פי אריה נד

כמו דלרבה מנכש משום מקיים הכי נמי מחפה משום מקיים אבל לא משום זורע א"כ קשה איך הוכיח רבה במכות (ד' כ"א ע"ב) ממתני' דאין חילוק מלאכות ביו"ט דאל"כ יתחייב נמי במחפה משום זורע הא במחפה אינו אלא משום חורש דהא בכלאים לא מחייב במחפה לרבה אלא משום מקיים א"כ בשבת אינו אלא משום חורש ולא משום זורע ולע"ד קושיות אלו צריך ישוב

ע"כ נלע"ד ליישב ולהוכיח מכאן דבר מחודש דבאמת היכא דעביד מלאכה אחת מעין ב' מלאכות ששתיהן יהיו אבות לכו"ע דחייב שתים משום דכיון דהוו במשכן חשיבי וכדאמרי' האי סברא לענין שתי אבות בהעלם אחד משא"כ היכא דעביד מלאכה אחת מעין ב' מלאכות דתרווייהו תולדות אזי בזה ס"ל לרבה ורב יוסף כיון דלא חשיבי לא אמרינן דחייב אמלאכה אחת מעין ב' מלאכות שתים והא דלא קאמר בריש ב"ק (ד' ב'.) ובשבת (ד' צ"ז) האי נפ"מ בין אב לתולדה משום דעדיפה מיניה קאמר רבותא דאפי' שתי מלאכות נפרדות בהעלם אחת כיון דהו"ל אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא וכמ"ש כה"ג התוס' בכתובות (ד' ק' ע"א) ד"ה בוררין כו' יע"ש והארכתי בזה במקום אחר בעז"ה והשתא יתיישב בזה כל הקושיות בחדא מחתא בע"ה. דבאמת הא דסבירא ליה לרבה דמנכש ומשקה מים לזרעים לא מחייב אלא חדא היינו משום דהו"ל תולדות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהל' שבת (הל' א' ב') וכ"כ התוס' בשבת (ד' צ"ז:) וכ"כ רש"י במ"ק (ד' ב':) להכי לא מחייב אלא חדא משא"כ מחפה דהו"ל אב (כמ"ש במק"א) דמחייב עליה בשביעית משום זורע כדתנן במכות ומשקה מים לזרעים פטור וכן עידור דהיינו מנכש מסיק דאינו אלא מדרבנן בשביעית משום דהו"ל תולדות ואתולדות לא מחייב אבל מחפה דחרישה בודאי הוה דהיינו דחורש ממש כדאמר האי תנא בא"י קאי דזרעי והדר חרשי ומני להו באבות בפ' כלל גדול וא"כ הו"ל אב דזורע מדמחייב בשביעית במחפה משום זורע א"כ כיון דמחפה הו"ל תרווייהו אבות החרישה והזריעה להכי אפי' לרבה במחפה היה חייב נמי ביו"ט משום זורע ומשום חורש תרתי אלא משום דאין חילוק מלאכות ביו"ט וכן לרב יוסף בהאי דקטיל אספסתא בשבת (ע"ג) דחייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום זורע דהו"ל קצירה וזריעה ממש והו"ל אב בפירי. משא"כ בזומר וצריך לעצים דהאי קצירה דעצים אינו אלא תולדה דקוצר ולא קוצר ממש וכמ"ש רש"י בשבת (ד' ע"ג:) דכ' להדיא דזומר עצים הו"ל תולדה דקוצר ויתבאר בזה לקמן בע"ה ראי' לזה מכריתות. והשתא שפיר פריך ליה אביי לרבה ורב יוסף דס"ל דהיכא דהמלאכה אחת מעין ב' מלאכות הו"ל תרווייהו תולדות כיון דלא חשיבי לא מחייב אלא חדא מהא דרב כהנא דווקא דס"ל דאפי' בתולדות ג"כ אמרינן דמלאכה אחת מעין ב' מלאכות חייב שתים דאמר זומר וצריך לעצים חייב ב' אע"ג דהו"ל תולדות כמ"ש. משא"כ במחפה וקטיל אספסתא דהו"ל אבות לכו"ע חייב מלאכה אחת מעין ב' מלאכות והכי קא מתרץ לה רבה ברייתא דמנכש ומחפה היה לוקה כולה ר"ע שר"ע אומר אף המקיים ה"ק דבין מנכש ובין מחפה היה לוקה לר"ע במחפה בודאי היה לוקה בלא"ה אפי' לכו"ע משום דהו"ל זורע ג"כ. אלא אפי' במנכש ג"כ היה לוקה משום מקיים ומה"ט במחפה ילקה ג"כ משום מקיים ומיושב בע"ה כל הקושיות וגם קושית הנוב"י בע"ה על נכון: סעיף ב

ואמרתי להעתיק מש"כ בישוב ד' הרמב"ם התמוהים אשר עמעמו בו האחרונים ז"ל לעמוד על מקור דבריו ז"ל ולע"ד יש לי בזה דבר נכון בישובו בע"ה וקרוב לאמיתה כפי ענ"ד והוא

הרמב"ם ז"ל ברפ"ח מהל' שבת (הל' א' ב') כתב וז"ל המנכש בעיקרי אילנות והמקרסם בעשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע ה"ז תולדות חורש כו' (הל' ב') הזומר כו' המשקה צמחין ואילנות בשבת ה"ז תולדות זורע עכ"ל

ותמה הכ"מ ושאר נו"כ דהוא נגד הסוגיא דריש מ"ק (ד' ב':) דאמר שם המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע כו' יע"ש בסוגיא א"כ לרבה בין במנכש ובין במשקה מים לזרעים תרווייהו משום חורש ולרב יוסף תרווייהו משום זורע והרמב"ם עשה פשר דבמשקה כר"י ובמנכש כרבה והניח הכ"מ בתימה יע"ש ובלח"מ

והנוב"י מ"ת חאו"ח (סי' ל"א) הביא בשם הגאון מהר"י ברלין שהקשה לו ז"ל עוד קושיא עצומה דהרמב"ם סותר א"ע דהא בגמ' שם א"ל אביי לרבה לדידך קשיא ולרב יוסף קשיא משום חורש אין משום זורע לא והאמר רב כהנא הזומר וצריך לעצים חיים שתים וקשיא ג"כ לרב יוסף דמחייב משום זורע לחוד הא לרב כהנא מחייב תרתי משום חורש וזורע ע"ש. וכיון דלרב כהנא מחייב במנכש ומשקה כו' תרתי משום זורע ומשום חורש א"כ הרמב"ם דפסק כרב כהנא היה לו לפסוק דחייב במנכש ומשקה כו' תרתי א"כ הרמב"ם אחז החבל בתרי ראשין ועוד הקשה הא בכ"מ קי"ל כרבה נגד רב יוסף בר משדה ענין ומחצה והכא פסק במשקה כרב יוסף ע"כ קושיית הגאון מוהרי"ב ז"ל והגאון נוב"י האריך בזה הרבה למצוא ישוב לזה יע"ש

ולענ"ד דמקור דברי הרמב"ם הוא מירושלמי פ"ז דשבת (הל' ב') וא"כ כמו דדברי הרמב"ם סותרים א"ע כקושיית הגאון מוהרי"ב כמו כן ד' הירושלמי סותרים א"ע ואבאר בע"ה ע"נ כפי הנלע"ד והוא

בירושלמי פ"ז דשבת הל' ב' איתא וז"ל כל דבר שהוא להנאת הקרקע חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ והמדייר (שמעמיד על שדה בהמות לזבל) כו' המצית את האור בחישת הקנים (היינו שמצית האור בחישת הקנים שנשרשו ומעכבין המחרישה) ובאגד תמרים (כמו כן לבערם) הממלא את הנקעים שתחת