פי אריה נ

והו"ל מלאכה שאצ"ל ור"ש היא א"כ מבואר דר"מ דס"ל דאפי' שלא לצורך ג"כ חייב משום דס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב לשיטת רש"י

ובירושלמי פ"ז דשבת (הל' ב') וכן איתא בירושלמי דביצה פ"א (הל' ג') מוכיח דר' מאיר ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב דמדאמר ר"י ר"י ור"ש אמרו דבר אחד דמשאצ"ל פטור ולא אמר שלשתן אמרו ד"א היינו ר"י יר"ש ור"מ ש"מ דר' מאיר ס"ל דמלשאצ"ל חייב ע"ש ומעתה נחזי דבשבת (ד' ע"ה:) קאמר מתני' דכל הכשר כי' דלא כר"ש ולפירש"י הוא דלא כר' יודא ג"כ א"כ ע"כ כר' מאיר אתיא ועוד דסתם משנה ר"מ דהא בכמה דוכתי' פריך מסתם משנה אר' מאיר כדפריך בעירובין (ד' צ"ו:) וכן בגיטין (ד' ד':) ואפי' מסתם ברייתא פריך אר' מאיר היכא דסמיך אסתם משנה כמ"ש התוס' בגיטין (ד' נד'.) ד"ה דם שנטמא כו' ועיין בתוס' ב"ק (ד' ק'.) ד"ה מחיצות הכרם כו' ע"ש וברא"ש שם ובפ"ח שם א"כ כיון דמתני' ר' מאיר הוא ור' מאיר ס"ל דמלשאצ"ל חייב וכמבואר בירושלמי ומ"מ ס"ל כללא דכל הכשר להצניע אלמא דאפי' מאן דאמר דמלאכה שאצ"ל חייב ג"כ ס"ל כללא דכשר להצניע ועיין

אך קשיא לי דכיון דר' מאיר ס"ל דמלשאצ"ל חייב א"כ ע"כ דס"ל דמקלקל בחבורה פטור לשיטת רש"י בשבת (ד' ק"ו) א"כ קשה מר"מ אדר"מ דבשבת (ד' קל"ז) קאמר ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י בשהיו לו ב' תינוקות למול כו' משמע להדיא דווקא שהיה ב' תינוקות דהו"ל טעה בדבר מצוה כו' אבל אי היה לו רק תינוק אחד למול דליכא טעה בדבר מצוה חייב כשמל של אחד בשבת בשבת. ואמאי הא כיון דר"מ ס"ל ז מלשאצ"ל חייב א"כ ס"ל דמקלקל בחבורה פטור א"כ כיון דמל של אחד בשבת בשבת א"כ הו"ל מקלקל בחבורה ופטור

ומזה יהיה ראיה לכאורה לשיטת הש"ך ביו"ד (סי' רס"ב) דבתוך שמונה שמל דקיים מצות מילה וא"צ להטיף דם ברית א"כ לא הו"ל מקלקל כלל דהו"ל מתקן גברא אבל לשיטת הסוברים דבתוך זמנו שמל צריך להטיף דם ברית דלא קיים המצוה כלל א"כ הוה ליה מקלקל בחבורה ופטור

ותלי"ת דאח"ז מצאתי להשאגת ארי' (סי' נ"ב) בהל' מילה דעמד ע"ז דכיון דאי נאמר בתוך זמנו דהו"ל מעוות שאינו יכול לתקון א"כ אמאי בשמל של א' בשבת בשבת דחייב הא הו"ל מקלקל בחבורה ותירץ דכיון דעכ"פ דנהי דמצות מילה לא קיים אבל עכ"פ ערל לא הוה יע"ש

ולענ"ד נראה לתרץ קושיית הש"א על נכון בע"ה דהנה ביבמות (ד' ע"א) קאמבעיא ליה ערלות שלא בזמנה היינו תוך שמונה אי מעכבת בתרומה היינו אי מותר לערל קטן תוך שמונה לסוכו שמן של תרומה. ועלתה בתיקו והנה הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' תרומות הל' ז') פסק דערלה שלא בזמנה מותר בתרומה שכ' ז' ימים מותר לסוכו בשמן של תרומה וקשה הא ביבמות עלתה בתיקו א"כ הו"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וע"כ נלע"ד משום דבירושלמי פ' הערל (הל' א') מפשט פשיטא ליה דערלה שלא בזמנו מותר בתרומה דהכי איתא התם ר' אחא בשם ר' תנחום ביר"ח אין ערלה אלא משמיני והלאה כו' לילי שמיני מה את עביד לה והיינו דקא מבעיא ליה ליל שמיני כהגיע זמן חשבינן ליה ולילה לאו מחוסר זמן או דלמא כיון דלילה לאו זמן מילה הו"ל ערלה שלא בזמנו ומותר ופשיט ליה מהא דתניא ליל שמיני נכנס בדיר להתעשר אלמא דלילה לאו מחוסר זמן אע"ג דאינו ראוי להקרבה ה"נ במילה אע"ג דאינו ראוי למילה הו"ל כהגיע זמנו ותני נמי הכי כל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של תרומה ומותר לסוכו שמן של תרומה משמע אבל לא ליל שמיני ולהכי כתב הרמב"ם לשון הברייתא דירושלמי יבמות כל שבעת ימים מותר לסוכו כו' אבל לא ליל שמיני וכה"ג כתב הש"ך ביו"ד (סי' קמ"ה סק"א) דכל היכא דבבבלי מספקא ליה ובירושלמי פשיטא ליה פסק הרמב"ם כירושלמי וצל"ע ברמב"ם פ"ב מהל' מא"ס גבי פירשה מקצתה דפסק דהו"ל ספק משום דעלתה בתיקו בחולין (ד' ס"ז:) ובאמת בירושלמי בפ"ח דתרומות אמר בפשיטות דפי' על שפתה אסור יע"ש ובמק"א הארכתי בזה] א"כ לפי"ז יתיישב קושיא הנ"ל דלמאי דאמרינן בפסחים (ע"ג.) דהשוחט חטאת בחוץ לע"ג בשבת חייב ופריך מאי תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אבמ"ה דהיינו תיקון כל דהו יע"ש ובפירש"י ובצל"ח שם א"כ למש"כ בשם ירושלמי דבליל שמיני אסור ערל קטן לסוכו בתרומה א"כ הו"ל שפיר תוך זמנו תיקון כל דהו הא דיכול לסוכו בשמן של תרומה וכל היכא דאיכא תיקון כל דהו לא הוה מקלקל בחבורה כדאמר בפסחים כנ"ל וא"ש

אולם מה דק"ל בדברי הרמב"ם דכאן בפי"א מהל' תרומות כתב דשבעה ימים מותר לסוכו והוא מברייתא דירושלמי כמ"ש והנה בירושלמי שם דתליא אי אמרי' לילה מחוסר זמן אי לאו דמביא מהא דתניא ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר אלמא דליל שמיני הו"ל כהגיע זמנו וה"נ אסור בליל שמיני לסוך אע"ג דאינו ראוי למול עד ביום. ומביא עוד ברייתא דקתני ז' ימים מותר להאכילו כו' משמע אבל ליל שמיני אסור משום דהו"ל כיום שמיני א"כ מבואר דס"ל להרמב"ם דלילה לאו מחוסר זמן

והכ"מ בפ"ו מהל' בכורות (הל' י"ד) כתב וז"ל ודע דאמרי' פ"ק דזבחים (ד' י"ב) ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר דלילה לא הוה מחוסר זמן ואיני יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל וכתב הקרבן עדה בירושלמי יבמות פ' הערל (הל"א) ליישב דסמך אמש"כ שם בהל' בכורות (פ"ו הל' ט"ו) לפיכך הלוקח טלאים בתוך ז' ימי הלידה כשמגיע זמנם חייב לעשרן משמע דווקא תוך שבעה אבל לא בליל שמיני גם בפ"ג מהל' איסורי מזבח (הל' ח') כתב וכל שבעת הימים נקרא מחוסר זמן ע"כ ש"מ דווקא שבעת ימים אבל לא בליל שמיני ע"כ ד' הקרבן עדה

ותימה לע"ד דהא הרמב"ם פסק בפ"ג מהל' מחוסרי