פי אריה לב

שמא יבוא אחד מהם לרה"י היינו דמ"מ הם יראו ויפחדו מזה החשד אעפ"י שאינו אמת ואתי לאינצויי וכ"כ רש"י ברב אלפס הטעם דאתי לאינצויי והיינו דיראו שיחשדו אותן שמטלטלין בלי עירוב אתו מזה לאינצויי ובזה א"ש הא דסתמו הרי"ף והרא"ש והעתיקו המשנה כצורתה בגיטין (ד' ס') ולא כתבו טעמא דגמ' משום חשדא ולמש"כ דבאמת חשדא ליכא כסברת הר"א מבורגוי"ל ואינו אלא משום דאתו לאינצויי וא"ש בע"ה: סימן ד ישוב לדברי הרמב"ם

הרמב"ם פ' כ"א מהל' שבת (הל' כ"ז) כתב רטיה שפירשה על גבי כלי מחזירין אותה ואם פירשה על גבי קרקע אסור להחזירה ומחזירין רטיה (כן הוא גירסת המ"מ והכ"מ) ע"ג מכה לכתחילה במקדש דאין שבות במקדש

ותמה התוס' יו"ט (בשלהי עירובין) שהיא נגד הסוגיא דביצה (ד' י"א) דקאמר התם דהתירו החזרת רטיה במקדש משום תחילתן דאסור לעבוד בהטיה דהוי ליה חריצה והתירו סופן משום תחילתן ופריך פשיטא דתנן מחזירין רטיה במקדש כו' ומשני מהד"ת משום דאין שבות במקדש ואפי' כהן דלאו בר עבודה נמי קמ"ל דהתירו סופן משום תחלתן כהן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא והרמב"ם דנקיט הטעם משום דאין שבות במקדש דמשמע אפי' כהן דלאו בר עבודה וזה תמיה עצומה

ונ"ל בהקדם דברי הרמב"ם (פ"א מהל' קרבן פסח הל' ט"ז) שכתב חל י"ד להיות בשבת כו' רוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפי' בדבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא. וכ' הכ"מ דבפסחי' (ד' ס"ה) דר"נ אמר דשבות שאין צריכה לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עליה ופסק כחכמים עכ"ד

והצל"ח בפסחים (ד' ס"ה) תמה על הכ"מ דהרי הרמב"ם (בריש פ"ו מהל' יו"ט) משמע דפסק דצורכי שבת נעשים ביו"ט וכ"כ הב"י באו"ח (סי' תקכ"ז) ועי' במ"א שם וא"כ ע"כ הא דאפיית לחם הפנים אינו דוחה יו"ט משום דשבות קרובה התירו ושבות רחוקה לא התירו כדאמרינן בפסחים (ד' מ"ז.) וכיון דהרמב"ם פוסק בפ"א מה' תמידין ומוספין שאין אפיית לחה"פ דוחה יו"ט ע"כ דסובר דשבות רחוקה לא התירו וא"כ אם שבות שהוא לצורך מ"מ כיון דהוא שבות רחוקה היינו לצורך מקדש אחר יו"ט לא התירו כ"ש דלא התירו שבות דלא צריכה כלל ואיך יפסוק הרמב"ם כאן בהל' ק"פ דשבות שא"צ ג"כ התירו וגם מה שתירץ הכ"מ דהרמב"ם פסק כחכמים דפליגי עליה דר"נ היכן מצינו: דפליגי עליה ותירץ הצל"ח עפ"מ דאמרי' בשבת (ד' קט"ז:) י"ד שחל בשבת מפשיטין הפסח עד החזה ד' ר"י בנו של ר' יב"ב וחכמים אומרים מפשיטין כו' וקאמר שם דטעמא דר' ישמעאל משום דאתעביד ליה צורך גבוה ורבנן ס"ל דכתיב כל פעל ה' למענהו שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה ואמרינן שם דר"י אוסר אפי' בברזא דאיכא שבות א"כ ר"נ דס"ל דאין מדיחין את העזרה ס"ל כר"י דכל שאינו צורך עבודה ממש אפי' איכא בזיון ג"כ לא התירו אפי' שבות כמו הפשטה בברזא ה"נ הדחת עזרה דגנאי דהיכל ה' מלוכלך בדם משא"כ רבנן דפליגי עליה דר"י בנו של ר"י ב"ב וס"ל דמשום בזיון התירו ה"נ מותר שבות הדחת עזרה וכיון דהרמב"ם פסק בפ"א מהל' ק"פ כחכמים של ר"י בנו של ר"י ב"ב להכי פסק כאן דמדיחין העזרה אע"ג דליכא צורך עבודה ממש מ"מ כיון דאיכא צורך המקדש. וזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו הזהב שאין איסור שבות במקדש אפי' שאינו צורך עבודה דייקא: אבל צורך מקדש בעינן מדלא כתב דאין איסור שבות אפי' שלא לצורך ע"כ ד' הגאון המצל"ח

ונ"ל להביא ראיה ברורה לזה דשבות שאין צורך מקדש כלל לא התירו במקדש דבשלהי עירובין (ד' ק"ד:) תנן שרץ שנמצא במקדש כו' ר"ע אומר כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו ושאר ל המקומות כופין עליו פסכתר ופירש"י משום איסור טלטול וכ"כ הרע"ב אלמא משנה ערוכה דכיון דשבות שאין צורך מקדש דכיון דיכול לכוף עליו פסכתר ולא יהי' בזיון מקדש לא הותר שבות דטלטול שרץ. [ומה דהתירו שבות דמבטל כלי מהיכנו כיון דלא יוכל לטלטל י"ל דהו"ל צורך המקדש דבזיון מקדש הוא דאפי' בבית הדיוט הוא מאוס ועיין במדות (פ"ה מ"ה) בהגהת מפרשי הים שהביאו בשם בעל העיטור דכיסוי כלי הו"ל גם כן מבטל כלי כו']. משום דהו"ל שבות שא"צ כלל לא התירו. והרמב"ם בפ"ג מהל' ביאת מקדש פסק כר"ע דכופין עליו פסכתר א"כ מבואר דשבות דא"צ כלל לא התירו אם כן ראיה ברורה לסברת הצל"ח

שוב ראיתי דלמש"כ בספר מרכבת המשנה (בפכ"ג מהל' שבת הל' ד') דהא דאין שבות במקדש דווקא בעזרה אבל חוץ לעזרה לא. א"כ לפי"ז י"ל דלהכי לא הותר להוציא מן הלשכות משום דהתם הו"ל כמו שבות בגבולין [ואם כי ד' המרכה"מ צ"ע בכלל מחודש כזה. ובמק"א הארכתי בזה] אך מד' ר"ע לפי"ז אין ראיה אך הראיה תסוב מהא דאמר שם ר"ש בן ננס דמוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומן האולם ולמזבח אבל בשאר כל העזרה לא וטעמא דקאמר בגמ' דס"ל דהמכניס שרץ למקדש פטור ור"ע סבר המכניס שרץ למקדש חייב וקשה דלמא דכו"ע מכניס שרץ למקדש פטור אלא דבהא קא מפלגי דמר סבר (רשב"נ) דשבות שאין צריך לא הותרה במקדש כר"נ ור"ע סבר דשבות שא"צ נמי הותרה כחכמים דר"נ להכי מוציאין מעזרה אלא ודאי דכו"ע דשבות שא"צ כלל לא הותרה לכו"ע א"כ להכי ס"ל לרשב"ג דגם מן העזרה אין מוציאין משום דמכניס שרץ למקדש פטור א"כ הו"ל שבות דא"צ דיכול לכוף פסכתר ור' עקיבא סבר דלהכי מוציאין משום דמכניס שרץ למקדש חייב: אבל אי היה פטור לא היה מוציאין משום דהו"ל שבות