פי אריה נג

חטאות ע"כ להרמב"ם לשיטתו משום דבכוורת ותנור וחבית איכא משום בונה א"כ אפיק קושר ועייל בונה. משא"כ לרש"י לשיטתו דבכולהו ליכא בונה ע"כ דאפיק בונה ומעייל קושר. משא"כ להרמב"ם והתוס' ושאר פוסקים דקיי"ל כוותייהו דבכלים נמי איכא בונה. א"כ החשבון הוא כך להרמב"ם ותוס' וש"פ בכוורת דבאמת החשבון י"א חטאות גבי כוורת כ' רש"י הוא עם מכה בפטיש שחותך ראשי הקנים ולהתוס' והרמב"ם הוא בונה דלא צריך לחתוך ראשי הקנים ואי חייטי לפומי' איכא תופר ומכה בפטיש וקושר מפקינן ועייל בונה. נמצא להרמב"ם וסייעתו דנגד חטאת הי"א דמונה רש"י דהוא מכה בפטיש ע"ז מונה הרמב"ם ותוס' לי"א בונה ונגד חטאת הי"ג דמונה רש"י קושר להרמב"ם ותוס' והר"ן והרא"מ מונים מכה בפטיש וא"ש ד' הרמב"ם ותוס' והר"ן והרא"מ ודברינו מוכרחים לשי' הרמב"ם והתוס' דס"ל דחייב ג"כ משום בונה א"כ הו"ל י"ד חטאות ע"כ כמ"ש דאפיק קושר ועייל בונה וא"ש הכל כנלע"ד ומיושב קושיית התוי"ט בע"ה

ונשובה לדברי מעכ"ת ביסוד דבריו שכ' ליישב קושיית התוי"ט דמלבד דלמ"ש בביאור כוונת קושיית התוי"ט דלפי"ז אינו עולה מזור בתי' מעכ"ת דכוונת התוי"ט כמ"ש. (מלבד מש"כ במ"א בחדושי דממתני' אין הוכחה כלל דתיפוק לי' משום זורע וכתב' ראי' משוחט משום צובע ואכמ"ל א"כ אין ראי' כלל ממתני' להוכיח כמ"ש כת"ר). גם מה שדימה בעיקר דבריו דבתופר וקושר הו"ל מלאכה אחת מעין ב' מלאכות לע"ד אינו דהו"ל ממש ב' מלאכות נפרדות דבתחילה תופר ואח"כ קושר א"כ הו"ל ממש ב' מלאכות נפרדות ולא דמיא כלל לעושה מלאכה אחת מעין ב' מלאכות דהתם המלאכה עצמה היא אחת אלא דיוצא ממנה ב' פעולות משא"כ כאן בתחילה תופר ואח"כ מלאכה אחרת שקושר אח"כ וזה פשוט ונסתר כל ד' כת"ר בזה לע"ד

ומה דפשיטא לי' לכת"ר דאנן לא קי"ל כאביי דעושה מלאכה אחת מעין ב' מלאכות דחייב שתים אלא דאינו חייב אלא אחת לא ידעתי היכן מצא דאנן לא קי"ל בזה כאביי דחייב ב' הלא הלכתא פסיקתא כרב כהנא דזומר וצריך לעצים חייב שתים כדאמרי' בשבת ד' ע"ג ב') ובמ"ק רפ"ק (דף ב':) ובירושלמי פ"ז דשבת וכן פסק הרמב"ם בהל' שבת (פ"ח) וכן אמרי' בשבת (ד' ע"ג) אמר רב יוסף האי מאן דקטיל אספסתא חייב שתים והלכות פסוקות הן אלמא דהעושה מלאכה א' מעין ב' מלאכות חייב שתים ומה דקשה בד' הרמב"ם רפ"ח מהל' שבת (הל' א' ב') דפסק דבמנכש חייב משום חורש ומשקה מים לזרעים חייב משום זורע ולא פסק דחייב שתים בכל חדא כמו דמדמה הגמ' במ"ק (ד' ב':) לר"כ. יתבאר לפנינו (סעי' ב') בע"ה

וראיתי להעתיק למעכ"ת מש"כ בסוגיא דרפ"ק דמ"ק (דף ב':) בעה"י ליישב קושיית הנוב"י וגם מה שהקשיתי עוד בזה הרבה

הנוב"י מ"ת חאו"ח (סי' ל"א) תמה בהא דאמר במ"ק שם דמנכש ומשקה מים לזרעים דרב יוסף אמר משום זורע ורבה אמר משום חורש ופריך לי' אביי משום זורע אין משום חורש לא דלא מחייב תרתי בין במנכש ובין במשקה מים לזרעים והא אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים וכן פריך לרבה משום חורש אין משום זורע לא והאמר רב כהנא. והקשה הנוב"י ל"ל לאביי למיפרך ארב יוסף מרב כהנא הו"ל למיפרך מרב יוסף אדרב יוסף דאמר בשבת (ד' ע"ג) דהאי מאן דקטיל אספסתא דחייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום זורע אלמא דרב יוסף גופי' ס"ל דהעושה מלאכה אחת מעין ב' מלאכות חייב שתים ועי"ש בנוב"י. ואנא אוסיף מיא ואוסיף קימחא לפענ"ד

וק"ל ג"כ ל"ל לאביי למיפרך ארבה מרב כהנא מרבה אדרבה הו"ל למיפרך דהנה במכות (ד' כ"א:) קאמרי' אהא דתנן דיש חורש תלם א' ומחייב שמונה לאוין כו' ומשום חורש בכלאים ובשביעית וביו"ט וקאמרי' דהאי חורש היינו מחפה כדאמר ר' ינאי ור' יוחנן ופריך ולילקי נמי משום זורע ביו"ט כיון דמחפה הו"ל זורע ומשני רבה זאת אומרת דחילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט עי"ש והנה הגי' שם מוכרח דהוא רבה דהא בפסחים (ד' מ"ז:) קאפריך לי' אביי לרבה דאמר אמרי' הואיל כו' והא מר הוא דאמר חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט כו' יע"ש אלמא דהגי' הוא רבה. וקשה איך הוכיח רבה ממתני' דאין חילוק מלאכות ליו"ט מהא דאינו מחייב במחפה במתני' שם נמי משום זורע כמו משום חורש א"ו משום דאין חילוק מלאכות ליו"ט. דלמא לעולם יש חילוק מלאכות והיכא דעושה ב' מלאכות נפרדות בהעלם אחת חייב שתים והא דאינו מחייב במתני' בחורש דהיינו מחפה שתים משום חורש ומשום זורע משום דהו"ל מלאכה אחת מעין ב' מלאכות דאפי' בשבת גופי' אינו חייב אלא אחת כמו דס"ל לרבה במ"ק (ד' ב') במשקה מים לזרעים ומנכש דאינו חייב אלא משום חורש משום חורש אין ומשום זורע לא אלא ודאי מדהוכיח רבה במכות זאת אומרת דחילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט מדלא מחייב במחפה שתים ש"מ דס"ל דבשבת כה"ג הי' מחייב שתים אלא דביו"ט אין חילוק מלאכות א"כ הו"ל לאביי במ"ק (דף ב') למיפרך ארבה דאמר דבמשקה מים לזרעים ומנכש דאינו חייב אלא חדא ולא שתים ע"כ דס"ל דעושה מלאכה אחת מעין ב' מלאכות חייב אחת א"כ תקשה מרבה דמכות (ד' כ"א) א"כ הו"ל לאביי למיפרך מרבה אדרבה טפי ולא מדרב כהנא

ועוד ק"ל הא שם במ"ק (ד' ב':) פריך לרבה דאמר מנכש משום חורש מהא דתניא המנכש והמחפה בכלאים היה לוקה ר"ע אומר אף המקיים ולרבה דאמר מנכש משום חורש חרישה בכלאים מי איכא ומשני רבה כולה ר"ע היא מנכש ומחפה משום מקיים אלמא