פי אריה מה

מנ"פ אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש ניתר משום לחי מאי אמרת תרווייהו כהדדי הו"ל ספק דבריהם וקשה הא הו"ל ספק בדשיל"מ בטלטול דלמחר יטלטל בהיתר גמור אף דטלטול דהיום יפסיד

וא"ל דלמש"כ התוס' שם בשם הר"ר שמעי' משום דהו"ל כעין ס"ס ברוב צדדין יש להקל זה אינו. ואעתיק ד' התוס' מפני שיש לי ביסוד ד' התוס' משא ומתן והוא דהנה התוס' שם בד"ה ספק דדבריהם כו' הקשו וז"ל וא"ת תיפוק ליה דקיי"ל בפירקין (ד' ט"ז) דפרוץ כעומד מותר וי"ל דהכא קיימינן אליבא דרב הונא ברי' דרב יהושע דאי"ל לקמן דפרוץ כעומד אסור וא"ת אמאי הוה ספק דדבריהם הא קיי"ל דבידי אדם אפשר לצמצם כו' וי"ל הואיל ואי אפשר לצמצם אלא על ידי טורח גדול לא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק דבריהם כו'

[הג"ה בד' התוס' אלו יישבתי בחי' ליו"ד (סי' צ"ח) פסק התו"ח שהביאו הש"ך (בסי' צ"ח ס"ק ז') שכ' אפי' נפל חלב לבשר עוף שהוא דרבנן אפי' הכי אם נשפך אסור הואיל וטכ"ע דאוריי'

ותמה הש"ך שם הא בשר עוף בחלב דרבנן וחולק עליו יעו"ש ולע"ד ד' התוס' נכונים דלמש"כ התוס' כאן בעירובין (ד' ה') דבסד"ר היכא דאפשר לברר בלי טורח צריך לברר ועיין בפמ"ג ביו"ד (סי' ק"י) וה"נ אפשר לברר בלי טורח ע"י קפילא וכן נלע"ד להביא ראי' מד' הרשב"ם ב"ב (ד' קמ"ג.) ד"ה כשהוא תורם כו' יע"ש וקישות הוא תרומת ירק דרבנן א"ו כיון דאפשר לברר בקל ע"י בדיקת הקישות אי מתוק אי לאו ועיין ברכות (ד' כ"ה) גבי ספק מי רגלים כו' ואפ"ל דהתם משום כבוד הבריות לא הצריכו לברר ועיין בברכות (דף נ"ג) היה הולך בכרך כו' בודק אחריו אם ישראל הוא מברך ועיין כ"מ פ"ז מהל' חו"מ עכ"ה]: וה"ר שמעי' פי' דמצי' למימר דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם והא דפרוץ כעומד מותר משום דהוה כעין ס"ס שמא עומד מרובה ואפי' כי לא נפיש ושוו כהדדי מותר והשתא שפיר קרי ליה ספק דבריהם אך קשה מאי איריא ספק דבריהם אפי' בדאורייתא נמי שרי כיון דההיתר קרוב מן האיסור כו' וי"ל דהא דשרי הכא אי פרוץ נפיש היינו בח' אמות מצומצמות אבל שמא יש מעט יותר ואפי' אי פרוץ נפיש איכא ד' אמות ולכך לא שרי אלא בס' דברי' עכ"ל וכתב מהרש"ל נ"ב משום דהוה האיסור קרוב מן ההיתר לסוגיא דילן דס"ל דפרוץ כעומד אסור עכ"ל כוונתו בזה דבאמת להרר"ש דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם א"כ בכל פרוץ כעומד איכא ג' צדדים דלמא עומד נפיש ודלמא פרוץ נפיש ודלמא כהדדי. א"כ לר"פ דס"ל דפרוץ כעומד מותר דהכי אגמרי' רחמנא כו' א"כ איכא תרי צדדין להתיר בכל פרוץ כעומד חדא דלמא עומד נפיש ועוד דלמא כהדדי ואינו אלא מיעוט לאיסור דלמא פרוץ נפיש. אבל לרב הונא ברי' דרב יהושע דס"ל דפרוץ כעומד אסור דהכי אגמרי' רחמנא למשה גדור רובא א"כ בכל פרוץ כעומד איכא תרי צדדין לאיסור דלמא פרוץ נפיש ועוד דלמא כהדדי ואסור. ואינו אלא חד צד להיתר היינו דלמא עומד נפיש א"כ סוגי' דילן ע"כ ס"ל כר"ה בריה דרב יהושע דאי דס"ל כר"פ ולהרר"ש לר"פ איכא תרי צדדין להיתר דלמא עומד נפיש ודלמא פרוץ כעומד מותר. ואינו אלא מיעוט דלמא פרוץ נפיש וגם איכא ד' אמות במשוייר כיון דא"א לצמצם ואינו נידון משום לחי א"כ אמאי צ"ל ספק דבריהם ע"כ כרב הונא בריה דר' יהושע אזיל סוגיא זו ולרב הונא ברדר"י כאן איכא תרי צדדין לאיסור היינו דלמא פרוץ נפיש וגם יש ד' אמות במשוייר דאינו נידון משום לחי ודלמא פרוץ כעומד ואסור לר"ה ברי' דר' יהושע א"כ אע"ג דאיכא רוב צדדין לאיסור מ"מ שרי בדרבנן ע"כ כוונת התוס' ומהרש"ל אלמא דאדרבא דלשיטת ה"ר שמעיה מקילינן יותר בדרבנן אפי' בדאיכא רוב צדדין לאיסור מ"מ מותר בדרבנן וקשה הא הו"ל ספיקא דרבנן בטלטול ולהרי"ף והרמב"ם וסייעתם דטלטול ג"כ הו"ל דשיל"מ ואמאי מקילינן בדרבנן ומה גם ברוב צדדין להחמיר מקילינן אתמהה [דברינו אלה לפי שיטת מהרש"ל ל בכוונת תוס' אבל באמת למאי דמסקי התוס' דשוה בשוה מצומצם לא שכיח א"כ ליכא רוב צדדין לאיסור אלא סמוך מיעוטא לפלגא והארכתי בזה בתש' במק"א בע"ה ודו"ק]

אך ביסוד ד' הרר"ש יש לי בזה מקום עיון דנראה דס"ל דבדרבנן אפי' רוב צדדין להחמיר ג"כ מקילינן וכן דעת התוס' לקמן בעירובין (ד' ל"ה ב') בד"ה ספק לא טבל כו' שכ' הך ס"ס נקיט משום רבותא דסיפא דאפי"ה בטומאה קלה טהור והיינו דס"ל להתוס' דבס"ס להחמיר מקילינן שם בטומאה קלה וכן כתב הרע"ב (בפ"ב דמקוואות) אבל הרמב"ם בפ' יו"ד מהל' מקוואות ס"ל דאו או קתני אבל היכא דאיכא ס"ס להחמיר אף בדרבנן מחמירינן ויעויין במל"מ (פ"ד מהל' בכורות) ובפ"ח מהל' שאר אה"ט (הל' ה') ובפ' יו"ד מהל' מקוואות (הל' ו) יע"ש ולפי' הרמב"ם ע"כ לא ס"ל כפי' הרר"ש וע"כ דס"ל כתירוץ קמא דהתוס' דמשום דאיכא טירחא רבא לא אטרחוהו רבנן למדוד

ויש להביא ראיה לשיטת התוס' והרר"ש דבדרבנן אפי' איכא ס"ס להחמיר מקילינן מהא דעירובין (ד' מ"ג.) גבי בעיא דרב חנניא אי יש תחומין למעלה מיו"ד אי לאו ובעי למיפשט מהא דעובדא דר"ג ור"י דהלכו בספינה אא"ב דיש תחומין משו"ה רצו אא"א דאין תחומין אמאי רצו כו' וקשה דלמא ספוקי מספקא להו אי יש תחומין אי לאו כדאמר לקמן האי תנא ספוקי מספקא ליה כו' וא"כ איכא ס"ס להחמיר דלמא יש תחומין ואת"ל אין תחומין דלמא פ"א היה הספינה למטה מיו"ד וכשהיה בתוך יו"ד פעם אחת אפילו באמצע יום השבת אסור כמבואר (בסי' ת"ד) בב"י בשם הרשב"א ורי"ו וכן מבואר בתוס' (ד' מ"ה ע"ב) ד"ה ליקני שביתה כו' א"כ הו"ל ס"ס להחמיר להכי החמירו א"ו כשיטת התוס' (ד' ל"ה) והרר"ש דבדרבנן אפי' תרי צדדין להחמיר ג"כ מקילינן ושפיר מקשה אמאי רצו. וצ"ע: