פי אריה נה

הזיתים (ממלאן עפר) כו' וכל דבר שהוא להניית הקרקע חייב משום חורש עכ"ל ושם עוד (ע"ב) כל דבר שהוא מבחיל את הפירות (שמסייע לבשל הפירות) חייב משום זורע המבריך המרכיב והקרסם המזרד (פירש"י במ"ק ד' ג'. שחותך ענפים לחים יע"ש) ומשקה כו' וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע כו' וקאמר עוד שם דזומר לרב כהנא חייב שתים כו' ההין דגזיז ספוג גומי קורילין חייב משום קוצר ומשום נוטע ההין דגזיז כוסבר כורתי כרפס גרגר כו' חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע עכ"ל הירושלמי הנה מבואר דירושלמי ס"ל כרב כהנא דזומר וצריך לעצים חייב שתים וכמו כן כל מקום שעושה מלאכה אחת מעין ב'. א"כ תקשה גם הירושלמי דסותר א"ע דבזומר וכדומה פסק דחייב שתים כר"כ ובמנכש כמו המצית האור בחישת הקנים דהיינו מנכש או ממלא עפר שתחת הזיתים חייב משום חורש ובמשקה מים לזרעים ואילנות פסק הירושלמי דאינו אלא משום זורע א"כ סתרי אהדדי כיון דבזומר פסק הירושלמי כרב כהנא דחייב שתים

ע"כ נלע"ד כוונת הירושלמי בדקדוק לשונם ז"ל הוא כך דכל דבר שעושה הפעולה בגוף הדבר השייך לה כמו מנכש דעושה המלאכה בגוף הקרקע דחופר הקרקע אעפ"י שמועיל לצמוחי אילנא חייב משום חורש לחוד וכן להיפוך דעושה גוף הפעולה באילן או בזרעים אע"ג דממילא מרפיא ארעא כמו משקה מים לזרעים ואילנות כיון דעיקר המלאכה הוא באילן וזרעים אזלינן בתר הפעולה הנראית חייב משום זורע ולא משום חורש כיון דעיקר המלאכה הוא לאו בקרקע רק בזרעים דכללא דמילתא דכל דבר שהוא עושה המלאכה בקרקע עצמה מיקרי המלאכה אחר הקרקע היינו חורש וכ"ד שהוא עושה המלאכה בצמחים מיקרי המלאכה אחר הצמחים דהיינו זורע וזהו ביאור דברי הירושלמי כל דבר שהוא להניית הקרקע ר"ל דעיקר הפעולה הוא בקרקע שנהנית ממנה בתחילה כמו החופר כו' אע"ג דממילא עושה פעולה טובה בזרעים ואילנות הו"ל חורש וכ"ד שעושה להבחיל הפירות היינו דעיקר המלאכה היא באילנות אע"ג דממילא מרפיא ארעא אזלינן בתר הדבר שהוא עושה בה והיינו דחייב משום זורע וזהו שאמר כל דבר שהוא מבחיל הפירות חייב משום זורע המבריך והמרכיב והמקרסם דהוא בגוף האילן והמשקה כו' אע"ג דממילא מרפיא ארעא חייב משום זורע לבד. אבל בזומר דעושה ב' הפעולות באילן הקצירה והנטיעה אזי חייב תרתי דאיכא הניית קצירה והניית אילן משא"כ במנכש דעיקר הנאה לקרקע דעושה בגוף הקרקע ולהיפוך במשקה מים לזרעים דעיקר הנאה בזרעים אע"ג דממילא מרפיא ארעא להכי במנכש מחייב משום חורש לחוד ובמשקה מים לזרעים חייב משום זורע לחוד כנלע"ד ביאור כוונת הירושלמי

ומעתה יתבאר ד' הגמ' דמ"ק כמין חומר. דבמנכש ומשקה מים לזרעים לרבה משום חורש לחוד ולרב יוסף משום זורע לחוד ע"ז פריך להו אביי בין לרבה ובין לרב יוסף כך בשלמא אי הוה ס"ל לתרווייכו לחלק בין מנכש למשקה מים לזרעים דהיינו דבמשקה מים כיון דעיקר המלאכה בזרעים שהוא להניית פירי אזלי' בתרה דהו"ל זורע לא תיקשי ליחייב נמי משום חורש דהא מרפיא ארעא. משום דאזלינן בתר עיקר המלאכה וכן במנכש כיון דעיקר המלאכה בקרקע והנאתה אזלי' בתרה והו"ל חורש ולא זורע אע"ג דהו"ל ממילא ולא דמי לזומר דתרווייהו באילן והנאת קצירה ונטיעה שוין הן וכדס"ל לירושלמי לחלק בהכי לא הוה קשה מידי אבל השתא לדידך קשיא ולרב יוסף קשיא ר"ל לדידך קשיא אמשקה מים לזרעים משום חורש אין דס"ל לרבה משום חורש לחוד הא כיון דגוף הפעולה בזרעים כיון דמחייבת משום חורש אע"ג דאין החרישה בגוף הקרקע מ"מ מחייבת ליה אחורש כ"ש דהו"ל לחייב משום זורע דהוא בגוף הזרעים והוא להבחיל פירי א"כ הו"ל לחייב במשקה מים לזרעים כ"ש משום זורע וכן לרב יוסף קשיא דמחייב בין במנכש ובין במשקה מים משום זורע לחוד אתמהה בשלמא במשקה משום זורע לחוד משום דהו"ל בגוף הזרעים כמ"ש. אבל במנכש כיון דמחייבת משום זורע אע"ג דאינו אלא ממילא כ"ש דהו"ל לחייב משום חורש דיותר הו"ל בכלל חרישה מבכלל זריעה וכ"ת דכל דבר דעושה מלאכה אחת מעין ב' מלאכות לא מחייב אלא חדא והא אמר רב כהנא הזומר וצריך לעצים חייב שתים א"כ ה"נ בין לרבה ובין לר"י כיון דמחייב רבה במנכש משום זורע אע"ג דהוא עיקר המלאכה בקרקע כ"ש דהו"ל לחייב משום חורש ולחייב תרתי ובין לרב יוסף כיון דמחייב אמשקה משום חורש אע"ג דגוף המלאכה בפירי להבחיל כ"ש דהו"ל לחייב במשקה משום זורע ותרתי ליחייב. א"כ לדידהו דמחייבי אפועל הב' שאין בגוף הדבר כ"ש דהו"ל לחייב אגוף הדבר כמו ברב כהנת דמחייב ב'. אבל אביי בעצמו לא ס"ל כוותייהו אלא כירושלמי דמחלק בין העושה המלאכה בגוף הדבר כמו מנכש דחייב משום חורש לחוד כיון דעיקר המלאכה בקרקע אע"ג דממילא עביד לצמוחי וכן במשקה מים לזרעים כיון דעביד גוף הפעולה בזרעים מחייב משום זורע כמ"ש משא"כ בזומר דב' המלאכות באילן כאחד הקצירה והנטיעה להכי מחייב רב כהנא תרתי ולא קשה מידי מרב כהנא אלא דווקא לרבה ורב יוסף כנלע"ד לפרש ד' הגמ' דבבלי ע"פ הירושלמי הנ"ל והכין שפיר לן למיעבד דלא נימא דגמ' דידן חולק אירושלמי כל מה דמצינן למיעבד

והשתא יתבאר בע"ה דברי הרמב"ם במקור נאמן מים חיים מד' הירושלמי וכתב וז"ל המנכש בעיקרי אילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים. כדי ליפות הקרקע ה"ז תולדת חורש עכ"ל ר"ל האי כדי ליפות הקרקע אכולהו קאי אמנכש כו' היינו דעושה כל הדברים בגוף הקרקע והוא הניית הקרקע כדאמר בירושלמי הכלל כל דבר שהוא להניית הקרקע אינו חייב אלא משום חורש משום דגוף הדבר הוא בקרקע