פי אריה נט

לאו שאב"מ סיים שם וז"ל זה הכלל כל לאו שיש בו מעשה היו לוקין עליו ושאב"מ לא היו לוקין עליו חוץ מן המימר ונשבע ומקלל חבירו בשם עכ"ל התוס' ובמכות (ד' ט"ז.) ובשבועות (ד' כא) אמרי' אמר ר"י משום ר' יוסי הגלילי כל ל"ת שבתורה לאו שיש בו מעשה היו לוקין עליו ושאב"מ לא היו לוקין עליו חוץ ממימר ונשבע ומקלל כו' אלמא דהאי תוספתא דר"י הגלילי היא ומ"מ ס"ל דמקיים כלאים עובר בל"ת אלא דלא היו לוקין א"כ מוכח דר' יוסי הגלילי ס"ל כר"ע דמקיים בל"ת א"כ בודאי יקשה קושיית הטו"א לדוכתיה ותי' הטו"א אינו עולה דהא הגמ' קאמר גבי גזלן דאפי' תימא ריה"ג ובעביד תשובה ואי כמ"ש הטו"א דההיא דהרכבת איסור ג"כ כריה"ג ועביד תשובה וס"ל לריה"ג כרבנן דמקיים לית ביה איסור תורה הא מוכח דתוספתא דמכות דר' יוסי הגלילי היא כמבואר מגמ' דמכות ושבועות כנ"ל. א"ו כדכתיבנא דכיון דעביד תשובה א"כ לא ניחא ליה והו"ל ממש כמתני' דפ"ה דכלאים דכשאגיע לשם אלקטנו אינו עובר עליו וא"ש ועיין: סעיף ד

וראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו ביו"ד (רסי' רצ"ו) בהל' כלאי זרעים דיש לו שיטה אחרת בד הרמב"ם ובפי' הירושלמי רפ"ח דכלאים ואעתיק ד' ז"ל

המחבר (סי' צ"ו סעי' א') בהל' כלאי זרעים כ' וא' הזורע או המנכש או המחפה כו' היה לוקה והוא לשון הרמב"ם שהבאתי (סעיף ב') אסור לזרוע כלאים לעובד כוכבים ומותר לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כלאים ואסור לקיים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן לא היה לוקה עכ"ל המחבר. וכתב הגר א ז"ל (ס"ק ג) א' הזורע כו' אע"ג דפסק דלא כר"ע כמ"ש סעי' ב' ואם קיימן לא היה לוקה אבל בזה מודה ת"ק כמ"ש במכות (כ"א ב') נמנו וגמרו כו' אי לאו דקלסי' כו' אלמא לר' ינאי ור' יוחנן המחפה היה לוקה אפי' לרבנן ודלא כמ"ש בפ"ק דמ"ק ב' ב' כולה ר"ע כו' דדוקא לרבה אצטריך לפרושי כן ולכן פסק הרמב"ם כרב יוסף וכן אמרינן בירושלמי רפ"ח דכלאים והביאו הר"ש שם ירושלמי כתיב לא תזרע כו' אמר ר' יוסי ד"ה כהדא כו' ושם אמר ר"י בשם ר' ינאי המחפה בכלאים היה לוקה אמר ליה ר' יוחנן ולאו מתניתין היא כלאים בכרם איך אפשר כלאים ע"י חרישה כ"א במחפה והוה ר' ינאי מקלס ליה הזלים זהב כו' אמר ר"ל בתר כל אילין קילוסין יכול אנא פתר כר"ע דר"ע אמר המקיים כלאים עובר בל"ת כלום אמר ר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין ור"ל דלרבנן אינו עובר אבל מ"מ אסור מדרבנן כנ"ל אבל לענין מלקות ע"י מעשה ל"פ כלל עוד כתב הגר"א ז"ל (ס"ק ז') ואסור לקיים מתני' רפ"ח דכלאים ואפי' לת"ק וכנ"ל ואף שבב"כ ס"ד (לע"ד ט"ס וצ"ל בע"ג ס"ד) משמע דלרבנן מותר היינו בשדה של עובד כוכבים: (ס"ק ח') ואם קיימן כו' כת"ק וכנ"ל ולמ"ש (בסי' א') אף לר"ע לא היה לוקה כמ"ש בירושלמי אלא שבגמ' דידן במכות לא משמע כן אבל מ"מ כיון דקיי"ל דלאו שאין בו מעשה לא היו לוקין עליו דין זה אליבא דכו"ע עכ"ל הגר"א

וכל ד' הגר"א ז"ל צריכין ביאור ונלע"ד דכוונת הגר"א ז"ל בתחלת דבריו הוא כך דבאמת הרמב"ם ס"ל דמחפה הוא משום זורע כדמוכח להדיא במכות דאמר ר' ינאי ור' יוחנן דמחפה היה לוקה משום זורע אלא דר"ל הוא דאמר די"ל משום מקיים וכר"ע אם כן הוא דלא כאוקימתא דרבה במ"ק דאמר דמנכש ומחפה משום מקיים משום דס"ל לרבה דמנכש ומחפה אינו אלא משום חורש להכי מוקי כולה כר"ע אבל כיון דחזינן דר' ינאי ור"י ס"ל דמחפה משום זורע א"כ ע"כ כרב יוסף ס"ל דמנכש משום זורע וברייתא דקתני המנכש והמחפה בכלאים היה לוקה היינו משום זורע ות"ק דר"ע היא ור"ע מוסיף אף המקיים ולהכי פסק הרמב"ם כרב יוסף ברפ"ח מהל' שבת והיינו דס"ל להגר"א ז"ל דכמו דפסק הרמב"ם במשקה מים לזרעים כרב יוסף ה"נ במנכש והא דכתב הרמב"ם דמנכש הוא משום חורש היינו תרי גווני מנכש וכמ"ש הכ"מ שם ברפ"ח וכן הוא שיטת הרב המגיד שם דהרמב"ם פסק לגמרי כרב יוסף. ומשום דסוגיא דמכות ר' ינאי ור' יוחנן ס"ל כוותיה ובזה כיון הגר"א ליישב קושיית הגאון מוהרי"ב שבנוב"י מ"ת (חאו"ח סי' ל"א) שהבאתי לעיל (סעיף ב') שהקשה אמאי פסיק הרמב"ם כרב יוסף ע"ז תירץ הגר"א משום דלר' ינאי ור"י דס"ל דמחפה משום זורע א"כ לדידהו ברייתא דקתני המנכש ומחפה היה לוקה דלא כרבה דמוקי דכולה ר"ע וטעמא משום מקיי' ואוקימתא דרבה אינו אלא כריש לקיש דס"ל דמחפה הוא משום מקיים א"כ באמת במנכש נמי קי"ל כרב יוסף ותרי גווני מנכש וכשיטת המגיד והכ"מ וכמ"ש והיינו דס"ל להגר"א ז"ל דהא דמוקי רבה במ"ק כולה ר"ע קאי אתרווייהו בין אמנכש ובין אמחפה. דאף מחפה משום מקיים ודלא כמ"ש לעיל

שוב כתב הגר"א ז"ל להוכיח מירושלמי למי רפ"ח דכלאים (שהבאתי לעיל ר"ם ג') דקאמר התם אמה דקתני במתניתין שם כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים כתיב לא תזרע כרמך אין לי אנא זורע מקיים מניין ת"ל כו' מה כר"ע כו' אמר יוסי ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה היה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים היה לוקה ע"כ והנה בד' ירושלמי אלו מבואר. חדא דאף רבנן דפליגי עליה דר"ע במקיים מ"מ מודו דאסור אף בלי מעשה והיינו ע"כ מדרבנן דהא אפי' לר"ע היכא דמקיים בלא מעשה לא היה לוקה דהו"ל לאו שאב"מ וע"כ מדרבנן זהו דעת הגר"א בביאור הירושלמי דאמר דהכל מודים שהוא אסור והיינו מדרבנן ור"ע ס"ל דעובר בל"ת אלא דלא היה לוקה והא דקאמרי' בע"ז (ד' ס"ד) דלרבנן קיומי שפיר דמי היינו בשל עובד כוכבים כמ"ש הגר"א ז"ל, בסמוך (בס"ק וא"ו ז') יע"ש והא דאמר ר"ע אף המקיים לירושלמי נאמר דאף המקיים היינו בל"ת אבל מילקי לא