פי אריה לג

שא"צ א"כ מר"ש ב"נ מוכח להדיא דס"ל דשבות שא"צ לא התירו דמדלא התיר אף לדידיה להוציא מעזרה ור"ע נמי לא פליג עליה בזה אלא דס"ל דמכניס שרץ למקדש חייב וכמ"ש וזה ראיה מוכרחת לענ"ד

ובהקדם עוד דהנה יש להקשות בסוגיא דביצה הנ"ל כיון דהתירו אף במדינה סופן משום תחילתן א"כ בהחזרת רטיה במדינה לצורך מצוה כמו לענין טבילת מצוה דקיי"ל ביו"ד (סי' קצ"ט) דרטיה הו"ל חציצה או לענין נטילת לולב דרטיה הו"ל חציצה כתוס' סוכה (ד' ל"ז) וכמבואר בשו"ע (סי' תרנ"א) בשם יש אומרים ועיין בביאור הגר"א שם א"כ נמי נימא דהתירו סופן משום תחילתן דאי לא שרית להחזיר אזי לא יטול ולמה דווקא במקדש התירו

ע"כ נלע"ד משום דהנה התוס' בעירובין (ד' ק"ב:) כתבו דברטיה איכא ב' שבותים חדא דגזירת שחיקת סממנין ועוד גזירה שמא ימרח וע"ש א"כ י"ל דבמדינה כיון דאיכא ב' שבותים לא התירו משום תחילתן דתרתי שבותין לא הקילו [וכה"ג כ' הרע"ב בפ"ג דעירובין דתרי שבותין לא התירו ביהש"מ יע"ש וכ"כ בת' הגרע"א (סי' קנ"ט) דכמו דב' שבותין ביהש"מ לא התירו ה"נ במקדש וע"ש] ודווקא החזרת תריסין דאינו אלא חדא שבות התירו סופן משום תחילתן משא"כ בהחזרת רטיה כיון דאיכא ב' שבותין לא התירו אבל במקדש בכהן דבר עבודה דבכל עבודה איכא ב' מצות חדא לבישת בגדי כהונה דהו"ל מ"ע דילבש על בשרו בעת עבודה וכמבואר ברמב"ם (פיו"ד מהל' כלי המקדש הל' ד') מ"ע עשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן ע"ש. וכ"כ הרמב"ם בס' מנין המצות (מצוה ל"ג) שמונה שם לבישת הבגדים למצוה בפני עצמה יעו"ש [ואף דקי"ל ביומא (ד' ס"ט) דבגדי כהונה מותר ליהנות מהן אפי' שלא בשעת עבודה מ"מ הא תנן בפ"ה דתמיד דמי שלא עבד היה מפשיטין אותו ולובש בגדי חול והובא ברמב"ם (בפ"ד מהל' תמידין ומוספין הל' א') ועוד דהא הרמב"ם פסק בסוף הל' כלאים דכהן הדיוט שלבש האבנט שלא בשעת עבודה היה לוקה משום לא ילבש שעטנז וכ"פ בפ"ח מהל' כה"מ (הל' י"א י"ב) וכפשטא דסוגי' דערכין (ד' ג') דקאמר דנהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי יע"ש בכ"מ]. א"כ לפי"ז בכהן דבר עבודה נגד הב' שבותים איכא ב' מצות מצות בגדי כהונ' ובפרט האבנט ומצות עבודה א"כ להכי שרינן ב' שבותים [ואין לומר דבמקדש. אפי' ב' שבותין הותרה ביחד וקצת ראיה לזה מהא דפסחים (ד' ס"ו) דפריך גבי בני בתירה והלא מחמר ומשני כלאחר יד וליכא איס' דרבנן וכ' תוס' שם דאיכא עוד שבות דמשתמש בבע"ח זה אינו דבלא"ה קשה דהא הו"ל שבות דמקדש במדינה וקא מבעיא ליה בעירובין (ד' ק"ג) התם אי הותר אי לאו ולא מייתי מהכא ע"כ צ"ל כמ"ש התו' שם בפסחים (ד' ס"ו) ד"ה הנח כו' דשבות דבהמה קיל יע"ש וא"ש] במקדש בכהן כס ש דבר עבודה משום דכמו קודם עבודה אי הוה ב' שבותים היה מותר משום דאיכא ב' מצות משא"כ במדינה אפי' דאיכא מצוה מ"מ לא התירו סופן משום תחילתן בב' שבותים דהא דכל עיקר ההיתר משום תחילתן ובתחילתן גופי' כה"ג לא היה מותר ב' שבותים וכמ"ש

והשתא יתיישב דברי הרמב"ם בפ' כ"א מהל' שבת הנ"ל משום דק"ל להרמב"ם קושיתינו הנ"ל מ"ש דבמדינה לא התירו החזרת רטיה אפי' בדאיכא מצוה דמדלא מחלק במתניתין דעירובין (ד' ק"ב) במדינה גופיה בין איכא מצוה לדבר הרשות. ע"כ כיון הרמב"ם בדבריו משום דאין שבות במקדש וכללא הוא דהא דאין שבות במקדש היינו לצורך אבל שלא לצורך לא הותרה שבות על מגן וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' תמידין ומוס' דאפי' שבות הצורך כיון דהוה שבות רחוקה לא התירו כ"ש שבות שאינו לצורך לא התירו וכמ"ש הצל"ח וא"כ ברטיה דאי הו"ל כהן לאו בר עבודה ליכא צורך מקדש כלל וכמ"ש רש"י להדיא בעירובין שם שכ' והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו עכ"ל א"כ מבואר מזה להדיא דכיון דלאו בר עבודה ליכא למימר אין שבות במקדש. א"כ הרמב"ם דנקיט משום טעמא דאין שבות במקדש ע"כ להרמב"ם לטעמיה מיירי בכהן דבר עבודה א"כ איכא ב' מצות מצות לבישה ומצות עבודה דנגד כל חד שבות איכא מצוה וכמ"ש משא"כ ברטיה במדינה אפי' איכא מצוה מ"מ לא הותר דאינו אלא חד מצוה ותרי שבותים. ואי הוה נקיט הרמב"ם טעמא דגמ' דהתירו סופן משום תחילתן א"כ יקשה מה"ט במדינה נמי בכה"ג דאיכא מצוה לשתרי להכי כתב הרמב"ם משום טעמא דאין שבות במקדש וכללא הוא דבעינן לצורך. וברטיה דאי ליכא צורך עבודה ליכא שום צורך מקדש כלל א"כ איכא ב' מצות וכמ"ש

ולסברת הצל"ח פסחים הנ"ל וכן הוכחתי ממשנה ערוכה דשלהי עירובין הנ"ל דהא דאין שבות במקדש היינו לכל הפח' לצורך מקדש אבל שלא לצורך כלל לא הותרה א"כ יקשה מגמר' דביצה דקאמר מהד"ת משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה הא כיון דלאו בר עבודה א"כ ממילא ליכא צורך מקדש כלל וכמ"ש רש"י בעירובין הנ"ל א"כ בכה"ג לכו"ע יש שבות במקדש י"ל דהו"א דבאמת אפי' ליכא צורך מקדש כלל ג"כ שרי להכי קאמר משום התירו סופן משום תחילתן א"כ דווקא לצורך עבודה הוא דאין שבות במקדש דהא כל עיקר טעמא דהתירו סופן ברטיה במקדש משום דאין שבות במקדש אתינן עלה וכמ"ש הרמב"ם אבל אי ליכא צורך עבודה ברטיה לא התירו דבכה"ג אי ליכא צורך עבודה ליכא צורך מקדש כלל ויש שבות במקדש א"כ הכל משום דאין שבות במקדש וקמ"ל דווקא בצורך אמרינן אין שבות במקדש ועיין. וא"כ מיושב דברי הרמב"ם על נכון בע"ה: