פי אריה מג

דווקא במקום זה וא"כ הו"ל רובא דעלמא מיעוט לגבי רובא דמסתמא מהכלי נפל מטעם מקום דהו"ל סימן ומטעם רוב ג"כ אתינן עלה דלא מתרמי וכמ"ש התוס' הנ"ל ולהכי חייב להכריז ג"כ מטעם רוב א"כ הו"ל הסברא דלמא מכלי נפל רוב לגבי דלמא מדעלמא נפיל והא דלא מהדר אפי' לגבי פירי דלא הוה סימן היינו משום דאיכא הוכחה דלאו מכלי נפיל וא"ש קושיית קצוה"ח על נכון בע"ה

ובזה ירווח לן ליישב קושיית קצוה"ח שם שהקשה על הב"ש באה"ע (סי' י"ז ס"ק ס"ט) שכ' הב"ש וכל זה איירי שנמצא בבגדים אשר לבוש ארנקי או נמצא בידו טבעת אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי יש לומר הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמות דינים אלו להא דאמרי' בפ' א"מ אם נמצא פירות סמוך לכלי כמ"ש בחו"מ (סי' רס"ב) עכ"ל הב"ש. וכ' ע"ז הקצוה"ח ופשיטותא דידי' לא נדע דנראה דהוא דומה ממש להך דהכא עכ"ל והניח בקושיא ולמש"כ א"ש ולק"מ. דע"כ לא אמרי' דמצא פירות סמוך לכלי דשל בעל הכלי אלא מטעמא דכתיבנא דהו"ל מטעם מקום דלא שכיח שיאבד אדם אחר פירות דווקא סמוך לכלי זה ומהדרי אפי' לכלי וכמ"ש התוס' דב"מ אבל כ"ז אינו אלא סימן בינוני א"כ כ"ז בממון דמהני סימנין בינונין מתקנת חז"ל אבל באי' א"א דקי"ל דלא מהני סימנים אמצעיים דספוקי מספקא דלמא סימנים בינונים לאו דאורייתא ובעינן דוקא סימנין מובהקים כמו נקב בצד אות פלוני כמבואר בש"ס ופוסקים באה"ע (סי' י"ז) א"כ כיון דנמצא סמוך לו אינו אלא מטעם סימן מקום וסימן מקום לא מהני באיסור א"א וזה ברור ומיושב קושיית קצוה"ח

אבל מה שהקשה הקצוה"ח על הרא"ש דב"ב עוד מהא דע"ג (ד' נ') גבי אבנים שנמצאו בצד מרקוליס במקורבות כו"ע לא פליגי דאסור ולפירש"י תוך אמה סמוך למרקוליס תלינן דממרקוליס נפיל. ולשי' תוס' בתוך ד"א יע"ש. ואמאי הא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והאבנים המקורבים למרקוליס הם רק מעלמא והניח בצ"ע לכאורה הוא קושיא אלימתא דהכא ליכא לשנויי כדכתיבנא בנא לעיל דבשלמא במצא פירות לפני הכלי הו"ל רובא דלא מתרמי דאדם אחר יאבד אותם פירות דווקא סמוך לכלי ומהדר הכלי אפי' לגבי פירי משא"כ במרקוליס נהי דשכיחי ועבידי דמיסתרגי באבני מרקוליס וכדאיתא כה"ג ברפ"ק דנדה (דף ד'.) גבי כיכר ע"ג הדף ומדף טמא תחתי' כו' ואמר ר"א לא נצרכא אלא למקום מדרון וכדפירש"י דראוי לפול מע"ג מדרון יע"ש. אבל מ"מ אטו לא שכיח אבנים מהשדה קודם שנעשה המרקוליס דבשדה שכיח אבנים כדאמרי' בב"ב (ד' ס"ט.) יעו"ש א"כ לכאורה קשיא כמ"ש קצוה"ח

וליישב זה בהקדם דהנה קיי"ל דכל קבוע כמע"מ דמיא ובנמצא הלך אחר הרוב וכל דפריש מרובא פריש והנה התוס' בזבחים (ד' ע"ג) ובחולין (ד' צ"ה) ובפסחים (ד' ט') כתבו דדוקא שלא ראינו שפירש מהקבוע אבל אי חזינן דפירש מהקבוע ולא ידעינן מאיזהו. או שראה שלקח העו"ג מהמקולין הו"ל קבוע וכ"פ ביו"ד (סי' ק"י) יע"ש ובאחרונים באורך

ויש לחקור בדבר שדרכו לפרוש ופירש שלא בפנינו אי חשיב כפירש לפנינו דהא אנן סהדי דדרכו לפרוש או דלמא דהשתא מיהת שלא בפנינו פירש ואמרינן ביה כל דפריש מרובא פריש ולכאורה יש להוכיח מהא דזבחים (ד' ע"ג:) דאמר אלא ניכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש וכתבו התוס' וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום הקבוע דאי היתה הפרשה בפנינו היו אסורין כאלו לקחו ממקום הקבוע כו' יע"ש אלמא דאע"ג דניכבשינהו דניידי והו"ל דרכן לפרוש מ"מ דווקא כשפירש בפנינו אבל כשפירש שלא בפנינו שריא. ולא אמרינן דכיון דדרכן לפרוש והו"ל אנן סהדי הו"ל כפירש בפנינו. אמנם זה אינו ראיה דבאמת לדעת הרא"ש ביומא (ד' פ"ד ב') והטואו"ח (סי' שכ"ט) והביאו הרמ"א ביו"ד (סימן ק"י סעי' וא"ו) ובד"מ שם (ס"ק ד') דס"ל דכל שנעקרו כולם ובטיל מיניה שם קבוע אפי' פירש לפנינו גם כן שרי וכן דעת הרשב"א בתה"ב והביאו הש"ך (שם ס"ק ל"ה) דכל שנתפזרו כולם ובטיל מיני' שם קבוע מותר אפי' פירש א' לפנינו אמרינן בו כל דפריש מרובא פריש דבטיל מיניה שם קבוע יע"ש באחרונים ודלא כמ"ש התוס' בזבחים דדווקא כשפירש שלא בפנינו דבאמת להרשב"א והרא"ש אפי' פירש בפנינו ג"כ שריא כל דנתפזרו ובטיל מיניה שם קביעות אבל היכא דהקביעות במקומן קבוע וקיימא באמת כל שדרכן לפרוש י"ל דהו"ל כפריש בפנינו להרא"ש והרשב"א ודלא כשיטת התוס'

וראיתי לאחד קדוש מדבר ה"ה רבינו הגאון מוהר"י בפלתי (סי' ס"ג) שהקשה לשי' הרשב"א והרא"ש דס"ל דאפי' בקורבא דמוכח רוב עדיף. א"כ תיקשי מהא דתנן בשקלים ומייתי לה בקידושין (ד' נ"ו) דבהמה הנמצא חוץ לירושלים עד מגדל עדר זכרים עולות נקיבות שלמים אמאי לא ניזול בתר רובא דעלמא דמן א"י וסביביו באו והם חולין גמורים ומה לן למיזל בתר קרוב מירושלים ותירץ דכיון דבהמות קדשים שבירושלים הו"ל קבוע וכמע"מ דמי א"כ מה"ט מן ירושלים עד מגדל עדר שייך הכל לירושלים הואיל והבהמות של ירושלים רועין שם א"כ כל הבהמות הנמצאות אינן בגדר פרוש רק בגדר קבוע יע"ש מבואר מדברי הפלתי דלשי' הרשב"א והרא"ש דכל שדרכן לרעות ולפרוש הו"ל כמו שפירש לפנינו וכל קבוע כמע"מ דמי ודלא כשי' התוס' בזבחים (ד' ע"ג) הנ"ל

ויש לי להביא סמוכין לזה מד' הרשב"א בחי' לחולין (ד' צ"ה) שכתב דהא דאמרינן דבנמצא הלך אחר הרוב היינו כשפירש מהמקולין. אבל במקולין אסור דהא נולד לנו הספק בקבוע ע"ש וטעמו עכצ"ל דכיון דבמקולין דרכן לטלטל הבשר ע"י הלוקחין ולראות השמינה היא