פי אריה לח

(ד' ק'.) ביארו יותר משום דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה דאיש כאחיו כתיב כו'. מבואר מזה דלר' יוחנן ניחא דלהכי בסיפא לא בטל בחולין בין לשי' רש"י ובין לשי' תוס' וכמ"ש. ונותנה לכהן וכהן אוכל אותה בעזרה בתורת חטאת וכן לריש לקיש למאי דמשני בנימוחה והכל בתורת חטאת בעזרה והשתא אי נאמר דאכילת חולין בעזרה אסור מן התורה א"כ קשה כיון דמה"ת בטלה ברוב חולין א"כ הו"ל כולה חולין א"כ מה"ת אסור לאכול בעזרה החטאת שנתערבה בחולין דנתהפך מה"ת למהוי כולה חולין ואיך מצו חז"ל לעקור דבר מן התורה בקום ועשה דחומרא דלא בטלה קולא היא להקל על דברי תורה אלא ודאי דאכילת חולין בעזרה היכא דלא עביד כעין עבודה אינו אלא מדרבנן והכא משום חומר חטאת לא גזרו וזה ראיה ברורה בע"ה

ומעתה נחזי אנן בחטאת טהורה שנתערבה ה במאה חתיכות חולין טהורות אם נאמר דבטיל בחתיכות חולין א"כ הו"ל כולה חולין א"כ ממילא אסור. לאכול בעזרה דהו"ל חולין גמורין. אבל אי נאמר דלא בטל מותר לאכול הכל בעזרה דמשום צורך קדשים דחתיכות חטאת שנתערבה ביניהם הו"ל אכילת חולין צורך קדשי ם וכמ"ש א"כ השתא מיושב בע"ה קושייתינו ע"נ. דלא מצי הגמ' לשנויי אליבא דריש לקיש בנימוחה והא דלא בטיל משום דעשאו כדשיל"מ מ כמו בביכורים זה א אינו דבשלמא לר' יוחנן דמיירי הברייתא בשלמה (בשלא נימוחו) א"כ אי נאמר דבטיל הו"ל חתיכה ראויה להתכבד כיון דעומד להתבטל וכמ"ש התוס' או לפירש"י דאף לר' יוחנן בכל שדרכו איכא איסורא להכי גזרו חז"ל ואמרו דלא ליבטל החתיכת חטאת ויאכל הכהן הכל בעזרה אף דאיכא איסורא דאכילת חולין בעזרה מ"מ כיון דאיכא איסורא דחתיכה הראויה להתכבד וכל שדרכו כמ"ש בכה"ג לא גזרו באיסור חולין בעזרה ואמרו דלא ליבטל אם כן ממילא השתא אחר שאמרו דלא ליבטל ממילא ליכא נמי איסור חולין בעזרה דהא השתא איכא צורך קדשים כיון דאמרו דלא בטיל. משא"כ לריש לקיש דמוקי רישא בנימוחו א"כ ע"כ סיפא נמי בנימוחו א"כ ליכא איסורא דחה"ל או כל שדרכו כמו לר' יוחנן א"כ אמאי לא בטיל מאי אמרת דעשאום כדשיל"מ כמו בביכורים זה אינו דלא דמיא לביכורים דליכא איסורא דחולין דבירושלים מותר לאכול גם חולין להכי גזרו ואמרו משום חומר ביכורים דלהוי כדשיל"מ. משא"כ בחתיכת חטאת שנתערבה בחולין איכא איסור דחולין בעזרה ולאיזה צורך יאמרו דלא יבטל ויאכל חולין בעזרה מאי אמרת דאחר שאמרו דלא בטיל ממילא ליכא ג"כ איסור חולין בעזרה דהשתא אחר שאמרו דלא בטיל יהיה צורך קדשים זה אינו דע"ז גופא תיקשי משום מאי הוצרכו חז"ל לעקור דבריהם ולהתיר חולין בעזרה נימא דבטיל וממילא אסור לאכול בעזרה דלית להו חז"ל הכרח לגזור ולומר שלא בטיל ולעקור איסור דבריהם דחולין בעז' כמו לר' יוחנן דאיכא איסור דחה"ר להתכבד לשיטת תוס' ואיסור כל שדרכו לשיטת רש"י אבל בביכורים כיון דליכא איסור כלל אי נאמר דלא בטיל ממילא רצו חז"ל להחמיר משום חומרא דביכורים. כן נראה לענ"ד ברור בעז"ה

והשתא שהוכחנו למש"כ הפלת ופמ"ג דלשי' הרמב"ם פ"ד דביכורים דאינו אלא משום חומרא דביכורים אמרי' מיגו דהו"ל דשיל"מ לכהן הו"ל נמי אצל ישראל ג"כ דשיל"מ. אבל זולת זה לא' אמרינן מיגו דהו"ל דשיל"מ מגברא לגברא א"כ אין הוכחה נמי לומר מיגו דהו"ל דשיל"מ בהנאה של כילוי הו"ל נמי דשיל"מ אצל טלטול והנאה שאינו של כילוי דכמו דלא אמרי' מיגו מגברא לגברא ה"נ לא אמרי' מיגו ממילתא למילתא כיון דסוף סוף לענין טלטול לא הוה דשיל"מ

ע"כ נלע"ד דטעמא דמילת' דבטלטול דחלילין דס"ל להרי"ף וסייעתו דאסור מספק משום דשיל"מ לא אמרינן דטלטול דהיום יפסיד. י"ל דהרי"ף לשיטתו דבפ' גיה"נ כ' דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו בכותח ואף דריחא לאו מילתא היא מ"מ משהו איכא והו"ל דשיל"מ דיכול לאוכלו עם בשר אפי' משהו אסור ועיין בר"ן בנדרים (ד' נ"ב) שכ' ליישב ד' הרי"ף מהך דיבמות יע"ש] א"כ חזינן דס"ל להרי"ף דאע"ג דהשתא מפסיד לאוכלו עם כותח דהא לולא זאת היה אוכלו בין עם בשר ובין עם חלב והשתא לא יאכל רק בשר מ"מ כיון דהפסד מועט הוא במאי דאסרינן לאוכלו בחלב ולא מפסיד כל וכל חשיב ליה הרי"ף לדשיל"מ וה"נ בטלטול כיון דאינו פסיד מכל וכל דמ"מ אחר השבת יכול להשתמש אף שיפסיד תשמיש דהשתא מ"מ לא עדיף מפת שאפאו עם הצלי דמפסיד לאוכלו בחלב וה"נ ל"ש ויש לחלק ועוד דאנן לא קי"ל כהרי"ף בהא כמבואר ביו"ד (סי' ק"ח סעי' א' בהגה) וכן ביו"ד (סי' ס"ט סעי' י"ד) גבי חתיכה שעבר עלי' ג' ימים בלא מליחה שנתערבה דבטלה ול"א דיכול לאוכלו צלי משום דלצלי לא א נאסר מעולם משום דמעיקרא יכול לאכול צלי ושלוק ומבושל והשתא צלי לחוד לא הוה כדשיל"מ דמ"מ מפסיד אכילה דבשול ושלוק [ועיין בנוב"י מ"ת ח' יו"ד סי' נ"ג] אמנם למש"כ השעה"מ פט"ו מה' מ"א דביכורים הו"ל ממש דשיל"מ לכהן משום דההיתר עצמו שיש לו בירושלים חוזר ונאסר כשיוציאנו חוץ לירושלים אף דלישראל לא הוה דשיל"מ מ"מ כיון דלכהן הו"ל דשיל"מ כנ"ל הו"ל נמי דשיל"מ לישראל משא"כ בצלי. [וכתבתי במק"א ליישב הך דיבמות לסברת שעה"מ]. א"כ לפי"ז מה"ט י"ל דבטלטול ג"כ שייך לומר דשיל"מ כיון דבהנאה של כילוי הו"ל דשיל"מ מה"ע נמי לא פלוג רבנן בהנאה שאינו של כילוי ודמיא ממש להך דביכורים כשי' הרמב"ם והרע"ב לסברת השעה"מ וא"ש ודו"ק: סעיף ג'

ובעיוני בזה דאתאן עלה בהאי דינא דספק חוץ לתחום נימא בי' מילתא

המחבר באו"ח (סי' שכ"ה סעי' ט') פסק אם הובא מחוץ לתחום אסור ודווקא בעובר כוכבים