פי אריה נז

מקיים והיינו ע"י מעשה וכסוגיא דידן דס"ל דלר"ע דווקא על ידי מעשה כמ"ש רש"י ותוס' בע"ג ודלא כירושלמי דמביא הכ"מ דס"ל דלר"ע מקיים אף שלא ע"י מעשה חייב א"כ הרמב"ם פסק לגמרי כר"ע דהיינו דמנכש היה לוקה משום דהו"ל מקיים ע"י מעשה אבל במקיים שלא ע"י מעשה דהו"ל לאו שאב"מ אסור ולא היו לוקין והיינו כר"ע וכרבה דמוקי כוותי' בריש מ"ק והיינו דהרמב"ם לטעמיה דפסק במנכש כרבה וכתלמודא דידן דר"ע ס"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו וא"ש

ובתוספתא פ"ד דמכות איתא להדיא דמקיים כלאים עובר בל"ת ולא היו לוקין עליו דתניא התם המשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים עובר בל"ת אבל לא היו לוקין עליהם לפי שאין בהם מעשה זה הכלל כל ל"ת שיש בו כו' וכל שאין בו מעשה לא היו לוקין עליו ע"כ וכתוס' דא פסק הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ (הל' ג') דכ' דלא היה לוקה על בל יראה אא"כ קנה חמץ בפסח דעביד מעשה ע"ש וכ' הרב המגיד שהרמב"ם למד מתוספתא דמכות הנ"ל א"כ ראיה ברורה דלר"ע דווקא ע"י מעשה דאי אתיא כרבנן אפי' איסורא ליכא כדאמרי' בע"ג (ד' מ"ד) דאי רבנן מאי איריא עוקרין אפי' קיומי נמי שפיר דמי ע"ש אלמא דלרבנן אפי' איסורא ליכא א"כ ע"כ ברייתא דמכות הנ"ל אתיא כר"ע ומ"מ לא היו לוקין בלא מעשה א"כ מוכח להדיא דהרמב"ם דפסק דמקיים בלא מעשה לא היו לוקין ואסור היינו משום דהו"ל לשא"ב מעשה וכר"ע כמ"ש וד' הכ"מ צ"ע

וזהו לע"ד שיטת היש מי שאומר שהביא הרכ"מ הנ"ל דכוונת היש מי שאומר כמ"ש דס"ל כשי' רש"י ותוס' בע"ג (דס"ד) דלר"ע דווקא ע"י מעשה היה לוקה אבל באינו עושה מעשה הו"ל לאו שא"ב מעשה וקי"ל דלא היה לוקה ועובר עליו וקושיית הכ"מ תמוה שהקשה ליש מי שאומר דמנ"ל דאיסורא איכא: הא כיון דהרמב"ם פסק כר"ע וס"ל דלר"ע אם ע"י מעשה היה לוקה אבל בלא מעשה הו"ל לאו שאין בו מעשה ועובר בל"ת וכמבואר בתוספתא הנ"ל ומיושב נמי קושיא הב' של הכ"מ שהקשה להיש מי שאומר מירושלמי דאמר הכל מודים שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל בשקיים ע"י מעשה היה לוקה כהדא דתניא המחפה בכלאים היה לוקה אלמא מירושלמי תיובתא והנה כוונת הכ"מ דמירושלמי הוה תיובתי' ע"כ צ"ל כוונתו דליש מי שאומר דס"ל דהא דפליגי ר"ע ורבנן דווקא בעשה מעשה אבל בלא מעשה לכו"ע לא היה לוקה א"כ קשה מירושלמי דאמר דאדרבא דהיכא דעביד מעשה לכו"ע היה לוקה וכי פליגי ר"ע ורבנן באינו עושה מעשה כנלע"ד כוונת הכ"מ ולמש"כ לק"מ דאדרבא דהא מבואר דר"ע ס"ל דלאו שא"ב מעשה לא היה לוקה א"כ ע"כ הא דאמר ר"ע דמקיים היה לוקה ע"כ בדעביד מעשה ובזה פליגי רבנן אפי' ע"י מעשה א"כ אדרבא מתלמודא דידן דס"ל דר"ע ס"ל דלאו שאב"מ לא היו לוקין ע"כ הא דלר"ע מקיים היה לוקה היינו בדעביד מעשה וכמ"ש רש"י ותוס' בע"ג (ד' ס"ד) א"כ תלמודא דידן פליג ע"כ אירושלמי ומיושב קושיית הכ"מ כנלע"ד

ותלי"ת אחר כותבי זה מצאתי לרבינו הגאון בטורי אבן במגילה (ד' י"ג:) שכ' כמ"ש דלרבנן אפי' במקיים ע"י מעשה ג"כ ליכא מלקות ובמקיים שלא ע"י מעשה ליכא איסורא כלל ודלא כירושלמי רפ"ח דכלאים שכ' וז"ל ועל הכלאים פי' לעקור כלאי זרעים הגדילים בשדות ונ"ל דסתמא כר"ע דאמר דמקיים ג"כ היה לוקה דאילו לרבנן מקיים כלאים ליכא איסורא כלל וא"צ לעקור והא ליכא למימר כדאמרי' בירושלמי פ"ח דכלאים כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים מה כר"ע אמר ר' יוסי ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה דלר"ע לאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו ולרבנן לא היו לוקין עליו ומיהו אסור מה"ת כהדא דתניא המחפה בכלאים היה לוקה דע"כ לגמ' דידן ליתא אלא לרבנן ליכא איסורא כלל במקיים אפי' במקיים ע"י מעשה לא היה לוקה וראי' לזה מהא דע"ג (ד' ס"ד) דפריך ואי רבנן מאי אריא עוקרין אפי' קיומי נמי ש"ד וש"מ דלרבנן ליכא איסורא כלל במקיים כו' ועוד דלגמ' דידן מוכח דכי פליגי במקיים ע"י מעשה דווקא דאי שלא ע"י מעשה אפי' לר"ע לאו שאין בו מעשה לא היו לוקין כדמוכח בפ"ג דמכות (ד' ט"ז) כמ"ש התוס' שם ומינה דלרבנן אפי' ע"י מעשה לא היו לוקין עכתו"ד הטו"א. ולקמן נדבר בד' הטו"א אי"ה ותמיהני שלא הביא התוספתא דפ"ד דמכות שהבאתי לעיל דמוכח דע"כ דר"ע דאמר דאף המקיים היה לוקה היינו בדעביד מעשה דקתני דמקיים בעלמא לא היה לוקה דהו"ל לאו שאב"מ דלרבנן ליכא איסורא כלל כדמוכח בע"ג וכמ"ש. עכ"פ מבואר ד' הרמב"ם כמ"ש וזהו ממש שיטת היש מי שאומר הנ"ל

אך ק"ל בדברי הרמב"ם דכ' דהמנכש או המחפה בידו או ברגלו היה לוקה. ובקיום כתב דאסור אפי' בקיום ע"י גדר משמע. מדלא חילק בקיום גופא משמע דמקיים ע"י גדר נמי פטור ואמאי הא כיון דע"י גדר הו"ל מעשה כמ"ש התוס' בע"ג (דס"ד) א"כ היה לוקה נמי בגדר

ועוד ק"ל בסוגיא דמוקי לרבה דכולה ר"ע דמנכש ומחפה היה לוקה משום דר"ע אומר אף המקיים א"כ מנכש ומחפה דמקיים היה לוקה. ל"ל למנקט מנכש ומחפה כיון דהטעם הוא דהו"ל קיום ע"י מעשה אם כן מה"ט אפי' ע"י גדר נמי הו"ל מעשה ולמה ליה למינקט מנכש ומחפה דמשמע דע"י גדר אינו לוקה אתמהה

ונלע"ד דבר מחודש לולא דמיסתפינא והוא. דהנה תנן בפ"ה דכלאים (משנה ו') הרואה ירק בכרם ואמר לכשאגיע לשם אלקטנו מותר כו' והתוס' בב"ק (ד' ק':) ד"ה נתייאש כו' כתבו דטעמא דמילתא משום דגבי כלאים כתיב לא תזרע כרמך כלאים משמע