פי אריה לד

סימן ה ענין חדש בדין דשיל"מ בטלטול ועניני' מחודשים בש"ס והרמב"ם וש"פ ראשונים ואחרונים

הצל"ח בפסחים (ד' ט') ברש"י ד"ה תשע כו' כתב דבר מחודש דהא דקי"ל דשיל"מ אפי' בספיקא דרבנן אסור וכמ"ש רש"י בריש ביצה (ד' ד') דעד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו מחר בהיתר גמור היינו דווקא במידי דאכילה דאם תאכלנו היום לא תאכלנו למחר אבל בדבר טלטול ספק דשיל"מ מותר דלא שייך האי סברא דהא יכול להשתמש היום ומחר ועכ"פ טלטול ותשמיש דהיום יפסיד יעו"ש והפני יהושע בביצה (ד' כ"ד) בד"ה הא גופא קשיא כו' העיר ג"כ בזה הכלל יעו"ש וכוונתו לסברת הצל"ח יעו"ש: סעיף א

ונראה דתליא באשלי רברבי דגרסינן בשבת פ' שואל (ד' קנ"א:) עובד כוכבים שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב כו' ובגמרא מאי מקום קרוב רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישי' שמא חוץ לחומה לנו יעו"ש ורש"י ז"ל ללשון א' גריס תניא כוותי' דרב ממתני' דמכשירין עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה מרחץ המרחצת בשבת כו' מע"מ ימתין עד בכדי שיחמו חמין כו' אלמא מספיקא לא תלינן לקולא יעו"ש ובתוס'

וק"ל מאי ראי' היא זו לרב הא למש"כ רש"י במתני' דגבי חלילין אסור לעולם וקנסא הוא משום דמוכח מילתא דבשביל ישראל הובא א"כ כיון דאסור לעולם א"כ לא הוה דשיל"מ. א"כ מאי ראי' היא זו ממרחץ דמספיקא לא תלינן דשאני מרחץ דשם לא אסור אלא בכדי שיעשו א"כ להכי מע"מ אסור דהו"ל ספק בדשיל"מ דעד שתרחץ בס' איסור ימתין בכדי שיחמו חמין ויהי' בהיתר גמור משא"כ הכא בחלילין דהיכא דנעשה בוודאי באיסור חוץ לתחום אסור לעולם א"כ ספיקו לא הוה דשיל"מ באמת תלינן להקל מטעם ספיקא דרבנן בד' שאין לו מתירין ואין ראי' לרב א"ו כמ"ש הצל"ח דהנאה וטלטול דיוכל ליהנות היום ומחר מהדבר. ואי נאסור מספיקא הנאה וטלטול דהיום יפסיד והו"ל אין לו מתירין א"כ א"ש דמתני' דמרחץ הו"ל כמו טלטול והנאה שאינו של כילוי דיכול לרחוץ קודם בכדי שיחמו חמין ואח"כ. והנאת רחיצה דהשתא יפסיד ושפיר מביא ראי' להא דחלילין מהא דמרחץ דאידי ואידי הו"ל דבר שאין לו מתירין

ובזה י"ל קושית הר"ן שהק' לשי' רש"י בל' ב' שכ' רש"י וכן עיקר. דחוששין לקולא קאמר שמואל וגרסינן ת"כ דשמואל ומייתי סייעתא לשמואל דתלינן כקולא מדר' יודא דאמר אם יש בה רשות רוחץ בה מיד ומשום דתלינן לקולא וה"נ בס' חוץ לתחום מ"ש מהא דעירובין (ד' מ'.) דאמר רבא גבי ליפתא כו' מאי אמרת שמא חוץ לתחום כו' הא רבא גופא קאמר הכא תניא כוותי' דשמואל כו' וכן הקשה מ"ש מהא דר"פ אין צדין דאמר דאם יש במינו במחובר אסור לערב בכדי שיעשו ואמאי לא תלינן לקולא מספיקא ונימא דנתלש מעיו"ט כמו הכא בחלילין ולמש"כ א"ש דבשלמא התם במידי דאכילה ואם יאכל היום לא יאכל למחר הו"ל שפיר דשיל"מ דהא טעמא דס' מוכן הו"ל משום דשיל"מ כמ"ש המג"א (סי' תקט"ו) משא"כ בחלילין דאינו אלא עניינא דטלטול לא הוה דשיל"מ וכמ"ש וראי' מזה לסברת הצל"ח

ונראה דיש לדחות ראיתינו מפירש"י דיש לומר דבאמת הא דכ' רש"י במתני' דחלילין לא יספוד בהן עולמית משום דמוכחא מילתא דבשביל ישראל הובא ונעשה איסור בודאי בשביל ישראל היינו בידוע שהביא ממקום רחוק ומסתמא לישראל הביא דאין דרכן של עובדי כוכבים לספוד בחלילין וכמ"ש הרמב"ן בחי' שבת ובמלחמות ובר"ן. א"כ מוכח מילתא דנעשה איסור לישראל אבל כשאינו ידוע אי הובא ממקום רחוק נהי דרב אסר לה מספיקא אבל מ"מ אפי' לרב לא מוכח מילתא דנעשה איסור בשביל ישראל א"כ דמיא ממש למרחץ במחצה ע"מ דכמו דהתם במרחץ דאיכא ספיקא ואינו מוכח מילתא אינו אסור אלא בכדי שיעשו ה"נ בחלילין דספיקא אי מחוץ לתחום דשמא חוץ לחומה לנו א"כ לא מוכח מילתא דאיסור א"כ אין לנו לאסור אלא בכדי שיעשו ושפיר מביא ראי' להא דרב ממרחץ דאידי ואידי לא מוכח מילתא בין במרחץ ובין בחלילין ובאמת אף בטלטול ג"כ אמרי' דשיל"מ וכל זה ללשון א' של פירש"י. אבל ללשון ב' דרש"י דשמואל דקאמר חוששין לקולא וכמ"ש למש"כ ליישב קושיית הר"ן כנ"ל ראיתינו עולה שפיר דבטלטול ס"ל לרש"י דל"א דשיל"מ כהצל"ח

ויש לה"ר למש"כ מהא דפריך לקמן מהא דעשו לו ארון כו' ה"נ ימתין בכדי שיעשו ופירש"י דהקושיא ארישא אמאי יקבר ישראל מיד ולא ימתין בכדי שיעשו ור"ל ה"נ כמו במרחץ המרחצת כו' דבעינן בכדי שיעשו במע"מ וה"נ ניבעי בכדי שיעשו [ובזה נסתלק קושי' תוס' והרא"ש אפירש"י אמאי קאי מילת ה"נ דקאמר ולמש"כ א"ש דקאי ה"נ כמו במרחץ כו' כנלע"ד] נהי דלא מוכחא מילתא דנעשה איסור דכיון דלא נעשה בודאי בשביל ישראל א"כ אין לאסור עולמית אבל בכדי שיעשו ימתין כן נראה להמעיין בפירש"י וכ"כ הר"ן להדיא לשי' רש"י יעו"ש אלמא דווקא היכא דמוכח מילתא דנעשה איסור בשביל ישראל הוא דאסור עולמית אבל כשאינו מוכח מילתא דאיסור אינו אסור אלא בכדי שיעשו

ובזה נלע"ד ליישב קושיית הצל"ח בביצה (ד' ד') שהקשה על הטור וב"י (סי' תקט"ו) שכ' ודבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה כו' ואם הוא ספק אי בא מחוץ לתחום או לא לרש"י מותר להגאונים אסור וכ' הב"י ואם הוא ספק כו' בפ' שואל דעובד כוכבים שהביא חלילין כו' לא יספוד בהן ישראל אא"כ