פי אריה לט

שאינו שרוי עמו בעיר אבל עובד כוכבים השרוי עמו בעיר ופירות המצוים בעיר אין לחוש מספק. והקשה הט"ז וצל"ע דהא קי"ל כר"ח בפ' לא יחפור דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבא המצוי ומוכח. וא"כ כאן נמי נתלה הפירות ברוב שהוא חוץ לתחום כו' ועי"ש שבשביל קושיא זו הוכיח דין מחודש

ולענ"ד דקושית הט"ז לק"מ דהנה הנמוק"י בב"ב (ד' כ"ד) כתב בשם הרמב"ן גבי עינבא כו' דאפי' למאי דקי"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבא דמוכח מ"מ כל מה שנמצא בתוכו ממש לאו קרוב לחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה דכאן נמצא וכאן היה וה"נ מוכח בקידושין (ד' ל"ח) דכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור וטעמא דמילתא לפי שדרך הגננים למכור על פתח גנותיהן כדאמרי' בב"ק (ד' קי"ט גבי אין לוקחין מן הנשים כו') והו"ל כמקומו ממש יעו"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' לב"ב שם וכ"כ הר"ן בסופ"ק דקידושין (ד' רכ"ד) דכיון דעל פתח הגן הם נמכרים מוכח מילתא דמפירות הגן הם וכ"פ הרמב"ם בפ' יו"ד מהל' מא"ס ובשו"ע יו"ד (סי' רצ"ד סעיף ט' וסעי' י"א) והט"ז שם כיון מסברא דנפשי' לסברת הנמוק"י והרמב"ן יע"ש וכה"ג כתב הסמ"ע בחו"מ (סי' רנ"ט ס"ק וא"ו) דלא אמרינן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא היכא דהקרוב אינו במקום שנמצא שם עצמו וצריכין אנו לומר שבא לשם ממקום אחר ובכזה מסתבר לומר שנתגלגלו לבוא לשם מרוב העיר עכ"ל. כיון הסמ"ע ממש לדברי הרמב"ן והנמוק"י דלמאי דמשני אבל עינבי מצנעי היינו אפי' לר"ח משום דהו"ל במקומו ממש ואמרינן דכאן נמצא וכאן היה ולכו"ע עדיף מרוב אפי' לר' חנינא

ונראה לה"ר ברורה לסברת הרמב"ן והנמוק"י ממשניות ערוכות דטהרות (פ"ג משנה ז') תינוק הנמצא בצד הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה (היינו בביה"ק) טהור שאני אומר אחר לקטן ונתן לו ופירשו הרמב"ם והר"ש דאף שא"א ליקח השושנים אא"כ ליטמא א"ע לא אמרינן שהתינוק בעצמו נכנס לשם ונטל השושנים ונטמא אלא דתלינן דאדם אחד נכנס לביה"ק ונתן להתינוק השושנים דהו"ל ס' טומאה ברה"י בד' שאין בו דעת לישאל ע"ש וקשה ל"ל למיתלי באדם אחד שנטל מביה"ק ומטעם דהו"ל דבר שאין בו ד' לישאל מאי לא נימא דמשו"ה טהור דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומרובא דעלמא הם השושנים ולא מן הקברות. ואין לומר דכיון דברה"י לא מהני ס"ס דכל ספיקות וס"ס שאתה יכול להרבות ספיקו טמא כדתנן בפ"ו דטהרות (משנה ד') ועיין תוס' ב"ב (ד' נ"ה) ובתוס' פסחים (ד' יו"ד) ובתוס' נדה (ד' ע"ו) יע"ש א"כ מה"ע לא מהני רוב דס"ס מטעם רוב וכמ"ש הפני יהושע בכתובות (ד' ע') זה אינו דהא תוספתא ערוכה בפ"ו דטהרות ובנדה (ד' י"ח) דע' צפרדעים ושרץ א' ביניהם כו' ברה"י ספיקו טמא ובנמצא הלך אחר הרוב יעו"ש ובקידושין (ד' פ'.) אמרי' עיסה בתוך הבית כו' אם רוב שרצים טמאה ואם רוב צפרדעים טהורה ואפי' ברובא דליתא קמן כמבואר ברמב"ם בפ' י"ז מהל' אבוה"ע. וכן מהא דתנן שם בסיפא תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין כו' ולא אמרינן שהבצק הוא מעלמא ולא נטל התינוק מהעיסה זו אלא ודאי דכל היכא דהו"ל במקומו ממש עדיף מרוב וכסברת הרמב"ן והנמוק"י: י

ובהכי ניחא סוגיא דב"מ (ד' כ"א) דפריך שם למ"ד דיאוש שלא מדעת הוה יאוש מהא דתנן קציעות בדרך בצד שדה קציעות וכן תאנה הנוטה לדרך ומצא תאנים תחתי' מותרות משום גזל כו' ומוכח מסוגיא שם להדיא דכיון דנמצא תאנים תחת התאנה בודאי מן התאנה הוא וכ"כ התוס' שם להדיא בד"ה תאנה נמי כו' דבדין הוא ודאי דאין ליתלות בעוברי דרכים אלא באילן כו' עכ"ל וקשה הא קי"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבא דמוכח וא"כ אמאי לא נתלה בעוברי דרכים דמהם נפלו אבל למש"כ הנמוק"י א"ש דכיון דמצא תחת התאנה הו"ל במקומו ממש וודאי מהאילן נפל שוב מצאתי בע"ה בב"ח חו"מ (סי' רס"ז) כמ"ש

ובחו"מ (סי' מ"ט) כתב הב"י דנהי דשטר שלא כתב בו שם העיר כשר מ"מ אם טוען לאו אנא אלא יוב"ש שבמקום אחר טענתו טענה והקשה קצוה"ח דלמה שכ' הרמב"ן והנמוק"י דכל היכא דבמקומו ממש אמרי' כ"נ וכ"ה וא"כ מסתמא איוב"ש זה נכתב השטר ותירץ קצוה"ח דהא דאמרינן דבמקומו ממש עדיף מרוב היינו דאדרבא דהו"ל רובא דמכאן דמוכח דמתוך העיר הוא וא"כ לא עדיף מרובא וכ"ז באיסורא דאזלי' בת"ר באיסורא אבל בממונא דלא אזלי' בתר רובא להוציא ממון מיד המוחזק מה"ע לא מהני האי סברא דבמקומו ממש עכ"ד

לענ"ד זה אינו דהרמב"ן ס"ל להדיא דחזקה דכאן נמצא וכ"ה מהני אף להוציא ממון כמבואר בטור בחו"מ (סי' קי"ב) דס"ל להרמב"ן כשי' הגאונים דמהני האי סברא דכ"נ וכ"ה אף להוציא מן היורשים יע"ש ויעויין בח"מ (סי' סמ"ך סעיף וא"ו) ובסמ"ע ובש"ך שם ועיין בחו"מ (סוס"י ר"נ) ובתומים (סי' קי"ב) וכ"כ הרמב"ן בחי' ליבמות (ד' קט"ו) בסוגיא דיצחק מקורטבא יעו"ש ומה שהקשה קצוה"ח לשי' הרמב"ן נלע"ד דהרמב"ן לטעמי' באמת לא קשה מידי דהרב המגיד פרק כ"ד מהל' מלוה והב"י (סי' מ"ט סעיף ז') כתבו בשם הרמב"ן וז"ל והקשה הרמב"ן בשטרי הלוואות דלא כתבינן שם עירו ניחוש שמא יכתוב שטר כשמו ששמו יב"ש ויש בעיר אחרת אדם אחר ששמו כך ונותן למלוה שבשטר ועושין קנוניא ע"ז דהא ודאי בשטרי הלואה לא בעינן שם עירו ותירץ דאין לחוש לקנוניא כו' יעו"ש ומוכח מד' הרמב"ן שאפי' טוען לאו אנא הוא אינו מועיל וצריך לשלם דאל"כ מאי קנוניא שייך בזה הא יטעון לאו אנא א"ו דס"ל להרמב"ן דבאמת לא מצי למיטען לאו אנא הוא אלא דהכל קשה הא הרמב"ן ס"ל דסברא דכ"נ וכ"ה הוא סברא אלימתא ואיך יוכל לתבוע ליב"ש שבעיר