פי אריה מט

אלא כת"ק דפליגי עלי' כן פי' הקונטרס שם וקשה לרשב"א הא דאמר הכא מ"ד דם נדה כ"ש עצי אשירה. מנ"ל דלמא סבר כרבי יהודה דמחייב בעצי אשירה דמצניע ליה לשריפה ע"כ ד' תוס'

והקשה כת"ר הלא להרשב"א בתוס' לשיטתו לק"מ דשם בשבת (ד' צד.) בתוס' ד"ה את המת כו' הביא הרשב"א ראיה דר' יהודה ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב מהא דס"ל לרבי יהודה דמשמשי ע"ג (בימים הקדמונים) חייב כשמוציאו ע"ש א"כ ע"כ ר"פ דאמר הכא דדם נדה פטור ע"כ דס"ל דמלשאצ"ל פטור דלא גרע מכזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ דלמ"ד מלשאצ"ל חייב משום דהוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה כדפירש"י שם. א"כ ה"נ בדם נדה דמטמא אף במשא כדאמר בנדה (ד' נ"ד) א"כ חשובה הוצאתו שלא לטמא אלא ע"כ דמתני' ס"ל כר"ש דס"ל דמוציא כזית מן המת ומן הנבילה פטור דמלשאצ"ל פטור ולהכי בעצי אשירה פטור א"כ מה"ט בדם הנדה. א"כ להרשב"א לטעמי' אי דס"ל דעצי אשירה חייב ה"נ בדם הנדה דאין לחלק ביניהם ע"כ תורף קושיית כת"ר וקושיא מפוארה היא ובקשתו להשיבו

תשובה בע"ה נלע"ד ליישב קושייתו עפ"י מה שכ' המשנה למלך (פי"ד מהל' אבל) שכ' ליישב ד' הרמב"ם דבפ"א מהל' שבת (הל' ז') פסק דמלאכה שאצ"ל חייב כר' יהודה ובפי"ח מהל' שבת (הל' כ"ב) פסק דדם נדה פטור וכ"ש עצי אשירה וכמ"ש הרב המגיד שם דכיון דאינו כשר להצניעו בשום שיעור לא יתחייב והיינו ע"כ דלא כר"י דאמר דמשמשי ע"ז חייב דהוצאתו כטומאתו וכ"פ בפי' המשנה דלא כר' יודא במשמשין ומ"מ פסק דמלשאצ"ל חייב וכן פסק כת"ק דמתני' שבת (ד' צ"ג) דהמוציא כזית מן המת כו' חייב ובדם נדה ועצי אשירה פסק דפטור ולכאורה מזכה שטרא לבי תרי ותירץ דבאמת אפי' לר' יודא דס"ל דמלשאצ"ל חייב מ"מ בעינן דיהיה כשר להצניעו שיהיה ראוי לאיזה דבר ומה"ט לכזית מן המת כו' דראוי לכלבא ושונרא דמיירי במת עו"ג דמותר בהנאה וכמ"ש התוס' בב"ק (ד' י') וכדמוכח מסנהדרין (ד' י"ט) גבי הא דקאמר במאה ערלות פלשתים דחזי לכלבא ושונרא יע"ש. אבל דם נדה ועצי אשירה דאין ראוי ליהנות מהן אינו כשר להצניען ואין מצניעין כמוהו ור' יודא באמת ס"ל דלא בעי' כשר להצניעו אלא דכיון דמצניעין אותו למצות שריפה סגי בזה ואנן לא ס"ל בזה כר' יודא אלא דבעינן דיהיה כשר להצניען ליהנות מהם וכיון דדם נדה ועצי אשירה אינו ראוי ליהנות מהם להכי פסק הרמב"ם דדם נדה ועצי אשירה פטור אע"ג דס"ל דמלשאצ"ל חייב משום דשאני הני דאינו ראוי לכלום. אבל ר' יודא ס"ל דלא בעינן כשר להצניעו שיהיה ראוי ליהנות מהם אלא כיון דמצניעין לשריפה סגי וזהו שכתב רש"י בשבת (ד' צ'.) דמתני' דקתני כל הכשר להצניעו דלא כר' יודא דלר"י לא בעי' כשר להצניעו ע"כ תו' דברי המל"מ א"כ נמצינו למידין מזה דאפי' אי נימא דמלשאצ"ל חייב מ"מ בעינן כש להצניע א"כ מה"ט אפי' לר"י דס"ל דמלשאצ"ל חייב מודה ג"כ דבעינן כשר להצניע אלא דבהא פליג וס"ל כיון דאיכא לקיומא מצות שריפה הו"ל כשר להצניע לקיומא מצות שריפה ורחמנא אחשבי' לאיסורא כפירש"י לקמן (ד' צ'.) ע"ש דהא רוצה בקיומא למעוטי תפלה תבא עליו ברכה כדאמרי' בע"ג (דס"ג) וזה שכ' התוס' מנ"ל דלמא סבר כר' יודא דמחייב בעצי עשירה דמצניע ליה לשריפה עכ"ד תוס' מבואר מדבריהם דר' יודא נמי ס"ל כללא דכשר להצניע אלא דס"ל דזהו מיקרי כשר להצניע לקיומא מצות שריפה א"כ עצי אשירה עדיף מדם נדה דעצי אשירה איכא מצוה בשריפה ורחמנא אחשביה משא"כ בדם נדה כנלע"ד סברת תוס' אבל רש"י ס"ל דר' יודא ל"ל כלל כללא דכשר להצניע וכמ"ש המל"מ ומיושב קו' תוס' וקו' כת"ר כנלע"ד ועיין

ובזה נלע"ד ליישב קושיית החכ"צ בתשובה (סי' קי"ח) והפנ"י דבשבת (ד' ע"ח.) גבי הא דתניא מודים חכמים לר"ש במוציא שופכין ברביעית ופריך שופכין למאי חזו כו' והקשו תוס' דמאי פריך אברייתא ולא פריך אמתניתין דתנן נמי כל השופכין ברביעית יע"ש בתוס'

והקשה החכ"צ והפני יהושע דקושיית תוס' לק"מ דאמתניתין לא מצי פריך די"ל דמתני' אתיא ר"י דס"ל דמוציא מת ושרץ חייב דמשאצ"ל חייב א"כ מה"ט בשופכין לר' יודא ג"כ חייב דמלשאצ"ל חייב אבל בברייתא דקתני' ומודים חכמים לר"ש במוציא שופכין ברביעית דחייב א"כ מבואר דלר"ש בוודאי חייב והא לר"ש דס"ל דמלשאצ"ל פטור א"כ קשה שופכין למאי חזי ע"כ תו"ד החכ"צ ופנ"י

ולמ"ש א"ש ד' תוס' דבשלמא במוציא כזית מן המת ונבילה ושרץ א"כ איכא כשר להצניע דראוי לכלבא ושונרא דמותר בהנאה וכמ"ש המשנה למלך וכן בעצי אשירה לר"י דס"ל דכיון דמקיים מצות שריפה בעצי אשירה א"כ הו"ל כשר להצניע וכמ"ש התוס' לעיל. אבל בשופכין דנהי דמלשאצ"ל חייב אבל מ"מ בעינן כשר להצניע וכיון דלא חזי למידי לא הו"ל כשר להצניע כלל דהא אפי' לר' יודא נמי בעינן כשר להצניע אלא דס"ל דעצי אשירה נמי כשר להצניע לקיומא ביה מצות שריפה ורחמנא אחשבי'. א"כ שפיר הקשו תוס' (ד' ע"ח.) דאמאי לא פריך אמתניתין שופכין למאי חזו דהתוס' לשיטתייהו (ד' ע"ה:) דס"ל דלר' יודא נמי בעי' כשר להצניע וכמ"ש. א"כ אפי' תימא דמתני' ר' יודא דמלשאצ"ל חייב אבל כיון דשופכין לא חזו למידי א"כ ליכא בהו כללא דכשר להצניע משא"כ בעצי אשירה דמצניעין אותו לשריפה ורחמנא אחשבי' וא"ש כנלע"ד

ויש להכריח כסברת המשנה למלך דאפי' אי נימא דמלשאצ"ל חייב מ"מ בעינן כשר להצניע דלקמן בשבת (ד' ק"ו:) איתא דהצד חגבים צרעין ויתושין חייב דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שבמינו ניצוד חייב שאין במינו ניצוד פטור ופירש"י אין במינו ניצוד צרעין ויתושין שאינן לצורך ולקמן (ד' ק"ז.) תנן ושאר שקצים ורמשים שלא לצורך פטור פירש"י דאין במינן ניצוד