאי פשיטא דסוגיית הש"ס במכות פליג אירושלמי וס"ל דמחפה משום זורע וכפירש"י ותוס' וסוגיית הירושלמי דרפ"ח דכלאים דס"ל דבמקיים ע"י מעשה לכו"ע היה לוקה משום מקיים פליג. וד' הרמב"ם דפסק דמחפה היה לוקה לכו"ע הוא בין לירושלמי ובין לגמ' דידן או משום זורע או משום מקיים ודלא כרבה דמ"ק דס"ל דאפי' במקיים ע"י מעשה ג"כ לא היה לוקה לרבנן אלא לר"ע ולגמ' דידן דמכות מה"ט במנכש ג"כ הו"ל זורע ודלא כרבה וכמ"ש הגר"א ז"ל וכמ"ש לעיל בע"ה

אלא דגם ד' הגר"א לא זכיתי להבין דאיך ס"ד דלרבה בין במנכש ובין במחפה הוא משום מקיים ולא משום זורע עד דכ' הגר"א ז"ל מזה להוכיח דסוגיא דמכות פליג ארבה והוכיח מה"ט דמנכש ג"כ משום זורע כנראה להמעיין בדברי הגר"א עד דכתב דמה"ט פסק הרמב"ם כרב יוסף וכמ"ש לעיל בביאור דבריו

ותמיהני דהא רבה בעצמו במכות (וכמ"ש לעיל סעי' א' להוכיח דגרסי' רבה מהא דפסחים) קאמר זאת אומרת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק