פי אריה לז

דמפרש פי' אחר יע"ש. אלמא דמשום לא פלוג שלא לחלק דשיל"מ שווינהו רבנן דשיל"מ אף לזרים אף דלדידהו לא הוי דשיל"מ כלל ה"נ אני אומר בהנאה שאינו של כילוי כמו ריח וטלטול כיון דהנאה של כילוי הו"ל דשיל"מ לא חילקו רבנן בין הנאה להנאה משום לא פלוג וגזרו אף בהנאה שאינו של כילוי

אך ביסוד דברי הרמב"ם פ"ד דביכורים קשה לי טובא מהא דיבמות (ד' פ"ב) גבי חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורים לא תעלה וקאמר רב אשי משום דהו"ל דשיל"מ (דראוי לכהן) וקאמר דהא דרב אשי בדותא דלכהן משרי שרי (אפי' השתא) ואי לישראל לעולם אסור יעו"ש ולשיטת הרמב"ם והרע"ב דביכורים שנתערבו בחולין בירושלים הו"ל דשיל"מ לכהן דיכול לאוכלו בירושלים בטהרה בתורת ביכורים מה"ט לא בטיל נמי לישראל אע"ג דלגבי כהן לא נאסר לעולם ולישראל לעולם אסור א"כ אמאי קאמר דרב אשי בדותא הא התם גבי חטאת ג"כ לגבי כהן הו"ל דשיל"מ שיכול לאכול בעזרה בטהרה מה"ט נמי הו"ל לישראל דשיל"מ וצע"ג

ותלי"ת אח"ז מצאתי לאחרונים ז"ל שעמדו בזה הפר"ח והפלתי ופמ"ג (ס"ס ק"ב) ותי' הפלתי ופמ"ג דבאמת הא דכ' הרמב"ם דהו"ל כדבר שיל"מ היינו משום חומרא שהחמירו בביכורים ומעשר דליהוי כדבר שיל"מ וכדאמר בירושלמי (פ"ב דביכורים) עשאום כדשיל"מ יע"ש אבל באמת לא הוה דשיל"מ [וד' המג"א (רסי' שי"ח) צ"ע יע"ש]. וכן דקדק הרמב"ם בלשונו וכ' דעשאום כדשיל"מ ממש כלשון הירושלמי

[ובזה יש לתמוה ע"ד כ"מ בפ"ה מהל' נדרים (הל' י"ז) גבי האוסר פירותיו על חבירו דכתב הרמב"ם דחבירו אסור בחילופיו וגידוליו יעו"ש והקשה הראב"ד דאמאי אסור בגידוליו בדבר שזרעו כלה הא הו"ל זה וזה גורם ותי' הכ"מ בתירוץ הב' דכיון דנדרים הו"ל כדשיל"מ א"כ מה"כ זה וזה גורם ג"כ אסור וכן תירץ הב"ח ביו"ד (סי' רט ז) יע"ש וכוונתם דמ"מ משהו איכא. מה"ט זה וזה גורם ג"כ לא מהני בדשיל"מ

וד' תמוהין דכיון דאסר פירותיו על חבירו א"כ אין ביד חבירו לישאל ולהמדיר מעולם לא נאסר לא הוה דשיל"מ כהך דיבמות דלכהן משרי שרי גם השתא ולישראל לעולם אסור וה"נ דלמודר לעולם אסור דאין בידו לישאל ולמדיר לעולם מותר וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' מ"ה) וכ"כ הלח"מ בפ"ה מהל' נדרים האי סברא א"כ ד' הכ"מ והב"ח צע"ג כעת]

ואכתי יש לתמוה אמאי דדחי הגמ' לרב אשי ואמרי דבדותא היא משום דרב אשי אמר דהו"ל ממש דשיל"מ. ובאמת אינו. אבל אכתי הו"ל להגמרא לשנויי הא דריש לקיש ולמימר דהוה ליה כדבר שיל"מ שהחמירו בחטאת כדשיל"מ משום דיש לו היתר לכהן וכמו דאמר בירושלמי גבי ביכורים דעשאום כדשיל"מ אע"ג דג"כ אינו דשיל"מ דלישראל לעולם אסור אלא משום חומרא דביכורים. א"כ מה"ט כ"ש בחטאת דחמירא טפי כדאמר ביבמות (ד' ע"ג) הקדש לא ממעטינא שכן פנ"ק עכ"ס כו' יע"ש וא"כ אמאי לא שני הגמ' גופא הא דר"ל כדכתיבנא

והנראה בזה בע"ה דגרסי' בתמורה (ד' כ"ג.) יאכלו (גבי שירי מנחה) מה ת"ל מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע והקשה רש"י ז"ל ואי קשיא הא אין מכניסין חולין לעזרה הא ל"ק יאכלום מבחוץ ואח"כ יכנסו ויאכלו שירי מנחות כו' עכ"ל מבואר מד' רש"י ז"ל דאסור להכניס חולין בעזרה וכ"ש לאכול אמנם התוס' ז"ל שם חולקין עליו וס"ל דהכנסת חולין בעזרה אין איסור רק כשעושה כעין עבודה כמו תנופה וכ"כ התוס' במנחות (ד' כ"א) וכ"כ התוס' ב"ב (ד' פ"א) מ"מ באכילת חולין בעזרה שלא לצורך קדשים גם התוס' מודו דאסור כדמוכח מדברי התוס' במנחות (ד' פ':) וכמ"ש המשנה למלך פ"ב מהל' שחיטה (הל' ג') יע"ש. ודעת הרמב"ם ז"ל מבואר להדיא בפ"ב מהל' שחיטה הל' ג' דס"ל כשי' רש"י שכ' וז"ל ולא בהמה וחיה בלבד לא כל החולין אסור להכניסן לעזרה אפי' בשר שחוטה או פירות או פת כו' עכ"ל

והמל"מ שם תירץ על קושיית תוס' שהקשו לד' רש"י מהא דזבחים (ד' צ') דקאמר דרשאין כהנים לתת לתוכן תבלין דחולין כו' אלמא דמותר חולין בעזרה כל שאין כעין עבודה ותי' המל"מ דכיון דהתבלין נתבשלו בקדשים נתהפכו לקדשים ולהכי שרי ע"ש

עכ"פ דעת הרמב"ם כד' רש"י כמבואר בפ"ב מהל' שחיטה כמ"ש. אמנם בפ' יו"ד מהל' מעשה הקרבנות סתם הדברים וכתב שם (הל' י"א) היתה להם אכילה מועטת אוכלין עמה חולין עכ"ל ומסתימת דבריו משמע שאוכלין החולין בעזרה כסברת התוס' וקשיא ד' הרמב"ם אהדדי ובהכרח לומר כמ"ש המל"מ דס"ל לרבינו ז"ל דדווקא מה שעושה כעין עבודה אפשר שאסור מן התורה אבל כל שאין עושה כעין עבודה איסורו כ"א מדרבנן ולצורך אכילת קדשים לא גזרו יע"ש במשנה למלך וכן מוכרח לד התוס' דכל היכא דאיכא צורך קדשים לא גזרו אבל בלא"ה אסור וכמ"ש לעיל בשם תוס' מנחות (ד' פ')

ונראה להביא ראיה ברורה לזה דאכילה דחולין בעזרה ג"כ אינו אלא מדרבנן והיכא דאיכא צורך קדשים ל"ג מהא דיבמות (ד פ"א) דקתני אבל חתיכת חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טהור כו' ד"ה לא תעלה כו' ופריך לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא ופירש"י דבשלמא לר' יוחנן דמוקי לה בשלימה סיפא כיון דהפסד מועט הוא לא א מבטלינן חתיכה שלימה כיון דיכול ליתנה לכהן כו' והתוס' פירשו דטעמא דסיפא שנתערבה בשל חולין משום דאחר דנתבטלה היא ראויה להתכבד א"כ מה"ט גופא לא בטיל אבל ברישא שנתערבה בחתיכות חטאת טהורות דכי נמי תעלה ג"כ אין ראויה להתכבד דלא שייך כיבוד לפני כהנים במקדש כו' והתוס' בחולין