פי אריה ו

כו' ועיין בר"ן בסוכה (פ"ק) גבי הא דאמר אביי כו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן יעו"ש ועי' תוס' נדה (ד' נ"ד.) בד"ה למאי כו' ולכאורה מבו' מד' תו' נדה אלו דלא כהש"ך ובאמת בירושל' סנהד' (רפ"א) מבואר דאפי' בדאוריי' ג"כ מהני מתרי טעמי דקאמר שם גבי עיבור שנה בהני ג' רועי בקר דחד אמר בכיר ולקיש כו' וחד אמ' תור באדר כו' וחד אמר קדום באדר כו' כיון דאילין מודין לאילין ואילין מודין לאילין הו"ל כמי שכולן מודין מצד אחד ע"ש ועי' בירושלמי ר"ה (פ"ב הל' ה') ובק"ע שם וכן מצאתי להגר"א בביאורו לחו"מ (סי' כ"ה) שרמז לירושלמי סנהדרין ולא ציין המקום וכוונתו לזה ועונלע"ד דע"כ לא כתב הש"ך דבאורייתא לא מהני מתרי טעמא היינו דווקא היכא דאיכא פלוגתא וכיון דאין מסכימים מטעם אחד לא מצינן לאיצטרופי למהוי רובא דהא חזינן דכל אחד לא ס"ל טעמו של חבירו ואיכא מאן דלא סבירי ליה טעמי דתרוייהו א"כ איכא רבים דלא ס"ל טעם של כל אחד ואחד משא"כ היכא דליכא מחלוקת בדבר כלל רק דלמר מהאי טעמא ולמר מה"ט דכו"ע מודים בדין זה אלא דלמר מה"ט ולמר מה"ט מהני אפי' בדאורייתא וא"ש דברי תוס' נדה (ד' נ"ד) הנ"ל דאין סתירה להש"ך ג"כ משום דהתם בין לרש"י ובין לר"ת יש להקל לרש"י משום דס"ל דימים דלידה עולין לספירה ולר"מ דימי נדה שאין רואה עולין כו' עי"ש ודוק ובזה נסתר הראיה מירושלמי סנהדרין שהבאתי

ובעיוני בזה צל"ע ד' רש"י בנדה (ד' ח') ד"ה משום שא דקאי ר"א כוותיה כו' שכתב להכי הלכה כר"א משום דר' אלעזר נמי ס"ל הכי משו"ה הלכה כמותו כו' ע"ש משמע דס"ל לרש"י דהא דקאמר דקאי ר"א כוותי' להכי הלכה כמותו דרבים הוה וקשה לי מהא דיבמות (ד' מ"ו:) דפריך פשיטא יחיד ורבים כו' אע"ג דהתם ג"כ איכא רבים ר"א ור' יהושע ור"ע ומ"מ פריך דיחידי הוי לגבי חכמים שם וע"כ משום דלעולם רבים דחכמים עדיפי וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש יבמות פ' הערל (סי' כ"ט) וכ"כ הק"נ פרק הערל (סי' וא"ו ס"ק י"ט) ע"ש וה"נ וצ"ע]: סעיף ב

ויסוד חקירת השאגת אריה דפשיטא ליה דכיון דמה"ת נוהגת תפילין בלילה (להפוסקים הכי) ואלא מדרבנן משום גזירה לא מיפקע תורת תדיר בהכי כיון דאינו נוהג בלילה הוא רק מדרבנן וכמ"ש

לענ"ד יש להביא ראי' ברורה ולדון בקרקע דלא כהש"א והוא דהנה בנזיר (ד' מ"ז) אמרי' שם במשוח שעבר ומרובה בגדים שהלכו בדרך ופגעו מת מצוה דמטמא יה משוח שעבר ולא מרובה בגדים משום דמשוח שעבר לאו בר עבודה ומרובה בגדים בר עבודה והנה בהוריות (ד' ט': וד' יו"ד.) מבואר דמשוח שעבר שחטא דמביא פר משום דבקדושתיה קאי ומפיק ליה מקרא התם עיי"ש וביומא (ד' י"ב) מבואר דאינו עובד אלא משום איבה [וכ"כ התוס' שם בנזיר ד"ה מרובה בגדים ומשוח שעבר כו' דהמשוח שעבר אינו עובד אלא משום איבה ויעו"ש היכי משכחת לה ויעו"ש במפרש] ואמרי' שם ר"י אמר הלכה כר"י דאם עבד עבודתו כשירה וכ"פ הרמב"ם פ"א מהלכות יה"כ (הל"ג) ועיין בכ"מ שם וכן כתב בחידושי הרשב"א במגילה (ד' ט':) דמה"ת כהן גדול שעבר הרי הוא ככהן גדול והא דאינו עובד אינו אלא מדרבנן משום איבה ועי' פני יהושע שם במגילה (ד' ט') ועיין בירושלמי הוריות (פ"ג הל"ב) ובפ"מ שם א"כ מבואר מזה להדיא דמה"ת כה"ג שעבר וכה"ג שעובד שניהם שוים בקדושה והנה שם בנזיר (ד' מ"ז) אמר דמשוח בשמן המשחה ומרובה בגדים דמטמא מרובה בגדים ולא משוח משום דמשוח עדיף דמביא פר כו' עי"ש ומעתה קשה הא משוח שעבר נמי מביא פר על כל המצות כמבואר בהוריות (ד' י') וכמ"ש אה כן נהי דבמרובה בגדים איכא מעלה דעובד הא לעומת זה בכהן משוח שעבר איכא מעלה דמביא פר והו"ל דשוין הן ואמאי קאמר דמטמא כהן משוח שעבר עכצ"ל משום דאיכא מעלה במרובה בגדים דמביא פר יהכ"פ ועשירית האיפה משלו משא"כ במשוח שעבר כדתנן בהוריות (ד' י"א) עיי"ש ומעתה שפיר מכריע מעלה דמרובה בגדים למשוח שעבר משום דאיכא תרי מעלות דמביא פר יוה"כ ועובד משא"כ בכהן משוח שעבר דאינו עובד רק מעלה דמביא פר על כל המצות כנ"ל. והשתא אי ס"ד כסברת השאגת ארי' דכיון דמדאוריי' שפיר דמי אינו מאבד מעלה דידיה משום גזירה דרבנן: א"כ אכתי הדרא קושיא לדוכתי' אמאי מטמא משוח שעבר הא במשוח שעבר איכא מעלה דמביא פר על כל המצות מאי אמרת דמרובה בגדים איכא תרי מעלות חדא דעובד ועוד דמביא פר יוה"כ ועשירית האיפה להכי מקודש טפי ממשוח שעבר זה אינו דהא כיון דמה"ת משוח שעבר ג"כ עובד אלא מדרבנן אינו עובד משום איבה וכי משום גזירה דרבנן דאמרי דאינו עובד יפקע משוח מקדושתי' כיון דמה"ת עובד א"כ בקדושתי' קאי א"כ אכתי שוין הם. אלא ודאי כיון דסוף סוף מרובה בגדים עובד ומשוח שעבר אינו עובד לא איכפת לן דמה דאינו עובד הוא מדרבנן כיון דמ"מ אינו עובד א"כ הו"ל שפיר מרובה בגדים עדיף. והיינו דמרובה בגדים תדיר טפי ממשוח שעבר נהי דלכל א' יש לו מעלת מקודש מ"מ מכריע במרובה בגדים דהוא תדיר ג"כ והיינו דעובד משא"כ במשוח שעבר נהי דמה"ת יכול לעבוד מ"מ כיון דרבנן גזרו דלא יעבוד לא הו"ל תדיר והכי נמי בנ"ד דנהי דמה"ת לילה זמן תפילין מ"מ כיון דרבנן אסרו להניח אם כן סוף סוף אינו מניח מאבדין תורת תדיר וא"ש

והטורי אבן במגילה (ד' ע') תמה באמת אהא דנזיר דקאמר דמרובה בגדים ומשוח שעבר מטמא משוח שעבר משום דמ"ב עובד ומ"ש אינו עובד הא כיון דמה"ת עובד משוח שעבר דבקדושתי' קאי ואמאי גרע ממרובה בגדים ותירץ דהנך מעלות דנזיר (ד' מ"ז) אינו אלא מעלות מדרבנן יעו"ש ובאמת תירוצו תמוה דבירוש' נזיר (פ"ז סוף הל' א') איתא בהדיא גבי כה"ג ונזיר כו' החליף וטימא עצמו הקל בקדושה עובר אלאו דטומאה עיי"ש אלמא דהנך מעלות הוה מה"ת.