פי אריה כט

בפטיש שייך באבן ובעץ ובמתכת בין בבנין ובין בכלים ע"ש משמע להדיא דבאוכל אינו שייך מכה בפטיש א"כ נהי דבונה ביו"ט מותר מטעם מתוך שהותרה בונה דמגבן וא"כ במגבן לא שייך מכה בפטיש דאין מכה בפטיש שייך אלא בגמר כלי משא"כ באוכלין דלא שייך כלי ליכא משום מכה בפטיש. א"כ לא שייך בבנין בית היתר דמכה בפטיש משום מתוך דמגבן דבמגבן ליכא מכה בפטיש. א"כ באמת בנין בית הו"ל מכה בפטיש וכמו דאמרי' אין צביעה באוכלין ואין עיבוד באוכלין ה"נ אין מכה בפטיש באוכלין אמנם בירוש' פרק כלל גדול (הל' ב') מבואר דבאוכלין שייך ג"כ מכה בפטיש דאמר שם הדא איתתא כד מערבא בחיטייא כו' כד מספייא משום טוחנת כד גמרה מלאכה חייבת משום מכה בפטיש ע"ש הרבה דינים דמבוארים דבאוכלין ג"כ שייך משום מכה בפטיש. א"כ לפי"ז במגבן איכא נמי משום מכה בפטיש א"כ איכא נמי בבונה בית היתר דמתוך דהותרה מכה בפטיש במגבן ה"נ מכה בפטיש בבנין בית ביו"ט. אמנם נלע"ד דמתלמודא דידן בביצה ד' ל"ג:) דקאמרינן שם דאוכלי בהמה אין בו משום תיקון כלי ע"ש א"כ כ"ש באוכלי אדם דאין בו משום תיקון כלי דמכה בפטיש כנלע"ד בזה ואכמ"ל

] ומעתה לפי דברינו שביארנו דדעת הש"ג ומהרש"ל והש"ך דגם באיסור דרבנן אסור בחשדא בח"ח אם לא במקום הפסד משום דמסוגיא דכתובות אינו מוכח כלל דשריא שלא במקום הפסד ומסוגיא דשבת מוכחת דגם באיסורא דרבנן אסור משום מה"ע בח"ח. ובפרט למש"כ הר"ן בפ' חבית ובביצה (ד' ע') ליישב ההיא סוגיא דכתובות דהא דמתירין בצנעה בצינור שעלו בו קשקשים היינו דהתם לאו דווקא בצנעה הא כיון דא"א בלא"ה אלא דכל דיוכל לעשות בצינעה יעשה אבל בלא"ה מותר אפי' בפרהסיא דבאמת הדבר אסור בעצמו ורק משום פסידא התירו ע"ש שהאריך בזה א"כ בלא"ה אין ראיה מההיא דכתובות (ד' ס') להתיר בדרבנן בח"ח דהתם שאני דבאמת בלא"ה איכא איסורא אלא דמשום פסידא שריא וישמע לנו לאסור בפרהסיא משא"כ היכא דליכא איסורא כלל רק משום מה"ע לא ישמע לנו לאסור אזי אסור אפילו בחדרי חדרים וכמ"ש הר"ן יע"ש. אם כן להר"ן בזוג פקוק דמצד עצמו ליכא איסורא א"כ יבוא הדבר להתיר בפרהסיא או שיבוא א' מבני רה"ר לחצר אסור אפי' בח"ח וע"כ כדכתיבנא בישוב קושית הש"ג דתי' המג"א והגר"א אינו עולה לתירוץ הר"ן כלל. ולפי זה יש לומר בכוונת רש"י בגיטין (ד' ס') שפירש משום חשדא דיראה א' מבני הרה"ר בבית שאין שם עירוב ויחשדו שמטלטלין בלי עירוב דאפי' בדרבנן ג"כ חיישינן לחשדא בח"ח וכמ"ש ולקמן (סעיף ה') יתבאר פי' רש"י דגיטין על נכון בע"ה: סעיף ד

וביסוד האי כללא דכיילו הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והתוספות והרא"ש והטור ושו"ע דפסקו כרב דכ"מ דאסרו משום מה"ע אפי' בחדרי חדרים אסור קשיא לי טובא ויש לע"ד לדון בזה וגם דהרמב"ם סותר עצמו בהאי מילתא והוא דהנה הרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת הל' כ') כתב דמי שנשרו כליו במים כו' כ"מ שאסר חכמים מה"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ושם (בהל' כ"ד) כתב וז"ל הקורע מאבות מלאכות לפיכך מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרע עכ"ל ומקורו מירושלמי שבת (פ' כלל גדול הל' א') ר' זעירא בשם רב הונא נסתבכו בגדיו בקוצים ה"ז מפשרן (אולי צריך לומר מפרישן כמו שכתב הרמב"ם) בצנעה ובלבד שלא יקרע

וקשה דהרמב"ם סותר א"ע מיניה וביה דבהלכה כ' פסק כרב ובהלכה כ"ד פסק דבצנעה שרי בשלמא אירושלמי לק"מ די"ל דהירושלמי לשיטתו בכלאים (פ"ט הל') א') דפריך עליה דרב דכ"מ דאסרו חכמים כו' בח"ח אסור מכמה ברייתות וקאמר דל"ל קיום ויש לפרש דלית ליה קיום האי מילתא דרב מקמי ברייתות דקשיא לרב להכי פסק דלא כרב אבל הרמב"ם פסק כרב דכ"ד דאסור בפרהסיא משום מה"ע אסור נמי בצנעה א"כ איך מותר בצנעה בנסתבכו בגדיו והכא איכא שדא בדאורייתא כמ"ש הרמב"ם הקורע מאבות מלאכות לפיכך מי שנסתבכו כו' והיינו דכיון דקורע ע"מ לתקן איכא חיובא דאורייתא אסור בפרהסיא לפרוש משום דיאמרו דמתקן הבגד בהאי קריעה וכמ"ש הקרבן עדה שם וראיתי להפני משה שפי' דמסירן בצנעה משום דלא יכאיבו הקוצים אותו ע"ש ולפ"ז יש לישב דמשום צערא דגופיה שריא שבות דמה"ט אפי' בפרהסיא כמו דאמרינן שבת (ד' מ"ב) מכבין גחלת של מתכות בר"ה שלא יזיקו בו רבים ע"ש אלמא דמשום צערא שריא האי שבות דמכבה אע"ג דשבות דמכבה הו"ל שבות חמור כמ"ש הר"ן בשבת (פ' חבית) שכ' דשאני שבות דמלאכה שא"צ לגופי' דכיון דאם עשאו לגופו איכא חיובא מה"ת לא התירו במקום פסידא אפי' ע"י עובד כוכבים כו' ע"ש ועוד דהא לשיטת הבה"ג והובא בר"ן בשבת (פ' כירה) איכא איסורא דאוריי' משום מצרף עי"ש מ"מ שרינן במקום צערא וכן בצידת עקרב דאיכא מלאכה שאצ"ל ומשום צערא שריא וכמ"ש בתוס' בריש שבת (ד' ג'.) ע"ש א"כ ה"נ בנסתבכו בגדיו בקוצים דמפרישן משום צערא דגופי' לא חיישינן לאיסור דחשדא וכ"כ דאפשר בצנעה צריך לעשות בצנעה אבל מד' הרמב"ם שהתחיל באיסור קורע וכתב לפיכך כו' משמע דעיקר אתא לאשמועינן משום קורע אפי' בליכא צערא דגופי' קשה מ"ט מותר בצנעה ואין לומר משום פסידא דבגד שריא כמו דאמרינן בכתובות זה אינו דהתם באיסורא דרבנן כלאחר יד דאינו אלא חשדא בדרבנן גם כן משא"כ בחשדא דאורייתא לא מהני מקום פסידא כדאיתא להדיא בע"ג (ד' י"ב) גבי נתפזרו לו מעותיו וכמ"ש לעיל וה"נ הו"ל חשדא דאורייתא דיאמרו דמתקן הבגד בהאי קריעה וכמ"ש הרמב"ם דהקורע מאבות מלאכות לפיכך מי שנסתבכו כו' א"כ קשה כמ"ש. וגם כאן לא שייך תירוץ הר"ן דבפ"ק דביצה (ד' ט') עי"ש