פי אריה מב

ונלע"ד ליישב ד' הרא"ש דנחזי אנן בעיקר טעמא דמילתא דר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב משום דס"ל דכיון דמצד א' הוא רוב ומצד א' הוא קרוב יותר שכיח דליפרוש מהרוב מלומר דפריש מקרוב וכ"כ הפני יהושע בביצה (ד' י' ב') דמצד הסברא רוב עדיף יע"ש. וכל דבר תלינן במצוי כמבואר בחולין (ד' נ"א) וביו"ד (סי' ל"ב) ועוד (סי' נ"ז) א"כ מה"ט ס"ל להרא"ש גם ברוב וקרוב אפי' אי נמצא במקומו ממש יותר שכיח לומר דפריש מרוב מלומר דמקרוב בא אמנם כ"ז אי הספק הוא אי אחרים לקחו ממקום אחר והניחו כאן או נתגלגל או אחרים לקחו מכאן והניחו כאן או נתגלגל מכאן. בזה שייך לומר דיותר שכיח לומר דפריש מהרוב מלומר דפריש מקרוב. משא"כ אי הספק הי' אי הניח בכרם זה היין בעל הכרם בעצמו או אחרים הניחו כאן מעלמא מכרם אחר בודאי אמרי' דבעה"ב הניחו כאן בכרם שלו מיין של כרמו. מלומר דאחרים הניחו כאן מכרם אחר או נתגלגל מכרם אחר דזה יותר שכיח לומר דבעל הכרם בעצמו הניחו כאן מכרם שלו והו"ל רובא דעלמא מיעוט לגבי הקרוב דבעה"ב דלגבי רובא דעלמא קרוב דבעה"ב הוא רוב ושכיח יותר מרובא דעלמא והשתא יתיישב שפיר בע"ה קושיית הרמב"ן והנימוק"י מהא דכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו על פתח הגן כיון דדרך הגננים למכור על פתח גינותיהן כמ"ש הרמב"ן והנמוק"י ומוכח מסוגיא דב"ק (ד' קי"ט). א"כ אין דרך בעלי גננים להניח אחרים למכור על פתח גינותיהן והם ימכרו במקום אחר א"כ זהו ממש רובא ושכיח יותר דפירות דעל פתח הגן הם מבעלי גננים. א"כ כאן הרוב דמעלמא הו"ל מיעוט לגבי קרוב דמפירות הגן הם והו"ל כאן רוב וקרוב משא"כ בעינבי דאישתכח בכרמא דערלה דבעה"ב בודאי לא הניחו וכמ"ש לעיל (סעיף ד') ורק הספק אי הגנבים גנבו מכאן והניחו כאן או גנבו מעלמא והצניעו כאן ס"ל להרא"ש בזה דאין שום סברא לומר דיותר שכיח דגנבו מזה הכרם והניחו כאן דאדרבא יש לומר שגנבו מרובא דעלמא והצניעו כאן ואינו אלא קרוב לחוד ורוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכמ"ש. ומיושב קו' הרמב"ן והנמוק"י

ויש לה"ר ברורה לזה מהא דע"ג (ד' ע'.) בעובדא דהנהו גנבי דהוי בפומבדיתא סליקו ופתחו חביתא אמר רבא חמרא שרי רוב גנבי ישראל וכ' הרא"ש משום דבפומבדיתא שכיחי גנבי ורמאי טובא כו' וכ"כ התוס' ב"ב (ד' נ"ה) יע"ש. וכ' עוד הרא"ש וכן במקומות שיש ליהודים מגרש בפ"ע נעול בלילה תלינן בגנבי ישראל ויעויין ביו"ד (סי' קכ"ט) ובב"י ובש"ך שם. ולשי' הרא"ש ב"ב (ד' כ"ד) דאפי' נמצא בכרם עצמו ג"כ אמרי' דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואמרי' דהגנבים שקלו מעלמא. וה"נ אמאי תלינן בגנבי דפומבדיתא אמאי לא נימא דכיון דרוב גנבי דעלמא יותר מגנבי ישראל דפומבדיתא ואמאי לא ניזול בתר רוב גנבי דעלמא דהא בפומבדיתא לא מצריך הרא"ש שיהא נעולות בלילה ורק במגרש הצריך הרא"ש דיהא נעולות בלילה כדי שיהא עיר בפני עצמו דאל"כ הוה אזלי' בתר רוב העיר עו"ג. א"כ כיון דפומבדיתא אין דלתות מדינה נעולות א"כ אמאי לא אזלי' בתר רובא דעלמא א"ו הוא הדבר שדיברנו דהכא בעובדא דפומבדיתא נהי דרובא דגנבי לאו ישראל. דישראל מיעוט לגבי רובא דעלמא. אבל בפומבדיתא עצמה דרוב גנבי דפומבדיתא ישראל משום דרובא ישראל כמ"ש שם בב"ב בהגהת הגרי"פ] וממילא רוב גנבי העיר ישראל כמ"ש התוס' והרא"ש. א"כ בפומבדיתא שכיח יותר גנבי דפומבדיתא מגנבי דעלמא דרך משל אי בפומבדיתא איכא חמשים גנבים ישראל הכי נאמר דבין לילה באו חמשים גנבים דעלמא. ע"כ דאפי' באו גנבי דעלמא הלילה בפומבדיתא מ"מ מיעוט הוא לגבי גנבי דפומבדיתא וא"כ קרוב דפומבדיתא הם רובא ג"כ לגבי רובא דגנבי דעלמא הבאים בזה הלילה לפומבדיתא וכ"כ התוס' ביבמות (ד' ט"ז:) ד"ה בדוכתייהו להדיא כמו הסברא שכתבתי יע"ש וכן מוכח להדיא בסופ"ק דכתובות (ד' ט"ו) דבנמצא הלך אחר רוב טבחי ישראל אפי' באין דלתות מדינה נעולות ולא אזלי' בתר רוב טבחי דעלמא וכן בפ"ב דב"מ (ד' כ"ד) בעובדא דר"ח מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי דהתירו משום שחיטה כו' ומסיק רבא דרוב עו"ג ורוב טבחי ישראל עי"ש והא ר' חנינא ורבא תרווייהו ס"ל דרו"ק הולכין אחר הרוב א"ו כדכתיבנא דרובא דטבחי דעלמא מיעוט הוא כאן לגבי טבחי דהאי אתרא שיובא משם לכאן השתא. ויעויין בפר"ח (סי' ס"ג) מ"ש בשם הרשב"א בתה"ב. ובב"י וש"ך יו"ד (סי' א') יע"ש וא"ש ד' הרא"ש בע"ה

ובאופן זה יתיישב היטב קושיית קצוה"ח (סי' רס"ב) שהקשה לשי' הרא"ש דב"ב הנ"ל מהא דב"מ (ד' כ"ה) ובחו"מ (סי' רס"ב סעי' כ') מצא כלי ולפניו פירות כו' אי מהדר אפי' לגבי פירא כו' חייב להכריז ולשי' הרא"ש דס"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבא דבמקומו ממש. א"כ קשה אמאי לא תלינן דהכלי של אדם א' והפירות של רובא. דעלמא ואף שמוכח שמתוך הכלי נפל מ"מ לא עדיף מעינבא דאישתכח בכרם דס"ל להרא"ש דאמרי' דמעלמא בא והניח בקושיא יע"ש ובאופן הנ"ל יתיישב היטב והוא דאמרי' בב"מ (ד' כ"ג) מ"ט אמרו רבנן דמקום לא הוה סימן דאמרי' לי' כי היכא דלדידך מתרמי האי מקום ה"נ מתרמי לחברך כו' א"כ למאי דקיי"ל דמקום הוה סימן כמבואר בש"ס ובחו"מ (סי' רס"ב ורס"ז) א"כ מוכרח דסימן מקום הו"ל מטעם רוב. דלא מתרמי דאחר יאבד חפץ כזה דווקא במקום זה וכמ"ש התוס' שם בב"מ (ד' כ"ב ב') ד"ה אי דליכא סימן כו' דאין רגילות ששני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום א' כו' יע"ש א"כ מבואר דסימן מקום הו"ל רוב דלא מתרמי דיאבד אחר מרובא דעלמא כאן