פי אריה נח

זריעה דניחא לי' ע"ש וכ"כ התוס' בב"ב (ד' ב'.) דלהכי נתייאש דווקא אבל לא נתייאש וחושב כל שעה לגדור אינו עובר עליו ע"ש נמצינו למידין מזה דגבי כלאים דאסר רחמנא דווקא דניחא ליה אבל לא ניחא ליה מותר ואינו עובר עליו ועיין תוס' יבמות (ד' פ"ג ב) ד"ה אין אדם אוסר כו' יעו"ש

והשאגת אריה (סימן ע"ז) כתב דגבי שוחט הפסח על חמץ דכיון דתליא בביטול במחשבתיה לכו"ע לא היה לוקה דיכול לומר בטלתי החמץ אם לא שקנה חמץ אחר שש. דאי אפשר לבטל אח"ז איסורו ואפי' למ"ד התראת ספק שמיה התראה הינו דלבסוף עומד הדבר להתברר כגון שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה דהו"ל הת"ס דלמא דקודם שיעבור היום יאכל אבל כשעבר היום ולא אכל נתברר הדבר בזה ס"ל דהת"ס שמיה התראה משא"כ בביטול חמץ דבמחשבתו תליא מילתא מי יודע דלא ביטל יע"ש בש"א ועי' עוד בתוס' פסחים (ד' ס"ג:) שכ' כיון דהמותרה יכול לומר שוגג הייתי פטור יע"ש. [ועיין בנוב"י מה"ת חאו"ח סי' ס"א ובהג"ה מבן המחבר יע"ש] א"כ מעתה נחזי אנן בדידן במקיים ע"י גדר דכיון דקיום בלי מעשה לא היו לוקין עליו א"כ אמאי מחייבים ליה אשעתא דהקפת גדר הרי יכול לומר לא ניחא לי בכלאים ואעקור אותם. ואע"ג דחזינן לבתר הכי דנתייאש הימנו ולא עקר מ"מ בההיא שעתא הו"ל לאו שא"ב מעשה. א"כ ממ"נ אשעת עשיית הגדר כשיאמר דגודר רק בשביל התבואה והכלאים יעקר א"כ בוודאי פטור אעשיית גדר ומה דנשאר אח"כ ונתייאש ההיא שעתא הו"ל לאו שא"ב מעשה א"כ בשעת עשיי' הגדר יכול לומר דיעקרם וליכא התראה כלל דהא תליא במחשבתו ודלמא חשב לעקור כמו בביטול חמץ דלמא ביטל וה"נ דלמא חשב בעת עשיית הגדר דיעקרם וסגי ונפטר אעשיית הגדר כנלע"ד

ומעתה נחזי אנן איך יתפרנס שיטת רב יוסף בריש מ"ק דס"ל דהברייתא כפשוטו דמנכש ומחפה משום זורע ור"ע חומר אף המקיים היה לוקה וע"כ ע"י גדר כמ"ש רש"י ותוס' בע"ג (ס"ד) ואמאי היה לוקה הא מצי למיפטר נפשי' מהתראה דכיון דתליא במחשבתו ויאמר דיעקור הכלאים וישאר כרם כשר ומה שגודר בשביל הכרם כשר ואמאי היה לוקה בשלמא לרבה ניחא דמוקי דכולה ר"ע ומנכש ומחפה משום מקיים א"כ חזינן דניחא ליה דהא מחפה הכלאים אבל לרב יוסף קשה כמ"ש

ונ"ל עפ"י מש"כ התוס' במכות (ד' ט"ו:) דהא דנזיר שהיה שותה יין היה לוקה אע"ג דיכול למישאל אנזירותו והחכם עוקר מעיקרא ולמפרע שתה בהיתר. י"ל משום דאוקמיה אחזקה כמו דהשתא אילו שואל ה"נ לא ישאל אח"כ וכ"כ התוס' בשבת (ד' ד'.) וכ"כ התוס' בגיטין (ד' ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו' ע"ש ובזה יש ליישב קושיית השאגת אריה (סי' ע"ז) הנ"ל וכמ"ש בקו"א שם יעו"ש ואכמ"ל. א"כ מעתה דהנה בחולין (ד' פב:) אמר דאם זרע כלאים ב' פעמים בב' התראות היה לוקה שתים כמו בנזיר ששותה יין כל היום כולו דאם הותרה על כל שתייה ושתייה לוקה הרבה א"כ בזורע כלאים בהתראה ואח"כ מקיים הגדר בהתראה כמו דחייב אזריעה דהא חזינן דניחא ליה מה"ט היה לקי נמי אגדר אח"כ דאוקמי' אחזקה והי' לוקה שתים משום זורע ומשום מקיים בעשיית הגדר דאוקמיה אחזקה כמ"ש התוס' כנ"ל. א"כ לפי"ז לרב יוסף מצינן למימר דהא דמקיים ע"י גדר היה לוקה לר' עקיבא היינו בשזרע מקודם הכלאים דחזינן דניחא ליה ואוקמיה אחזקה:

והיינו כל זה דזרע תחילה ואח"כ קיים על ידי גדר דאוקמיה אחזקה אבל בשקיים ע"י גדר לבד ולא זרע תחילה לא מצינן לומר דלוקה משום מקיים ע"י מעשה דאכתי מצי למיפטר נפשיה דלא ניחא ליה ויעקור אותם כמ"ש א"כ להכי נקיט הרמב"ם סתם דמנכש ומחפה היה לוקה דלא מצי למיפטר נפשיה כלל דהא חזינן דניחא ליה ומקיים ע"י מעשה היה לוקה כמ"ש דהרמב"ם כולה כר"ע עביד וכאוקימתא דרבה משא"כ בשקיים על ידי גדר לחוד לא לקי משום דמצי למיפטר נפשיה להכי סתם הרמב"ם וכתב דקיום אסור ואינו לוקה משום דמצי למיפטר נפשיה והיינו אפי' על ידי גדר כמ"ש. ומה דלא נקיט הרמב"ם היכא דזרע תחלה וקיים אחר כך על ידי גדר דהיה לוקה אף על הגדר משום דהרמב"ם פסק כרבה ולרבה אינו מוכרח זה כלל ואינו מתבאר בגמ' וא"ש ד' הרמב"ם

ובזה י"ל קושיית הטו"א במגילה (ד' י"ג) שהביא ראי' דלרבנן ליכא איסורא מה"ת במקיים דלא כירושלמי רפ"ח דכלאים מהא דגרסי' בסוטה (ד' מ"ג.) דתנן התם אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חוזר מעורכי המלחמה ופריך מהא דתניא דמבריך ומרכיב אינו חוזר ומשני מתני' בהרכבת היתר דחוזר ובריי' בהרכבת איסור במין באינו מינו ויליף מחיללו פרט להרכבת איסור והקשה הטורי אבן דהא שם תניא ולא חנכו פרט לגזלן ופריך לימא דלא כר"י הגלילי דאמר דחוזר מעבירות שבידו ומשני בדעביד תשובה. א"כ יקשה נמי הכא בהרכבת איסור לימא דלא כר' יוה"ג דהא הרכבת איסור ג"כ אסור לקיים כמו כלאי זרעים והשתא ליכא לתרץ דעביד תשובה דהא כל שעה דמקיימו עובר בל"ת דמקיים א"ו דלרבנן ליכא איסור כלל מה"ת ואתיא כרבנן עכתו"ד הטו"א והאריך בזה יעו"ש

ולמ"ש אין ראיה כלל דלמש"כ ממתני' (פ"ה דכלאים) דאם אמר כשאגיע לשם אלקטנו אינו עובר עליו וכמ"ש התוס' בב"ק (ד' ק') דבעי' דומיא דזריעה דניחא ליה וכמ"ש. א"כ אדרבא כיון דע"כ צ"ל בהרכבת איסור דעביד תשובה דאל"כ לימא דלא כריה"ג דאמר דחוזר מעבירות שבידו ועכצ"ל דעביד תשובה א"כ כיון דמיירי ע"כ בעביד תשובה א"כ בוודאי השתא לא ניחא ליה והו"ל כמו כשאגיע לשם אלקטנו א"כ ליכא איסור במקיים כלל ומיושב קושיית הטו"א מהא דסוטה כנלע"ד בזה

ועוד דהא בתוספתא פ"ד דמכות דתניא התם דהמקיים כלאים עובר בל"ת ולא היה לוקה משום דהו"ל