פי אריה כח

דאורייתא וראיתי להגאון רע"א ז"ל בחי' ליו"ד (סי' ס"ו) שכ' דבדם דגים מבושל ליכא חשדא בדאורייתא ע"ש ודבריו תמוהין דהא בדרבנן ג"כ חיישינן למה"ע בפרהסיא כמו בזוג אעפ"י שהוא פקוק בר"ה אסור דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ואי בצנעה מ"מ יאמרו דהדם אינו מבושל ואיכא חשדא בדאורייתא מ"מ כמ"ש וצ"ע וע"כ דהגרע"א ס"ל כשיטת הגאון ר' זכריה מענדיל בבה"ע כמ"ש לעיל: [ומסוגי' זאת דכריתו' ילה"ר למש"כ לחלק בין היה זמן היתר א"צ הוכחה אפי' כשנסתלק ההוכחה מותר משא"כ במה שצריך הוכחה דהא פשטת הסוגיא דכריתו' משמע דאית בי' קשקשים מותר היינו דעדיין איכא קשקשים אז מותר ורב דלית ביה קשקשים אסור אפי' היה מקודם וכמ"ש ועיין]: סעיף ג

וראיתי להמשנה למלך בפ"ו מהל' מאכלות אסורות (הל' ב') שהקשה אמה דאמרינן בכריתות שם דם השינים בולעו ופירש"י דליכא מאן דחזי ליה הא כ"מ שאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ותירץ למש"כ התוספת בכתובות (ד' ס') דבדרבנן לא חיישינן למה"ע בח"ח א"ש עכ"ד המשנה למלך

ודבריו תמוהין לע"ד דהתוס' לא כתבו אלא בחשדא דרבנן דהיינו דמלאכה דכלאחר יד דיחשדו אותו דעושה איסור דרבנן בכה"ג לא גזרו בצנעה או כמו דזוג פקוק בחצר דהחשד דאזיל לחינגא דמקח וממכר דרבנן אבל במי שנשרו כליו במים דהחשד הוא בדאוריי' דיאמרו דכבסן בשבת אסור. אם כן ה"נ החשד הוא דיאמרו דדם בהמה הוא בולע אם כן ה"נ דהחשד הוא בדאורייתא כמו דיאמרו דכבסן בשבת ה"נ דיאמרו דאוכל דם בהמה אם כן מה שייך כאן חשדא בדרבנן על כן שותא דמרן לא ידענא

ובעיקר קושיית המשנה למלך לע"ד לק"מ עפ"י מש"כ התוספת בשבת (ד' ס"ב.) ד"ה והתניא ר' אושעיא כו' דכ' דבקמיע בידו דאפי' בר"ה לא חזי ליה ליכא איסור מה"ע דע"כ לא אמרינן דבח"ח אסור היכא דבשוק יראה אז לא מהני בצנעה משא"כ דבשוק נמי לא מחזי אין כאן איסור דמה"ע בח"ח ע"ש אם כן ה"נ דהדם בפיו דאפי' בפרהסיא ליכא מאן דחזי ליה ליכא בזה משום מה"ע בחדרי חדרים ומיושב קושיית המל"מ על נכון בע"ה ותלי"ת אח"ז מצאתי להשעה"מ (פ"ה מהל' י"ט) שכ' כד' על קושית המל"מ ולא הביא ד' משנה למלך רק ד' הבאר שבע

ובזה נלע"ד לפרש התוספ' (פ"ה דכלאים) דפריך מיניה בירושלמי פ"ט דכלאים (הל' א') עלי' דרב דאמר דכ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע בח"ח אסור דקתני התם פשתן שצבעו בחרת (גי' הרא"ש בשבת פ' חבית בהרת) לא יעשה ממנה אימרא מפורסמת ובכרים וכסתות מותר מתניתא פליגא עליה דרב דהא קתני דאם אינה מפורסמת מותר והיינו בחדרי חדרים ע"ש וכ' הר"ש פ"ט דכלאים (משנה ב') לפרש התוס' הכי אין דרך לצבוע פשתן אלא צמר וכשהפשתן צבוע אי אפשר לאורגו עם בגד פשתן לבן וללבוש הבגד בפרהסיא משום דמחזי כלאים עי"ש בר"ש ומזה פריך הירושלמי דמשמע דאם אינו מפורסמת דהיינו דאינו לובשו בפרהסיא רק בצנעה שריא וקשיא לרב והנה הירושלמי פריך שם עוד מהא דע"ג דפרצופות המקלחין מים לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לע"ג ובצנעה מותר כו' ובאמת בתלמודא דידן בע"ג (ד' י"ב) הגי' באופן אחר ישב לו קוץ בפני ע"ג דאם אינו נראה מותר ומוקי לה דהיינו דאם אינו נראה כמשתחוה מותר וכן בנתפזרו לו מעותיו אבל בפרצופות המקלחין מים לא קתני הכי ע"ש וכן הא דפריך בירושלמי מהא דאין שוחטין לתוך גומא אבל עושה גומא בתוך ביתו אלמא דלא אסרוה בצנעה משום מה"ע ע"ש באמת התוס' בחולין (ד' מ"א) ובשבת (ד' ס"ה) הקשו ג"כ קושיית הירושלמי מהא דעושה גומא בתוך ביתו ותירצו משום דיש לומר דלנקר חצירו הוא דעביד. א"כ אנן נמי נאמר ליישב קושיית הירושלמי מהא דתוספתא דלא יעשה ממנה אימרא מפורסמת דה"פ עפ"י דברי התוס' בשבת (ד' ס"ב.) דאם נקיט ליה בידו בענין דאפי' בר"ה לא מחזי אזי ליכא איסורא דמה"ע וכמ"ש. א"כ י"ל דהאי דלא יעשה אימרא מפורסמת לא דקאי אאדם הלובש שלא ילבשנו בפרהסיא אלא דקאי אאימרא היינו דלא יעשה האימרא מפורסמת דהיינו דיהי' נראה מבחוץ כשלובשו. אבל אם אינה מפורסמת דהיינו דעושה במקום דלא יהיה נראה מבחוץ אפי' בפרהסיא לא יהא נראה ודמי ממש כקמיע בידו דשרי משום מה"ע כיון דאינו נראה אפי' בשוק וא"ש לשון הברייתא דלא יעשה אימרא בפרהסיא דקאי אעשיי' דהיינו דהאימרא יהיה גלוי' לחוץ רק מבפנים הבגד דאזי אפי' בשוק ליכא מה"ע דלא חזו ליה וכמו דם בפיו דבולעו כמ"ש. וזהו פירוש התוספתא לתלמודא דידן דס"ל האי חילוקא כמ"ש התוס' בשבת (ד' ס"ב) וכמ"ש. אמנם הרמב"ם השמיט הך דינא דתוספתא (דפ"ה דכלאים) משום דנראה דלטעמיה אזיל דבירושלמי בכלאים פריך עליה דרב מהאי ברייתא וקאמר דלית להון קיום דוודאי פליגי עליה דרב וכיון דפסק בהל' שבת (פכ"ב הל' כ') כרב דכ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בחדרי חדרים אסור להכי השמיט הך תוספתא דכלאים נראה דמפרש כפשוטו וכפי' הירושלמי דכלאים הנ"ל ואינו מחלק כחילוק התוס' שבת (ד' ס"ב) א"כ לדברי הרמב"ם יקשה קושיית המשנה למלך בפ"ו מהל' מ"א בהא דדם בין השינים בולעו וע"כ משום דלא חזי ליה וקשה הא אסור משום מה"ע כקושיית המל"מ וע"כ כתירוצינו עפ"י ד' תוס' שבת (ד' ס"ב) הנ"ל א"כ יקשה למה השמיט הרמב"ם הך תוספתא דכלאים י"ל כיון דהירושלמי מפרש התוספתא באופן דלא ס"ל כרב הניח הרמב"ם מלפרש מדעתו התוס' כיון דאינו לו מקור מגמ' מפורשת וצ"ע בזה

[ובעיקר ד' התוס' דשבת (ד' צ"ה.) דכתבו דבונה ביו"ט מותר מה"ת משום מתוך ואינו אסור אלא משום עובדא דחול כמ"ש לכאורה יש לדון בזה דלמש"כ הרמב"ם (פ' יוד מהל' שבת הלכה ט"ז) דמכה